סימון ביילס: כוח שאי אפשר להתכחש אליו

בגיל 24, המתעמלת החזקה ביותר בהיסטוריה עברה את כל הציפיות והפכה עוד יותר חזקה – אחרי ששרדה התעללות, קשיים משפחתיים וגם את הספקות שלה עצמה

סימון ביילס / צילום: Reuters, Lindsey Wasson
סימון ביילס / צילום: Reuters, Lindsey Wasson

העולם רוצה הכול מסימון ביילס, והיא מספקת את הסחורה. כך לפחות זה היה עד השבוע. היא הצליחה לבצע את המהלכים המורכבים ביותר בהתעמלות טוב יותר מכל המתחרות שלה, ואז הגדילה והוסיפה עוד כמה שמי יכול היה לדמיין בכלל. היא יצאה לרצף ניצחונות בלתי סביר - ואז האריכה אותו עוד יותר. היא המשיכה להתחרות בגיל 24 והוכיחה לכולם שהיא חזקה משהייתה בגיל 19 - הגיל שבו כמעט סחפה את אולימפיאדת ריו ב-2016 - והיא הוכחה בשר ודם לכך שגיל ההתבגרות המאוחר הוא לא בהכרח סופה של קריירת התעמלות. אבל כשחושבים על אירועי השבוע כשבשיאם הפרישה מהתרגיל הקבוצתי (ראו מסגרת), אי אפשר להתעלם מכל הדברים שהייתה צריכה לעבור כדי להגיע לטוקיו.

כשדיברתי עם ביילס בשיחת זום בסוף מאי, היא הייתה בביתה בספרינג, טקסס, לכמה רגעים של מנוחה בין תחרויות. זה היה כמה ימים אחרי התחרות האמריקאית יו.אס קלאסיקס, שהתקיימה באינדיאנפוליס - בפעם הראשונה תחת אור הזרקורים אחרי 19 חודשי הפוגת הקורונה - שם ביצעה את תרגיל הקפיצה הקשה ביותר בהיסטוריה של התעמלות נשים, יורצ'נקו דאבל-פייק. היה לה יום חופשי כשנסעה חזרה לטקסס, אבל היא חזרה לאולם ההתעמלות למחרת כדי להתכונן לאליפות הארצית, שהתקיימה שבוע אחר כך.

"ב-2016 חשבתי שהגעתי לשיא של הקריירה שלי. כאילו, איך אצליח להשתפר מפה? הייתי ממש לחוצה" / צילום: Associated Press, Ashley Landis
 "ב-2016 חשבתי שהגעתי לשיא של הקריירה שלי. כאילו, איך אצליח להשתפר מפה? הייתי ממש לחוצה" / צילום: Associated Press, Ashley Landis

ביילס אומרת שהתעמלות, והמיקוד החד שתובעים ממנה האימונים והתחרויות, מעניקים לה הזדמנות להתעלם מכל הדברים האחרים. "זה נותן לי הפוגה, זה סוג של המקום הבטוח שלי", היא אומרת.

ויש לה די והותר דברים שעדיף להניח בצד. בארבע השנים האחרונות ניסתה ביילס לעשות קאמבק בתוך שורת החשיפות ההרסניות על ההתעללות המינית שהיא ומתעמלות אחרות חוו מידי רופא נבחרת ההתעמלות האמריקאית, לארי נסאר.

היא הניצולה היחידה של נסאר שנחשפה מרצונה ועדיין מתחרה ברמות הגבוהות ביותר של התחום. הביצועים עוצרי הנשימה שלה מקרינים הילה על הגופים שמנהלים את ענף האתלטיקה בארה"ב - איגוד ההתעמלות האמריקאי והוועד האולימפי והפאראלימפי האמריקאי - אותם ארגונים שאותם האשימה בכך שלא הגנו עליה ועל חברותיה. ארגונים שהיא - ועוד כ-200 מתעמלות - תובעות כעת.

היא אומרת שבכך שבחרה להישאר בענף ההתעמלות, היא מכריחה אנשים להמשיך ולהתעמת עם השערורייה, עם הכשלון שהפגינו מספר מהמוסדות המעורבים בטיפול בה, ועם השאלות הבלתי פתורות לגבי איך הצליח נסאר לפגוע בנשים ובילדות במשך עשורים.

הרגע שבו הספקות החלו לכרסם

רגע לפני מה שאמור היה להיות הקאמבק שלה, אולימפיאדת טוקיו 2020, היא פתאום מצאה עצמה מרותקת לביתה, עם יותר מדי זמן למחשבות. כשמשחקי הקיץ נדחו, ביילס לא הייתה בטוחה שתוכל לחזור ולהתחרות. הספקות התחילו לכרסם בה. היא מספרת שחשבה לוותר על הכול. היא לא רצתה להמשיך ולנסות, בטח לא תחת המטריה של איגוד ההתעמלות האמריקאי. היא לא ידעה אם תצליח לשרוד עוד שנה, נפשית או פיזית.

עברו לה דברים נוספים בראש, כמובן. בשנה שבה האומה האמריקאית התפוצצה בשורה של הפגנות סביב רצח ג'ורג' פלויד, טרגדיה אחרת העיבה על שבט ביילס, תקרית שהובילה להאשמה ברצח כנגד אחיה, טווין ביילס-תומס. התובעים היו נחושים להוכיח שהוא אחראי לירי למוות בשלושה גברים במסיבת השנה החדשה בקליבלנד בשנת 2018. הוא המשיך לטעון לחפותו.

סימון ביילס / צילום: Associated Press, Ashley Landis
 סימון ביילס / צילום: Associated Press, Ashley Landis

כשהאחים היו יחד במשפחות אומנה כילדים קטנים, טווין תמיד היה המגן של סימון. הוא ואחת האחיות הגדולות יותר שלהם אומצו בהמשך על ידי דודה רבתא באוהיו, וסימון התחילה חיים חדשים בטקסס, כשאומצה עם אחותה הקטנה על ידי סבה מצד אמה, רון, ואשתו נלי. עכשיו טווין עמד למשפט, בדיוק במקביל לתקופה שבה סימון התכוננה לחזור לתחרויות.

באמצע מאי התחיל המשפט של טווין בקליבלנד. סימון ובני משפחתה דיברו ביניהם לעיתים קרובות על ההליכים. בזמן שחבר המושבעים יצא להתלבטויות, סימון יצאה לאינדיאנפוליס. גם רון ונלי נסעו איתה, לראות אותה מתחרה במרכז הכנסים של אינדיאנה בעודם ממתינים לעדכונים על גזר הדין.

שם, בשבת, היא הציגה לראשונה תרגיל קרקע חדש ואת היורצ'נקו דאבל-פייק: ערבית (סוג של סלטה) ואז פליק פלאק, ידיים על שולחן הקפיצות, תנופה מעלה וסיום בשתי סלטות אחוריות - בברכיים ישרות. היא הרגישה מספיק מלאת ביטחון לגבי הביצוע שלה כדי לצלול לטוויטר ולראות צילומים של עצמה, ואף שיתפה את הסרטונים עם אחד המאמנים שלה, לורן לנדי.

גרף ההצלחה של ביילס כמעט נראה לא אמיתי: היא היתה האלופה כמעט בכל תחרות שבה השתתפה. אבל בכך שברה את אחד הכללים החשובים ביותר של מתעמלים: תחלופה / צילום: Reuters, QUALDYLAN MARTINEZ
 גרף ההצלחה של ביילס כמעט נראה לא אמיתי: היא היתה האלופה כמעט בכל תחרות שבה השתתפה. אבל בכך שברה את אחד הכללים החשובים ביותר של מתעמלים: תחלופה / צילום: Reuters, QUALDYLAN MARTINEZ

ביום שני הכריז השופט שניהל את משפטו של טווין על פסילת המשפט. חבר המושבעים קיבל בטעות מסמכים משפטיים שבהם נידונה השאלה שמא פעל מהגנה עצמית, והשופט אמר שיש לנהל משפט חוזר, מול חבר מושבעים חדש.

תשעה ימים לאחר מכן, ביילס חזרה לאולם לקראת אליפות ארצות הברית בפורט וורת', טקסס. הביצועים שלה היו לא פחות מדהימים. היא ויתרה על היורצ'נקו דאבל-פייק כדי לשמור על הקרסוליים שלה, והצטיינה בקפיצה קשה נוספת מהארסנל שלה, הצ'נג. היא פצחה בטריפל בורג-דאבל סלטה בתרגיל הקרקע, מה שהניב סדרה חדשה של סרטונים ויראליים ששיתפה בהתלהבות.

היכולת שלה לשבור שיאים חדשים כשהיא נתונה ללחצים אדירים היא כנראה ההישג הסימון ביילסי המרשים מכולם, הישג שחושף משמעת נפשית שאותה למרבה הטרגדיה לא הצליחה לגייס בטוקיו: לשמור על ראש צלול בזמן שהיא עולה למרכז הבמה, לשמור על חדות בזמן שכל תנועה שלה נבחנת על ידי השופטים ומנותחת על ידי קהל טלוויזיוני מסביב לעולם, וזה עוד לפני שהיא מתחילה להדהד ברחבי הרשתות החברתיות.

"בחיים לא תדעי, כי אנחנו בחיים לא דנים (במשפט של טווין) מחוץ למשפחה", אמרה נלי ביילס בריאיון כשהיו באינדיאנפוליס. "סימון הולכת לעבוד, אני הולכת לעבוד, ואת לעולם לא תדעי שיש משהו שממש מציק לנו מבחינה נפשית... בגלל שלכולנו יש את העבודה שלנו שאנחנו צריכות לעשות, ואנחנו הולכות ועושות אותה".

"תעשי סלטות במקום אחר"

סיפור האגדה הקלאסי על מתעמלות בדרך כלל נשמע ככה: הורים של ילדה אקטיבית מתחילים לחשוש מרהיטים שבורים, או מעצמות שבורות, אם הילדה שלהם לא תמצא את דרכה לאולם התעמלות. זה גם היה חלק בסיפור של ביילס - אבל פה היה הרבה יותר.
ביילס ואחיה נולדו לאמא שנאבקה בהתמכרות שלה, והושמו במערכת אומנה כשהייתה פעוטה. היא לא מדברת הרבה על הסיבות שהובילו לכך שנלקחו מאמה הביולוגית. היא כן זוכרת שהייתה רעבה.

היא גם מתארת, באוטוביוגרפיה שפרסמה ב-2016, Courage to Soar, שעשתה את הסלטות הראשונות שלה בבית אומנה, ממתקן נדנדות בחצר, כשניסתה לחקות את טווין שאהב לצעוק לה "את יכולה לעוף!" בכל פעם שנפלה אל הדשא. הייתה שם גם טרמפולינה, אבל משפחת האומנה אסרה על בת השלוש לקפוץ עליה. ואז, במשך כשנה, נמצאו האחים לבית משפחת ביילס באומנה של רון ונלי בספרינג, פרבר של יוסטון. בחצר הייתה טרמפולינה וסימון יכלה לקפץ עליה כאוות נפשה.

עובדים סוציאליים ניסו לאחד את הילדים עם אמם הביולוגית באוהיו. כשהניסיון נכשל, סימון ואחותה הקטנה אדריה חזרו לטקסס, שם אומצו בסופו של דבר על ידי רון ונלי, בזמן שטווין ואחותם הגדולה אשלי נשארה באוהיו ואומצה על ידי אחותו של רון. רון ונלי גידלו שני בנים שהיו כבר נערים. בני הזוג עמדו ליהנות מקן ריק ושקט, והתחילו מהתחלה כהורים לילדים קטנים. זה לא היה קל, אמרה נלי ביילס.

בשנה שבה הושלם תהליך האימוץ של סימון, היא חזרה הביתה מטיול עם הגן שלה לאולם התעמלות, ובידה עלון פרסום שמזמין אותה להירשם לשיעורים. נלי זוכרת שאמרה, "יופי, עכשיו תוכלי לעשות סלטות במקום אחר".

ביילס ב-2013" .זה היה כזה, 'נו, טוב, זכיתי. בשנה הבאה מישהי אחרת תזכה'" / צילום: Associated Press, Elise Amendola
 ביילס ב-2013" .זה היה כזה, 'נו, טוב, זכיתי. בשנה הבאה מישהי אחרת תזכה'" / צילום: Associated Press, Elise Amendola

בני הזוג ביילס מציינים בגאווה שבהתעמלות, שש הוא גיל מאוחר להתחיל בו. למרות שסימון נראתה מבטיחה, ההתקדמות שלה עדיין לא העידה על עתיד שיכלול מדפים מלאים במדליות אולימפיות. היא בעצמה לא ציפתה לרמה כזאת של הצלחה. "כל מה שרציתי היה להשיג מלגה לקולג'", היא אומרת.

נדרשו לה ארבעה ניסיונות כדי שתוכל לקבל אישור להתחרות ברמה הגבוהה ביותר, זוכרים הוריה. ב-2011, כשהייתה בת 14, גיל שבו פרחי אלופות אולימפיות זוכות כבר לתשומת לב פראית, ביילס לא השתייכה אפילו לקבוצת הלאומית הצעירה.

העיכובים האלה הגנו על ביילס בשנותיה הצעירות מההיבטים האינטנסיביים ביותר של התעמלות תחרותית בארה"ב. היא התאמנה בצורה פחות אגרסיבית ממקבילותיה. המאמנת שלה, איימי בורמן, שפגשה את ביילס בשבוע הראשון שלה במועדון ההתעמלות ועבדה איתה עד האולימפיאדה בריו ב-2016, מעולם לא אימנה מתעמלת עלית אחרת. השתיים נשארו מחוץ לרדאר של מאמנת הקבוצה הלאומית, מרתה קרולי, שביחד עם בעלה, בלה, עיצבה עשרות מתחרות בחווה שלהם בטקסס - אבל גם הואשמה בכך שהשתמשה בשיטות אימון שגבלו בהתעללות (עורך דינם של בני הזוג קרולי, דייויד ברג, הגן עליהם על ידי כך שהצביע על התוצאות שאליהן דחפו את הספורטאיות שלהם להשיג).

כשהגיעה הפריצה שלה ב-2013, זה קרה בצורה מאוד פתאומית. היא התחרתה באליפות הארצית וזכתה באמריקן קאפ. הוריה חשבו שיכול להיות שזה יוביל לכך שהיא תצטרף לנבחרת האמריקאית לקראת אליפות העולם הקרבה. גם שם זכתה בזהב בתחרות הקרב רב.

"אני זוכרת (שאחרי הניצחון) נשארתי ערה מאוחר בלילה וקראתי דברים באינטרנט כמו משוגעת", סיפרה נלי ביילס. "בחיים שלי, בחלומות הכי פרועים שלי, לא חשבתי שזה עומד לקרות. וכשהבנתי שזה שונה, בגלל שזה היה בעיתונים בשפות זרות... מצאתי את כל העיתונים שאפילו לא יכולתי לקרוא רק כי הייתה שם תמונה של הבת שלי".

זה לא נעצר שם. על הנייר, הגרף שמתאר את ההצלחה של ביילס נראה לינארי מכדי להיות אמיתי: היא הייתה האלופה בקרב רב בכל תחרות שבה השתתפה (ביחד עם כמות רצינית של מדליות בתחרויות בכל מכשיר בנפרד). עם הרצף הזה, היא שברה את אחד הכללים החשובים ביותר של מתעמלים: תחלופה. בשש מתוך שבע האולימפיאדות לפני ריו, אלופת העולם הודחה בעקבות פציעה, יריבה בלתי צפויה או סתם מזל רע. הניצחון בשלושה תארים רצופים בקרב רב ואחר כך הכתר באולימפיאדה ב-2016 לא היה הגיוני לביילס, וגם לא לאף אחד אחר.

"לא הייתי אומרת שחשבתי ש-2013 היה מקרי. אבל זה היה כזה, ‘נו, טוב, זכיתי. בשנה הבאה מישהי אחרת תזכה'. ואז הגיעה 2014 וזכיתי והייתי כזה, ‘אוי, אלוהים, מה קורה?'. ואז, 2015 הגיעה ואני הייתי כזה, ‘מי, אני? זה יכול להיות ממש טוב. אני יכולה להגיע לנבחרת האולימפית!".

עד 2015 היא כבר הייתה סלבריטאית בעולם ההתעמלות. היא גם הייתה אתלטית צעירה בדרכה למשחקים האולימפיים הראשונים - ודאז, חשבה שכנראה האחרונים - שלה. היא בדיוק חתמה עם סוכן והשיגה עסקת חסות עם נייקי. עדיין, לא היה ברור מה צריכה אמריקה לצפות כשהיא מפנה את תשומת לבה להתעמלות תחרותית - כפי שקורה פעם בארבע שנים ולמשך שבועיים.

"הם אמרו שזה הולך להיות משוגע", אמר רון ביילס בריאיון ב-2015. "אבל אין לנו מושג".
כשהרגע שלה הגיע, הכול השתנה. ארבע מדליות זהב בריו בתוספת מדליית ארד על הקורה, הפכו את ביילס לשם מוכר בכל בית. היא הופיע ב"רוקדים עם כוכבים" וכתבה אוטוביוגרפיה, שהפכה לסרט בערוץ לייף-טיים.

באופן לא מפתיע, היא לקחה הפסקה מהתעמלות. עבור מתעמלים אולימפיים, השחיקה היא עניין קריטי; נדמה שחלון ההזדמנויות לאפשרויות נוספות נסגר; קשה להתעלם מהציפייה שהביצועים של המתעמלת רק ייחלשו.

בכל שנה, נלי ביילס ביקשה מכל הילדים שלה לכתוב את המטרות שלהם. של סימון השתנו פתאום. פעם כתבה "משחקים אולימפיים" ועכשיו כתבה, ועדיין כותבת, "לצלול עם כרישים". היא עברה לבית משלה, לאימתה של נלי, שחשבה שהיא צעירה מדי לעזוב את הבית.

ואז היא חזרה להתעמלות - בחשש רב.

34 שעות אימונים בשבוע. סימון ביילס / צילום: Reuters, DYLAN MARTINEZ
 34 שעות אימונים בשבוע. סימון ביילס / צילום: Reuters, DYLAN MARTINEZ


"איך אצליח להשתפר מפה?"

"ב-2016 חשבתי שהגעתי לשיא של הקריירה שלי, כאילו, איך אצליח להשתפר מפה? הייתי ממש לחוצה כשנכנסתי לאולם ההתעמלות", אומרת ביילס. היא עודדה את עצמה במחשבה שבעוד 10-15 שנה תרצה לדעת שנתנה לעצמה הזדמנות נוספת.
כשחזרה, בחרה מאמנים חדשים. ייתכן שססיל ולורן לנדי, זוג יליד צרפת שאימן מתעמלי עלית רבים בטקסס, היו גם הם לחוצים אל מול השאלה: איך מאמנים עילוי אמיתי?

במהלך ריאיון העבודה שלהם, בני הזוג העזו לשטוח בפני ביילס הערכות מפורטות לגבי הביצועים והתרגילים שלה, והציעו לה דרכים לשפר ולעדכן אותם. הם גם התמקדו במומחיות של לורן, המקבילים המדורגים, המכשיר האחרון ברשימה של ביילס.

הם החזירו את ביילס לכמה מהיסודות של התעמלות. "היא הייתה צעירה ולא ממש נזקקה לטכניקה. היה לה את הכוח", אומרת ססיל לנדי. כדי להישאר מעל כולן - ואולי להתעלות אפילו יותר - "היא הייתה צריכה לשפר את הטכניקה שלה, בגלל שזה הדבר היחיד שישמור עלייך, במיוחד כשאת מתבגרת".

היא עשתה תרגיל אחרי תרגיל אחרי תרגיל ביכולות שכבר למדה שנים קודם לכן. כדי לשמור על העניין, בני הזוג לנדיס שילבו פנימה תרגילים שאף אחד לא ניסה בתחרויות. הרעיון היה לשחק, למשל, עם טריפל בורג-דאבל סלטה על הרצפה, שהיא דרך הרבה יותר מעניינת לדייק את תרגיל הדאבל סלטה-דאבל בורג.

אבל זה מה שהם גילו: ביילס מצליחה לעשות את הטריפל-דאבל. וגם דאבל-דאבל מהקורה. ואת היורצ'נקו דאבל-פייק, שגם הוא התחיל כתרגיל אימון. ביילס אולי הייתה מדהימה קודם, אבל עכשיו הפכה ליישות על טבעית. אפילו יום גרוע לא היה חוסם את דרכה אל דוכן המנצחים. גם לא אבן בכליות, שממנה סבלה באליפות העולם ב-2018. היא נהנית לראות כמה רחוק היא יכולה ללכת.

"עכשיו אני יכולה ליהנות מההתעמלות שלי. עכשיו זה באמת תלוי בי", היא אומרת. "וזה כנראה מתלווה למספר התארים שזכיתי ולכל הדברים שהשגתי. זה כאילו, טוב, בסדר, העובדות רשומות. אני מרגישה עכשיו שאני לא צריכה כבר להוכיח כלום לאף אחד... אני מנסה להתיישר".

בהופעה האחרונה שלה בתחרות בינלאומית גדולה, באליפות העולם ב-2019, היא זכתה במדליות הזהב בקבוצתי, בקרב רב, בקורה, בקרקע ובקפיצה - שלל התארים הגדול ביותר שלה עד כה. האולימפיאדה הבאה התקרבה, ונדמה שלסימון ביילס אין עדיין מתחרים.

לארי נאסר / צילום: Associated Press, Paul Sancya
 לארי נאסר / צילום: Associated Press, Paul Sancya


התעללות בדרך לריו

ב-2018 ו-2019, בזמן שסימון ביילס התכוננה למשימה המפרכת של לחזור להתעמלות כשהיא טובה משהייתה כשזכתה בתארים האולימפיים שלה ב-2016, נהיה גם ברור שהיא הייתה אחת הקורבנות המרכזיים באחד ממקר ההתעללות האיומים ביותר בהיסטוריה של הספורט האמריקאי - וחלק גדול מזה התרחש בדרך לריו.

הניצחון של ביילס בקיץ 2016 הגיע בחודשים האחרונים של תמימות יחסית בענף ההתעמלות, לפחות בעין הציבורית. כתבים מהתקופה (כולל אני) כתבו עדיין על נצנצים ובגדי גוף. תיאורים של מאמנים כ"תובעניים" או "קשוחים" היו קצה גבול החשד. אך מתברר שנציגים רשמיים של ההתעמלות האמריקאית ידעו שהתקופה הזאת עומדת להגיע לסיומה - ברעש גדול. אבל למעטים נוספים בלבד היה מושג על המתרחש.

ב-2015 גילו מאמנים אמריקאים ששלוש מתעמלות, שהזדהו מאוחר יותר כביילס, קפטן הנבחרת האולימפית אלי רייזמן והכוכבת העולה מגי ניקולס, הביעו בפרטיות חששות בנוגע לטיפולים שקיבלו מרופא הקבוצה לארי נסאר. העניין דווח למי שעמד אז בראש איגוד ההתעמלות האמריקאי, והארגון ניהל חקירה פנימית במשך חמישה שבועות לפני שהעביר את הטיפול לבולשת הפדרלית בארצות הברית. בזמן שהחקירה גוועה באף.בי.איי, נסאר הורשה לפרוש בשקט מאיגוד ההתעמלות.

כחלק מהחקירה הפנימית, רואיינו רייזמן וניקולס על ידי חוקר פרטי ששכר איגוד ההתעמלות. ביילס לא תושאלה. איש לא דיווח להוריה על המצב. שמה לא נכללה במידע שנמסר לאף.בי.איי. נדמה שאף אחד שהיה מודע לעניין לא רצה לגלות שהסופרנובה שלו הותקפה מינית בזמן שהייתה תחת אחריותו.

זמן קצר אחרי האולימפיאדה ב-2016, התפרסמו ההאשמות נגד נסאר. בזמן שניסה להגן על הטכניקות הרפואיות שלו, קהילת ההתעמלות נקרעה סביב שאלת האשמה שלו. בסופו של דבר התברר שהוא תקף מינית מאות ילדות ונשים, בין היתר קבוצות שלמות של מתעמלות עלית, תחת האמתלה של תהליכים טיפוליים, במהלך שלושה עשורים לפחות.
כשערוצי החדשות בכבלים דיווחו על גזר הדין שלו בינואר 2018, נוצר גל חדש של התעניינות בפשעיו, כמו גם בתרבות ההתעמלות בארה"ב שאפשרה לו להפוך לתוקף המונים. נציגים בכירים נוספים באיגוד ההתעמלות האמריקאי פרשו, ואחריהם שאר ההנהלה. הספונסרים נמלטו.

באותו חודש סיפרה ביילס להוריה ואחר כך לעולם שהיא הייתה אחת הקורבנות. מאוחר יותר באותה שנה, היא הצטרפה למתעמלות שתבעו את איגוד ההתעמלות האמריקאי ואת הוועד האולימפי והפאראולימפי האמריקאיים. עכשיו, כמעט שלוש שנים, לאורך רוב הקאמבק שלה, היא מנהלת נגדם תביעה - והסוף לא נראה באופק.

איגוד ההתעמלות הגיש בקשה לפשיטה רגל בסוף 2018, צעד שיצר הפסקה כפויה בניסיונות הוועד האולימפי לקחת ממנו את מעמדו כגוף השולט בענף. התוצאה הייתה שאחרי כל הזמן שחלף, האיגוד עדיין מנהל תחרויות התעמלות בארה"ב, ומחליט, בין היתר, מי יגיע לנבחרות הלאומיות והאולימפיות.

בזמן שביילס מבצעת מהלכים יותר ויותר נועזים, שבהם כל צעד שגוי עלול לגרום לה לשבור את צווארה, היא ממשיכה לעשות זאת כחברת איגוד ההתעמלות האמריקאי. האיגוד מקדם אותה ללא הרף, וכך גם הוועד האולימפי. החיבה הזאת אינה הדדית.
כשהיקף שערוריית נסאר יצא לאור בהתחלה, אמרה ססיל לנדי שהיא ולורן נאלצו להתאים את האימונים של ביילס למחיר שזה גבה ממנה. "היום זה כבר לא כך", היא אומרת. "היום היא מצליחה יותר לשים את זה בצד.

"היא מדברת איתי הרבה על כמה שהיא התעייפה מהאיגוד. אני כל הזמן אומרת לה, ‘את יודעת, את לא מייצגת את האיגוד. את מייצגת את עצמך ואת המדינה שלך, וזה מה שצריך להעסיק אותך, ואת לא חייבת לאיגוד כלום'", אומרת לנדי. "אבל יש לה היום יותר ביטחון להגיד ש'את יודעת מה, הם דפקו אותי ולא אכפת לי מה יש להם להגיד. אני אדאג לעצמי'".

בהתעמלות, ענף ספורט שנשפט על יד שופטים, המתעמלות האמינו שאפילו לחישה על מעשיו של נאסר תסכן את הקריירה שלהן. בהתחשב במעמד שלה, ביילס כבר לא צריכה לגדר את הריאיונות שלה בהצטנעויות כמו "אם אתקבל לנבחרת". היא עדיין אוהבת התעמלות. היא זקוקה לה באותה מידה שההתעמלות זקוקה לה, מציאות שברורה מהכוח שיש לה ברשתות החברתיות.

בינואר 2018, כשחשפה את ההתעללות שחוותה, אמרה ביילס שהיא לא רוצה לחזור לחוות קרולי - שם השתתפה במחנות אימונים על בסיס חודשי מאז שצורפה לנבחרת הלאומית ב-2018, ואחד המקומות שבהם נסאר תקף מינית ספורטאיות. באופן כמעט מיידי הכריז איגוד ההתעמלות שהנבחרת לעולם לא תחזור לשם.

אבל אפילו לכוח כזה יש גבולות. ביילס לא ידעה שאחרים ידעו שהיא אולי סבלה מהתעללות ולא אמרו לה כלום. והיא עדיין תוהה מה עוד היא לא ידעה, בזמן שהיא ניצבת מול העובדה שעיתונאית יכולה לשאול אותה שאלות לגבי הסיפור כולו, גם אם היא בדיוק צריכה להתרכז בסלטות וברגים באוויר. יש דבר אחד שהיא ברורה לגביו: על ידי כך שהיא ממשיכה להתחרות, היא נשארת על הבמה. והיא מתכוונת להשתמש בה.

"ב-2019 הבנתי כזה, ‘וואו, אני אחת הניצולות היחידות שעדיין חלק מהספורט'", היא אומרת. "הם לא יכולים לטאטא את זה מתחת לשטיח, והם לא יכולים להפסיק לדבר על זה".

ביילס תקפה את האיגוד בעודה ניצבת על רצפת התחרות, כשהדוברת של הארגון דאז עומדת לצידה. "האם באמת לא אהבתם אותנו כל כך שלא יכולתם פשוט לעשות את העבודה שלכם?", אמרה באליפות ארצות הברית ב-2019, ונראה שהיא עומדת לבכות. "היה לכם דבר אחד לעשות, ולא הצלחתם להגן עלינו". זמן קצר אחר כך ביצעה לראשונה את הטריפל-דאבל על הקרקע ואת הדאבל-דאבל מהקורה.

"אני לרוב מתמודדת עם זה בכוחות עצמי או בטיפול ודברים כאלה, אבל אני מרגישה שזה פשוט המון רגשות שהיו כלואים. ולפעמים זה גם קורה... ניצוץ בתוכי פשוט משתחרר", היא אומרת, לפני שהיא מכירה בכישרון שלה למדר דברים בתוכה. "כשאני מתעמלת, אני מתעמלת, ואם אני צריכה לדבר על משהו אחר, אז אני מנסה להפריד בין השניים".

לי יונג, הנשיאה והמנכ"לית הנוכחית של איגוד ההתעמלות האמריקאי, מסרה כי "אנחנו מכירים בעומק משבר האמון שיצרנו בקרב האתלטים והקהילה שלנו, ואנחנו עובדים בכל הכוח בניסיון ליצור שוב את האמון הזה. כל מה שאנחנו עושים עכשיו מטרתו ליצור תרבות בטוחה, מכילה וחיובית לכל מי שמשתתף בספורט שלנו". היא הוסיפה שידעה ששינוי כזה לא יקרה בן לילה, ושהארגון ימשיך לעבוד לקראתו.

34 שעות אימונים בשבוע

בחודשים שהובילו לקיץ 2020, ביילס המשיכה בשגרת האימונים שלה - 34 שעות באולם ההתעמלות מדי שבוע - למרות הכאבים והלחצים. בצד השני של אולימפיאדת טוקיו המתין לה פרס גדול עוד יותר. ביילס התבקשה להוביל הפקת התעמלות שזכתה לשם "מסע הזהב באמריקה" כמחווה לתואר הכבוד שרכשה, הטובה בכל הזמנים.

מסע הזהב באמריקה בכיכובה של סימון ביילס היה אמור להיות מסע הניצחון של ההתעמלות האמריקאית. סיבוב ההופעות בעקבות האולימפיאדה היה אירוע מרכזי באיגוד ההתעמלות תחת ההנהגה הקודמת. הפעם, הוא יתקיים תחת שמה של ביילס והיא התרגשה לקראתו. זה יהיה כיף. איגוד ההתעמלות הבהיר שלא ינסה לביים משהו בעצמו.

המגפה איימה להעלים את כל זה. ביילס הסתגרה באולם ההתעמלות שמשפחתה פתחה ב-2015 ועדיין פועל. היא הקפידה על ריחוק חברתי מהוריה. כששיעורי הבית שהכתיבו לה בני הזוג לנדיס הסתיימו, היא השתעממה. האולימפיאדה בוטלה, לפחות עד קיץ 2021. ביילס לא הייתה בטוחה שהיא תמשיך להתאמן.

ססיל לנדי, שחשדה שהיא עדיין לא סיימה את מה שיש לה להציע, הציעה לביילס שלא לקבל החלטות חפוזות. אחרי כשבעה שבועות נפתח אולם ההתעמלות והיא חזרה לאימונים באיזי. עזר לה שהיו לה שותפים לאימונים. בני הזוג לנדיס הצטרפו, ומתעמלים נוספים באולם של משפחת ביילס הוכשרו לרמת עלית - אליהם הצטרפו גם מתעמלי עלית נוספים שחיפשו סביבת אימונים נוספת ועברו לשם. ספורטאים צעירים יותר, אומרת ביילס, לימדו אותה להשתמש באפליקציות המדיה החברתית החדשות והזכירו לה שאפשר לטפח מנטליות בריאה יותר, ברוח של "זה רק התעמלות".

עזר לה גם ששאר התחומים בחייה התמלאו. במהלך החורף נפרדה ביילס מהחבר הוותיק שלה, המתעמל לשעבר סטייסי ארווין ג'וניור. היה ברור שהשניים נמצאים בנקודות שונות בחיים שלהם, היא אומרת. כשהמגפה התחילה, היא התחילה במערכת יחסים עם שחקן ה-NFL ג'ונתן אוונס, אחרי שראתה אותו ברשת ושלחה לו הודעה ב-DM.

"הוא היה אומר שהחלקתי לתוך ההודעות הפרטיות שלו. ראיתי אותו וכזה אמרתי לעצמי, ‘אה, הוא די חמוד', אז אמרתי לו היי... ואז ראיתי שהוא באזור יוסטון, והתחלנו לדבר קצת, ואז יצאנו איזה שבוע או שבועיים אחר כך".

אחרי שלושה שבועות שבהם צפתה בשניים מפלרטטים, אחותה של ביילס, אדריה, לקחה לה את הטלפון כשהיא ואוונס דיברו בשיחת וידאו ושאלה אם הוא מתכוון להצטרף לטיול המתוכנן שלהם לאגם. הוא הגיע עם הכלב שלו, בולדוג בריטי בשם זאוס, שהסתדר היטב עם הבולדוגית הצרפתייה של סימון, לילו (ביילס הוסיפה לביתה גם את רמבו, עוד בולדוג צרפתי, במהלך הקורונה). כשהחשש מהווירוס שכך ומזג אוויר חמים יותר הגיע, התחדשות ארוחות יום ראשון במשפחת ביילס, פנים אל פנים אבל מחוץ לבית. אוונס הוזמן להצטרף.

כשהאומה האמריקאית חזרה לעסוק באלימות משטרתית ובגזענות בקיץ שעבר, משפחת ביילס דנה בסוגיות האלה גם בבית. רון סיפר איך היה לגדול כאדם שחור בשנות ה-50 וה-60, את התחושות שלו שהדברים האלה תמיד קרו וההבדל היחיד הוא שעכשיו הם מתועדים. הוא אמר שהוא לא מצליח להבין איך מישהו יכול לכרוע על צווארו של אדם אחר עד מותו. כל הדברים האלה הטרידו את סימון.

ביילס אומרת שאימצה את הרעיון לפיו ספורטאים צריכים לתמוך ולקדם סוגיות שונות. "אנחנו יכולים להשמיע קול לטובת הדברים שאנחנו מאמינים בהם, במקום להתרכז רק במה שקורה במגרש, קורה באולם. גם אנחנו בני אדם". היא גם יודעת שבכל פעם שהגזענות מרימה את ראשה באמריקה, הציבור נושא עיניו אליה, בדיוק כמו שהוא נושא עיניו אל לברון ג'יימס או סרינה ויליאמס, ומצפה מהם להגיד משהו. וההורים שלה יודעים שלמרות שהיא מבוגרת ויכולה להחליט דברים בכוחות עצמה, יש לה תדמית ציבורית והיא צריכה להיזהר.

המאמנים החדשים של ביילס / צילום: Associated Press, David J. Phillip
 המאמנים החדשים של ביילס / צילום: Associated Press, David J. Phillip

באביב האחרון, למשל, במה שאמור היה להיות מפגש פסגה תקשורתי ומפייס של חברי הנבחרת האולימפית, היא אמרה שמבחינתה הפגנה במהלך תחרות היא לא מחוץ לתחום. כתוצאה מכך, אמרה, החליטה שהיא כנראה תשמור את זה להזדמנות אחרת. "כולם מצפים ממני להגיד משהו, אבל אני עושה את זה כשאני מוכנה, כשאני במקום נפשי טוב, בגלל שזה הרבה בסופו של יום, וזה מצית שיחה מאוד גדולה", היא אומרת.
בעניין משפט הרצח של אחיה והכאב שזה אולי הסב לה ולמשפחתה, היא שומרת על רגשותיה כמעט מוצנעים לגמרי. בתחילת יוני התחיל משפט חדש. אחרי שבוע, בצעד חריג מאוד, הכריז השופט - ולא המושבעים - על זיכוי של טווין ביילס-תומס, על סמך כך שלא היו מספיק ראיות לתמוך בהרשעה.

ביילס הייתה בשבוע האחרון של הכנות למבחני הנבחרת האולימפית. "מתוך כבוד לכל המעורבים בעניין, סימון עדיין לא מוכנה לדבר על זה", אומרת הסוכנת שלה, ג'ייני מילר. "יש פה הרבה דברים שצריך לעבד, וכל המצב מאוד מאתגר ומורכב. לבה יוצא אל כל המעורבים".

התפיסה לפיה לספורטאים יש את החופש לדבר או לא לדבר מלווה חלק נרחב מהחשיבה של ביילס, בין אם בנושא המשפחה שלה או בענייניה העסקיים. כשהכריזה בתחילת החודש שתיפרד מנייקי ותחתום על הסכם חסות חדש עם גאפ - הבעלים של חברת הספורט אתלטה - היא התאמצה שלא לומר דברים שליליים על הספונסרית שלה לשעבר, שניצבה מול ביקורת על האופן שבו טיפלה בספורטאיות ובעובדות שלה. היא גם הדגישה בחדות מה היא מרוויחה מהמעבר. "עכשיו, כשאני מבוגרת יותר וחושבת קדימה, השותפות הזאת עם אתלטה תהיה טובה יותר עבורי ברמה האישית, ואני מרגישה שהיא מתיישרת טוב יותר עם הדברים שלקראתם אני פועלת", אמרה לוול סטריט ג'ורנל באפריל.

בנייקי, ביילס הייתה בסופו של דבר עוד פנים בשורה צפופה של ספורטאים, וכמעט לא הופיעה במודעות ובשיווק של החברה לאחרונה. מנייקי נמסר שהם מאחלים לביילס כל טוב ושהם ימשיכו לחגוג, לפתח ולקדם את התמיכה שלהם בספורטאיות.

בתור הפנים של אתלטה, ביילס מהמרת על כך שהיא יכולה לעשות יותר מלמכור בגדי גוף, הפרס הראשון שמובטח לאלופות התעמלות. היא יכולה להוביל ליין משל עצמה של בגדי פרפורמנס, למכור טייצים, סווטשירטים וג'קטים למיליוני נשים וילדות, כמו גם ליהנות מחסות על סיבוב ההופעות שלה, כל זה בזמן שהיא שומרת על מצע אקטיביסטי, שאותו היא יכולה להחליט איך לקדם אחרי המשחקים.

מצוקה גלויה לעין

סימון יודעת שהיא אחת המתחרות הבולטות בטוקיו, והפעם היא יודעת בדיוק מה כוללת ההכנה לאולימפיאדה. בסוף יוני היא התקבלה בקלות לנבחרת האולימפית, אחרי שהפגינה את הגבהים והעומקים שאליהם יכולה להגיע סימון ביילס. בערב הפתיחה של מבחני המיון, היא החזירה לרפרטואר את הדאבל-דאבל שלה מהקורה, בפעם הראשונה מאז 2019, למרות שהיא משוכנעת שהוא זכה להערכת חסר על ידי פדרציית ההתעמלות הבינלאומית, וזכתה לתוצאות המרשימות ביותר בכל ארבעת המכשירים.

בערב השני, היא מעדה ונפלה מהקורה. המצוקה שלה הייתה גלויה לעין במהלך התחרות, בביצועים שהיא החשיבה לא ראויים, ואכן נעקפו באותו הערב על ידי סוניסה לי. מאוחר יותר אמרה לעיתונאים שהרגישה את כובד הציפיות - שלה ושל אחרים - בצורה חריפה מדי, ולא הבינה איך תוכל לעמוד בו לאור הדברים שכבר עשתה בעבר.

אבל בפעם ההיא, שלא כמו השבוע בטוקיו, הזיקוקים והסרטים הגיעו בכל זאת. ביילס הגיעה למקום הראשון. היא הייתה נלהבת מחברתה לאימונים ג'ורדן צ'יילס, שהבטיחה לעצמה מקום בנבחרת, אחרי ביילס ולי. כשהיא עדיין אוחזת בפרחים שלה, ביילס חייכה בנחישות בתמונה שמתעדת את הנבחרת החדשה - כשהיא ניצבת ליד לי יונג, המנכ"לית של איגוד ההתעמלות.

זאת הייתה תזכורת למחיר הכבד שמשלמת ביילס - והאפשרות שגם בתור סופר-אישה, היא עדיין יכולה להיפגע מדברים חסרי תקדים, כמו המגפה, שעלולה למנוע לחלק מהספורטאים להשתתף במשחקים, אפילו אם יגיעו אליהם. נלי ביילס אומרת שהיא לא התעסקה ברעיונות כמו מה יקרה אם האולימפיאדה תבוטל. "מעולם לא קמתי בוקר אחד ואמרתי, ‘טוב, מה אם זה לא יקרה?'. לא, אני לא יכולה. ואני לא חושבת שגם היא יכולה. את לא יכולה להתאמן בכזאת תשוקה ובכזאת עוצמה אם יש לך שאלות של מה אם. אם יש ‘מה אם', אז היא צריכה לעשות משהו אחר".

סימון ביילס לא יודעת כרגע איך נראה המשהו האחר הזה. אבל היא חושבת שמה שזה לא יהיה, ומי שהיא לא תהיה אחרי ההתעמלות, היא תהיה מוכנה לקראתם.

"אני מרגישה שבכל השנים האלה נתתי להתעמלות לדבר, ואני כאילו החתמתי את המקום שלי שם", היא אומרת. "אז בסופו של יום, אני יכולה להגיד שעשיתי הכול, ואז עוד קצת". 

צרו איתנו קשר *5988