הרפורמות החלומיות של משרד האוצר נגד קבוצות הלחץ. מי ימצמץ ראשון?

משרד האוצר העמיס עשרות רבות של רפורמות על טיוטת חוק ההסדרים שצמוד לתקציב המדינה ומיועד לעבור את אישור הכנסת בנובמבר הקרוב: ממטרו ועד העלאת גיל הפרישה לנשים; ממיסוי על משקאות ממותקים וכלי פלסטיק ועד פתיחת המשק לייבוא חופשי של פירות וירקות. המשוכה הבאה שמולה עומד התקציב היא ישיבה הממשלה שמיועדת ליום חמישי ה-5 באוגוסט, וכדי שיצלח אותה, באוצר פועלים כדי להגיע מבעוד מועד להבנות עם השרים.

אלא שמשוכות לכל אותן עשרות רפורמות לא חסרות, ובראשן קבוצות לחץ שממש לא מעוניינות בחלקן. אילו רפורמות כבר נפלו, לאילו יש את הפוטנציאל הכי גדול לעבור ומיהן הכי חזקות? הפודקאסט "צוללים לתקציב" עושה סדר בתקציב וחוק ההסדרים.

אילו רפורמות כבר הספיקו ליפול (לעתה) מאז שפורסמו הגרסאות המוקדמות של החוק ועד לפרסום הטיוטה?

תוכנית שמצאה את דרכה החוצה מטיוטת חוק ההסדרים היא התוכנית להקמת הרשויות המטרופוליניות שאמורות לנהל את התחבורה בצורה יעילה ונכונה במטרופולינים הגדולים. זאת, בשל חוסר הסכמות בין בכירי משרדי האוצר והתחבורה על המתווה הנכון להפעלת התוכנית.

רפורמה משמעותית נוספת שהייתה בטיוטה המקורית ונעלמה ה"רפורמה בתעריפי הארנונה ועידוד קליטת תושבים לרשויות המקומית", שנועדה לתקן עוול היסטורי שנעשה לעסקים ולתעשייה ולצמצם את הפער המשמעותי בין תעריפי הארנונה שנגבים מהם, לעומת הארנונה מדירות מגורים (פער של בין מאות לעשרות אחוזים), באמצעות הקביעה כי תעריף הארנונה העסקית - בסיווגי משרד, שירותים ומסחר, תעשיה, בית מלון, בית מלאכה, בנקים וחברות ביטוח - יופחת ב-10% בשנת 2022.

מעל 100 ראשי רשויות פנו לאוצר וליועמ"ש בדרישה לבטל את המהלך.

עבור אילו רפורמות משרד האוצר והעומד בראשו, אביגדור ליברמן, ייעמדו על הרגליים האחוריות ולא מתכוונים לוותר?

אם שואלים את שר האוצר או את המקורבים אליו אז ליברמן לא מתכוון לוותר על אף רפורמה, כולן חשובות לו והוא לכאורה "יתאבד" על כולן. אבל ליברמן לא באמת יכול להילחם על כל הרפורמות, אם הוא רוצה להעביר את התקציב וחוק ההסדרים. הוא לא יכול להילחם בקואליציה שלו, שאמורה להצביע יחד איתו על העברת התקציב מול אופוזיציה לוחמנית שתעשה כמעט הכל כדי שהמהלך ייכשל. גם הרפורמה בחקלאות זוכה להתנגדויות משמעותיות וקולניות, ולא ברור עד כמה ליברמן יוכל ללכת נגד כולם.

מהן "העזים" בחוק?

לכאורה שום דבר הוא לא "עז" (רפורמה שיש סיכויים מעטים שתעבור, ומוכנסת בעיקר לצורכי מיקוח), והכל חשוב, אבל המציאות מלמדת שלא באותה מידה (בלשון המעטה). כך למשל אם יום אחרי שאגרת הגודש נכנסת לחוק ההסדרים, ליברמן כבר מכריז שהוא לא יילחם עליה אם שרת התחבורה תתנגד - אז זה ברור שזה לא בנפשו, וזו בשקט יכולה להיות אחת העיזים שאפשר יהיה לוותר עליה כדי לקדם דברים אחרים בהסכמה. כרגע אגרת הגודש עדיין בטיוטת חוק ההסדרים.

"עז" נוספת היא העלאת התשלום לקופת החולים עבור ביקור אצל רופא. מטרת ההצעה לתמרץ הגעה לתור ולהפחית את הביטולים. האם זו עז? באוצר מעדיפים לכנות זאת ‘שיטת מצליח’. יעבור - מה טוב. לא יעבור - לפחות ניסינו.

מיהן קבוצות הלחץ שנאבקות ברפורמות המתהוות?

ישנם שני סוגים של קבוצות לחץ: חיצוניות ופנימיות. קבוצת לחץ חיצונית היא ארגון של בעלי אינטרס כלכלי כלשהו, וקבוצת לחץ פנימית היא חלק מהמערך השלטוני בישראל, שתרוויח או תפסיד ישירות מרפורמה כלשהי. קבוצות לחץ פנימיות נוטות להיות חזקות יותר, משום שהן יושבות במוקדי הכוח השלטוניים ומכירות היטב את מנגנוני קבלת ההחלטות.

כך למשל, היועמ"שים של המשרדים השונים, כמו גם הפקידים באותם משרדים, מתנגדים לרפורמה ברגולציה שתיקח מהם את השליטה הבלעדית עת התחום תחת אחריותם. הם ייאלצו לחלוק אותה עם "רגולטור העל" המתוכנן שאמור לתכלל את כלל הרגולציה בישראל, ולכך הם מתנגדים נחרצות.

ברפורמה בחקלאות ישנה קבוצת לחץ חיצונית - ארגוני החקלאים, המעדיפים את השיטה הנוכחית של חסימת תחרות מחו"ל על פני הצעת האוצר לפתיחת היבוא בתמורה לסבסוד ישיר לכל דונם מעובד.

הרבנות הראשית מתנגדת לפתיחת הכשרות לתחרות, מה שיפרק את מונופול הכשרות שנמצא בבעלותם וישלול מהם הכנסות-עצמיות ניכרות דרך מונופול זה.

מערכת הביטחון מתנגדת להצעת האוצר להגברת השקיפות והבקרה בתקציב הביטחון, ואף הגישה הצעה נגדית הכוללת תוספת תקציב של 9 מיליארד שקל, כולל 5 מיליארד שקל כל שנה כתוספת לבסיס התקציב.

מה לגבי "הציבור" כקבוצת לחץ - האם ובאיזה אופן היא משחקת כאן תפקיד?

הציבור הרחב אינו קבוצת לחץ מאורגנת, ועל כן השפעתו לפעמים פחותה מזו של קבוצות לחץ קטנות ומאורגנות יותר. עם זאת, אי אפשר להתעלם ממה פופולרי בציבור, במיוחד בדמוקרטיה. פוליטיקאי שיפעל בצורות אנטי-פופולריות באופן עקבי, ישלם על כך מחיר בקלפי. עצם החשש מזה עלול להפיל רפורמות רבות שנתפסות כבעייתיות, למשל כמו הרפורמה להטלת "אגרת גודש" על נהגים שנכנסים לתל-אביב בשעות העומס, שבשלב זה - עדיין נמצאת בטיוטה.