רוב האנשים לא עושים בדיקה יסודית של החברה בה הם עתידים לעבוד, וזאת למרות שהמעסיק האחרון הוא זה שמגדיר את ערך המותג שלהם בשוק העבודה ואת ערך השוק. רבים מהם מאמינים לסיפורים שמספרים להם בראיונות העבודה, משל מדובר בדברי אלוהים חיים, אבל תוך כמה שבועות עד חודשים מהכניסה לתפקיד הם מגלים כי המציאות רחוקה מההבטחות ומהסיפורים.
ללא קשרים וללא זמן
האירוע המצער הזה קורה דווקא לאנשים היותר טובים ומחוזרים, אלה שחברות מציעות להם שלל תופינים בדמות שכר, הגדרת תפקיד מפוצצת, הבטחות עתידיות לקידום מהיר, להגדלת צוות העובדים הכפופים ומה לא - העיקר למשוך אותם מהמעסיק הנוכחי. הנוחים ביותר להתפתות הם מי ששואפים להתקדם לתפקידי ניהול בכירים כמה שיותר מהר, ומאידך מי שלא מרוצים ממשהו (מהחברה, מהתפקיד, מהתגמול, מהבוס), ובראשם אלה שכבר הגיעו לגבול הסיבולת והם מרגישים שהם חייבים כבר לברוח.
התוצאה לעתים קרובות היא מעבר לחברה בעייתית לא פחות, שגם אותה הם יחפשו לעזוב במהירות, מה שעלול להוביל לקריירה רצופה תפקידים קצרים בחברות לא איכותיות, על כל המשתמע מכך מבחינת ערך המותג וערך השוק.
ניקח לדוגמה מנהל קבוצת מוצר שקיבל הצעה להיות סמנכ"ל מוצרים בסטארט-אפ בן כמה עשרות עובדים, בשכר גבוה בקרוב ל-20%. הוא קפץ על המציאה בלי לשאול שאלות קשות, אבל די מהר גילה כי הסיפורים שסיפרו לו על מוצר פורץ דרך שעתיד לעשות מהפכה בשוק, הם אגדה שכל סטארט-אפ מוכר לכל מי שרק מוכן לשמוע, וכי החברה הזו לא הולכת לשום מקום.
עוגמת-הנפש הזו, כל שכן הנזק לקריירה, יכולים היו להימנע לו היה בודק ביסודיות לאן הוא הולך, אבל גם הוא תירץ את המחדל באחד משלל ההסברים שאנשים מספקים להליכה העיוורת אחרי הצעות עבודה, שהנפוצים בהם: "אין לי קשרים", "אני לא מכיר אף אחד שעובד שם", "לא היה לי זמן, הייתי חייב לתת תשובה תוך יומיים", או "דווקא חיפשתי מידע ברשת אבל לא מצאתי הרבה", תוצאת חיפוש שהיא חשודה לכשעצמה. אבל גם אם נניח שלא מדובר בתירוצים, שבאמת לא היה לו זמן ושאין לו קשרים, הוא יכול היה לאסוף תוך דקות מידע איכותי מספיק על טיב החברה - אם רק היה בודק מי עובד שם.
איכות השכלה ואיכות העובדים
במקרה שלו די היה לברר מי הם אנשי הפיתוח בחברה, מה ההשכלה שלהם ואיפה הם למדו, כדי להבין האם אכן מדובר במוצר פורץ דרך, אך מנהל קבוצת המוצר שלנו לא טרח להשקיע שתי דקות בלינקדאין, שבסופן היה מבין שאם שבמערך פיתוח של חברה אין מהנדסים או בוגרי מדעי המחשב מאוניברסיטאות מובילות, כנראה שהמוצר לא מאוד מתוחכם, בוודאי לא פורץ דרך. הוא הסתנוור מהשכר ומהגדרת התפקיד, וכעת הוא תקוע בחברה שהוא לא מאמין בה, במוצר שלה או במנהליה, רק מחפש לברוח גם משם, והוא לא היחיד. כבר פגשתי אנשים שהתפתו לעבוד בגופים שמכנים עצמם חברות הייטק למרות שכלל אין להם מערך פיתוח (דבר שניתן לגלות בלינקדאין ברגע) - ובסוף מצאו את עצמם בחברה שמוכרת תוכן שיווקי או שירותי דיגיטל.
ומה אם לא מדובר בחברת הייטק ובאיכות אנשי הפיתוח שלה? בחינת הרקורד התעסוקתי של עובדי מפתח בחברה ואיכות ההשכלה שלהם, כפי שהם מופיעים בלינקדאין ו/או באתר החברה, הם בסיס מידע מצוין על איכות חברות וגופים בכל מגזרי התעסוקה במשק. זאת מפני שיש מתאם גבוה בין איכות ההשכלה לאיכות העובדים, ובהתאמה לאיכות הגופים המעסיקים אותם, ואם יש לכם ספק, בדקו היכן למדו הרוב המכריע של העובדים בחברות המובילות במשק.
בדיקת נאותות
האם איכות העובדים היא בדיקה מספקת? כמובן שלא, אבל היא בחינת סף שמעבר לה נדרשות בדיקות נוספות, אבל אם החברה לא מספיק איכותית, אין מה להמשיך בבחינה, בבדיקת הנאותות (Due Diligence) לחברה אליה אתם מתעתדים לעבור.
לסיכום, רק אם ממש אין ברירה, ואתם נאלצים להיענות לכל הצעת עבודה, ניתן לדלג על בדיקת נאותות (Due Diligence) ולקבל את ההצעה. אבל אם אתם נמנים עם מי שכבר הגיעו לגבול קצה הסיבולת בתפקיד הנוכחי, תשקלו בחום להתאפק עוד קצת עד שתמצאו חברה איכותית יותר - אחרת אתם עלולים למצוא את עצמכם באותו המצב בדיוק, ועם ערך מותג חבוט.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
