900 אלף טון בשנה: ישראל טובעת בפלסטיק שאי-אפשר למחזר

בזמן שישראל ממחזרת רק 9% מהפלסטיק, חסמים רגולטוריים לא מאפשרים ליצרני מזון להשתמש בו לאריזה, ויצרנים שרוצים להשתמש בפלסטיק ממוחזר בתהליך הייצור, מייבאים מחו"ל • משרדי הכלכלה והגנת הסביבה שוקדים על תוכנית שתעלה את שיעור המיחזור

כלים חד־פעמיים. חלק מאוד קטן מבעיית הפלסטיק / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאטיב
כלים חד־פעמיים. חלק מאוד קטן מבעיית הפלסטיק / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאטיב

השבוע, סימנו משרדי הגנת הסביבה והאוצר כיוון חדש בהתמודדות של ישראל עם פסולת הפלסטיק הרבה הנטמנת באדמה מדי שנה: כלי פלסטיק החד-פעמיים ימוסו עד כדי הכפלת מחירם כדי לדרבן את הפחתת השימוש בהם. כלים אלו אינם ניתנים למיחזור כלל, נערמים במזבלות בטבע, ומזהמים את הסביבה. אך לצידם, משנה לשנה גובר השימוש בפלסטיק בשלל תצורות, שלא זוכה עד כה למענה מתאים: מאריזות העוטפות כמעט כל מוצר במרכול, לפסולת בקבוקים ולפלסטיק המשמש את התעשייה, השוק בישראל מייצר כ-900,000 טון של פסולת פלסטיק בשנה.

פסולת הפלסטיק היא בעיה רבת שנים. למרות שהפתרון הטוב ביותר הוא להפחית את השימוש במוצרים המזהמים במקור, לצרכנים ברוב המקרים לא נותרת ברירה; הם נאלצים לקנות מוצרים עטופים בחומר מזהם, ובמרבית המקרים - הוא כלל אינו מובא לכדי מיחזור. 

ישראל, כמו מרבית מדינות העולם, נכשלה עד היום בהתמודדות עם מערך השימוש והמיחזור הכושל. באיחוד האירופי שיעור המיחזור עומד כיום על 32.5%, אך ההסטה העולמית של פלסטיק למיחזור עומדת על כ-10% בלבד. ישראל ממחזרת כ-9% בלבד מהפלסטיק שלה, נתון נמוך מאוד - כאשר בניגוד לאיחוד האירופי, היא מחשיבה כמיחזור גם שריפת פלסטיק עבור ייצור המלט. לאובדן הפלסטיק, המשמש כמעט כל תעשייה סביבנו, ישנו מחיר כלכלי ולא רק סביבתי; על פי הלמ"ס, הערך הכלכלי של פסולת הפלסטיק המוטמנת בישראל נאמד בכ-1.4 מיליארד שקל בשנה.

מיחזור פלסטיק לא רק בפרסומות

בשנתיים האחרונות החלו מדינות לייצר הליכים שיובילו להקמת כלכלת פסולת מעגלית, ויהפכו את הפלסטיק לחומר גלם שמצוי בשימוש חוזר - לא רק בפרסומות, אלא גם במציאות. לדרישה הצרכנית גוברת החלה להצטרף רגולציה. כדי להפחית את השימוש בחומר המזיק, הדירקטיבה האירופית לפלסטיק חד-פעמי מגדירה מוצרים חד-פעמיים בהם השימוש אסור, והחל מינואר 2021 כל מדינה באיחוד האירופי מחויבת לשלם 800 אירו עבור כל טון של פסולת פלסטיק שהיא מטמינה. בבריטניה יגבה החל מאפריל 2022 מס של 200 ליש"ט לכל טון של אריזות פלסטיק שאין בו לפחות 30% חומר ממוחזר, הן על אריזות בייצור מקומי והן על אריזות מיובאות.

כך למשל, באסם-נסטלה מספרים כי חברה שרוצה כיום לארוז מזון בפלסטיק ממוחזר יכולה לעשות זאת בתנאי שלחומר הממוחזר יש את האישורים המתאימים, אך אין כיום בישראל מיחזור לרמה של חומר המאושר לאריזות מזון. "המשמעות היא שמי שרוצה לארוז מזון באריזה ממוחזרת, צריך לייבא את החומר הממוחזר מחו"ל וזה לא תורם לכלכלה המעגלית המקומית", מסבירים בחברה.

החברות עצמן גם הן נדחקות לפעולה, ומציבות יעדים להפחתת השימוש בפלסטיק ותעדוף פלסטיק ממוחזר. למשל, כתר פלסטיק שהציבה יעד של 65% שימוש בפלסטיק ממוחזר, או חברות מזון דוגמת יוניליוור שהתחייבה להשתמש באריזות 100% ברות מיחזור עד 2030, לצד הטמעת חומרים ממוחזרים באריזות בכפוף לרגולציה.

האם בקרוב גם בישראל יקום שוק פסולת שיהפוך את השימוש בפלסטיק ממוחזר לשכיח יותר? במשרד להגנת הסביבה ובמשרד הכלכלה החלו בשיתוף פעולה במטרה לדרבן מודל פסולת פלסטיק מעגלי, ולספק לתעשייה פתרונות שיאפשרו לה להתמודד עם האתגרים הכרוכים בכך. שני המשרדים ביצעו עבודת מיפוי, ופועלים יחד עם השוק המקומי כדי לגבש פתרונות שיוצגו בחודשים הקרובים.

הכלכלה הישראלית בעצם מפסידה 3 פעמים

פלסטיק הוא חומר קשה ויקר למיחזור, והוא דורש חשיבה תחילה בכל מיחזור חיי המוצר. לכן, יידרשו המשרדים לפתור בעיות לאורך כל שרשרת חיי המוצר, וחסמים ביורקרטים שהיום כלל לא מאפשרים לחלק מהיצרנים שרוצים להשתמש בפלסטיק ממוחזר לעשות זאת, ומאלצים אחרים לייבא פלסטיק ממוחזר לצרכיהם מחו"ל, בזמן שישראל טובעת בפלסטיק המסיים את חייו בהטמנה.

מהם החסמים המרכזיים אותם יפעלו המשרדים כדי לפתור? חסם קריטי מצוי בתקינה הישראלית, שלא מאפשרת שימוש בחומרי גלם ממוחזרים במוצרי קצה רבים, מה שמונע גם מחברות המעוניינות בכך, לשלב במוצריהן חומר ממוחזר. כך למשל, מוצרי מזון. אתגר משמעותי נוסף הוא היעדר תשתית מעבדתית מספיקה לבחינת החומרים שיוצאים ממפעלי המיחזור, מה שמחייב שליחה לחו"ל של אותם החומרים וסרבול וייקור משמעותי שמקשים על תהליכי ההטמעה שלהם בשוק.

מפני שהשוק הישראלי לא מספק את הצורך, ישנם יצרנים הנאלצים לייבא חומר גלם ממוחזר להטמעה במוצריהם, וכך הכלכלה הישראלית מפסידה שלוש פעמים; פלסטיק הופך לפסולת מוטמנת, מזהם את הסביבה, ולא מייצר רווח כלכלי. הנה דוגמה אחת; אחת מחברות המים המינרליים משלבת פלסטיק ממוחזר בבקבוקיה המיוצרים בישראל, אך את הפלסטיק - היא מייבאת מחו"ל, במקום להסתמך על הכלכלה המקומית.

החסמים הם ודאי לא אך ביורוקרטים. שרשרת חיי המוצר כולה, לא רק בזירה המקומית, איננה בנויה לאפשר מיחזור בקנה מידה גדול. מוצרים רבים מתוכננים ומעוצבים באופן המקשה על מיחזורם, והופך את התהליך במקרים רבים לבלתי אפשרי. בחלק מהמוצרים, נעשה שימוש בפלסטיק שכלל לא ניתן למיחזור דוגמת PVC, או במספר סוגי פלסטיק המודבקים זה על זה ומקשים על הפרדה ומיחזור איכותי.

דרושה: הפרדת פסולת יעילה מלכתחילה 

לאחר מכן, נדרשת הפרדת פסולת יעילה במקור. למרות שפחים כתומים פזורים בארץ, רובו המוחלט של הפלסטיק לא מופרד במקור ולכן מגיע אל מתקני המיון מלוכלך בחומרים אחרים שמקשים מאוד לבצע מיון ומיחזור איכותיים. לא מדובר רק באריזות ביתיות, אלא גם בפתרונות הנדרשים לתעשייה. לדוגמה, פלסטיק ממקור חקלאי מגיע לכ-25,000 טון בשנה. על פניו זהו חומר מתאים למיחזור, אך בגלל קושי באיסוף וחוסר כדאיות כלכלית, הוא לעיתים לא נאסף, מתלכלך ומאבד עוד מערכו.

בשלב השלישי, פסולת הפלסטיק הממוינת צריכה לעבור תהליך מיחזור שיאפשר שימוש בפלסטיק הממוחזר כתחליף לפלסטיק בתולי. בשלב המיון קיימים אתגרים טכנולוגיים דוגמת היכולת להפריד אריזות גמישות משאר סוגי הפלסטיק. עניין נוסף הוא העדר מתקן מיון שמפריד בין חומרי פלסטיק שונים - פוליפרופילן (PP) לבין פוליאתילן (PE) על אף שמכשירי מיון כאלה קיימים בעולם, אך לא בארץ. העדר הפרדה לזרמים מובחנים של סוגי פלסטיק מגבילה מאוד את יכולות המיחזור.

השלב הבא הוא שלב המיחזור והטמעת חומר הגלם הממוחזר במוצרים הסופיים ובהליכי הייצור, והאתגרים במסגרתו רבים ומתמקדים ביכולת הטכנולוגית המוגבלת של אותם מפעלים לייצר חומרי גלם פלסטיים ממוחזרים באיכות מספיק גבוהה, שתוכל להתחרות באיכות חומר גלם בתולי. זאת לצד העדר טכנולוגיות מיון מסוימות הקיימות בעולם. האתגר של ייצור חומרי גלם באיכות גבוהה בא לידי ביטוי גם בהעדר תקינה ישראלית למפעלים לחומרי הגלם הממוחזרים בדומה לתקן האירופאי הקיים כבר מ-2007.

"המדינה משלמת הרבה כסף על הטיפול בפלסטיק" 

"מיחזור של מיליון טון פלסטיק שווה ערך להורדת מיליון מכוניות מזהמות מהכביש", אומר עוז כ"ץ, סמנכ"ל מנהל תעשיות במשרד הכלכלה. "לפלסטיק יש ערך גבוה כשהוא ממוחזר. מחיר חומר גלם ממוחזר על סוגי הפלסטיק השונים נע בטווח 900-1,400 דולר. חומר גלם בתולי הוא בסביבות אותם טווחים, תלוי בסוג הפלסטיק. יש במיחזור היגיון כלכלי. המדינה משלמת הרבה כסף על הטיפול בפלסטיק כשהוא הופך לפסולת ללא פתרון. בכל שנה נכנסים לשוק בישראל כ-1.3 מיליון טון פלסטיק במוצרים, כאשר כשליש מחומר הגלם מיוצר בישראל והשאר מיובא מחו"ל. זאת הזדמנות משמעותית לכלכלה. ישראל חייבת להיות בשורה הראשונה בעולם. אנחנו רוצים ליישר קו עם היעדים האירופאים, וזה ריאלי להגיע לשם עד 2025".

למרות שכ-18% מהפסולת בישראל הינה פלסטיק, אותו חומר מהווה 41% מנפח הפסולת בישראל. במשרד להגנת הסביבה מדגישים כי נקודת מפנה שתאפשר להפחית את שיעורי ההטמנה ולמחזר יותר, היא ההחלטה להטיל פיקדון על בקבוקי משקה גדולים. אלעד עמיחי, סמנכ"ל שלטון מקומי במשרד להגנת הסביבה, הרחבת החוק דירבנה הקמת שני מפעלי מיחזור PET וצפויים להתחיל לייצר פלסטיק ממוחזר מפסולת הבקבוקים, בתחילת 2022.

"אנחנו שואפים לייצר מדיניות המסתכלת על הדברים כמכלול", אומר עמיחי. "בעשור הקרוב, נשקיע שישה מיליארד שקלים במערך הטיפול בפסולת בכללותו. זה אומר שיקומו כאן גם מפעלי מיחזור, ושהתחום יהפוך כדאי יותר".

המיחזור הוא רק פתרון קצה, וכדי שהוא יעבוד, התעשייה עצמה צריכה להשתנות. מצד אחד, יותר מ-100 עסקים ובהם נסטלה, לוריאל, פפסיקו ועוד התחייבו לפעול ליצירה של כלכלה מעגלית, אך מנגד, לאורך השנים התעשייה דווקא פעלה נגד מערכי המיחזור - שעצם הידיעה על קיומם, עודד את הצרכן לצרוך מוצרים מזהמים ללא רגשות אשם.

כך למשל, לפי סקירה של גרינפיס, חברות אמריקאיות השתמשו בתוויות "מיחזור" מטעות על מאות מוצרי פלסטיק, שרובם כלל לא ניתנים למיחזור בארה"ב, ונשלחים להטמנה או שריפה. בנוסף, החודש פרסם ארגון גרינפיס קטע וידאו בו לוביסט של חברת הנפט המייצרת פלסטיק אקסון מוביל, מתאר כי החברה התמודדה עם הזעם הציבורי בנוגע לזיהום פלסטיק "בדיוק כמו עם שינויי האקלים", והפעילה לובי נגד רגולציה בתחום.

לכן, ישנן מדינות שלא מסתפקות בהצהרות החברות או בהקמת תשתיות, ומשיתות רגולציה שתאלץ את החברות לייצור מוצרים ברי מיחזור, ובמשקל פלסטיק נמוך יותר - שימנע את היווצרותו במקור. האם בישראל ישנם צעדים דומים באופק? לפי עמיחי, "התפיסה הסביבתית שלנו מכוונת לשם, ואנחנו שוקלים להכניס רגולציה הדומה לאירופה גם בישראל. בחוק האריזות שלנו, הרגולטור יכול לקבוע גם תהליכי ייצור. יש לנו כוונה להיכנס גם לשם. אנחנו מסתכלים על כך בראייה כוללת, אנחנו רוצים לסגור את המעגל, ולקבוע אמות מידה בייצור, שיהפכו את המיחזור לקל יותר ומשתלם. הסיפור של הפלסטיק הוא סימפטום למאפייני הצריכה. הוא מוצר שהביא לשינויים אדירים במוצרים, אבל היום הוא מאפיין תרבות של צריכה חד-פעמית - השתמש והשלך. השלב הבא הוא ההבנה שמדובר בחומר גלם שיכול להיות כמעט אינסופי בשרשרת של החזרה לשוק של חומרי הגלם. הוא יכול להפוך מבעיה לפתרון בתהליך מעגלי. במקום לסמן תרבות קלוקלת, הוא יכול לסמן תרבות מתחדשת וסביבתית".

"כלכלה מעגלית", השואפת להשתמש מחדש בחומרים אותם מוציאים בני האדם מהטבע ובכך למנוע בזבוז משאבים יקרים, שואפת בראש ובראשונה להפחית לחלוטין שימוש במשאבים מיותרים - הרבה לפני הליך המיחזור המורכב, היקר, הקיים היום בשיעורים כמעט זניחים.

פרופ' עדי וולפסון, מומחה לקיימות מהמכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, מזכיר כי "זהו מודל שמחייב שינוי תפיסה ושינוי בהרגלי הייצור והצריכה, וגם ברגולציה, ובעיקר לא להסתפק בכותרות ובגרינוואש, ולעשות דברים אחרת. בהקשר של משק הפלסטיק, מדובר בראש ובראשונה על הפחתה במקור, אם באריזת היתר ובמשקל הפלסטיק באריזה ואם בשימוש בפלסטיק ממוחזר במקום ייצור פלסטיק חדש. צריך גם להבטיח שתהליך המיחזור לא יהיה מזהם כמו ייצוק פלסטיק בתולי, וגם לא יקר יותר, אחרת לא יהיה מניע אמיתי למחזר. ולבסוף, חייבים לתעדף ולחייב את המגזר העסקי להשתמש בחומר הגלם הממוחזר, כדי לסגור את המעגל. יחד עם זאת, אסור שיווצר הרושם שאם אפשר למחזר אפשר לייצר עד דה לא ידע. הפחתה במקור היא המהלך הכי סביבתי, כלכלי וחברתי. לצערי הרב, מדינת ישראל מכינה לאורך שנים תוכניות לטיפול בפסולת, אבל בפועל ממשיכה להטמין או לשרוף פלסטיק. אנחנו חייבים להתקדם במהירות".

צרו איתנו קשר *5988