מס קנייה על פלסטיק: ללא ראייה רחבה, הנזק עלול לעלות על התועלת

אם נצליח אכן להפחית את השימוש בכלים החד-פעמיים ולהסית את השימוש לכלים רב-פעמיים, נצטרך לבחון היטב את המשמעויות הסביבתיות בראייה כוללת ולוודא שהחלופות לא מזהמות יותר

אשפת פלסטיק / צילום: Shutterstock, MOHAMED ABDULRAHEEM
אשפת פלסטיק / צילום: Shutterstock, MOHAMED ABDULRAHEEM

לאחרונה התבשרנו כי משרדי האוצר והגנת הסביבה מקדמים תוכנית למס קנייה על כלי פלסטיק חד-פעמיים, מהלך שיוביל לעד הכפלת המחיר, תלוי עובי ומשקל. המהלך לפי מחקר שעשו המשרדים, אמור להוביל לירידה של עד 40% בשימוש בפלסטיק חד-פעמי.

אין ספק שבמדינת ישראל חובה לקדם מהלכים שונים לצמצום השימוש בפלסטיק מבוסס נפט ובכלל, במשאבי טבע שונים. קיימים כלים כלכליים שונים לתמחור השימוש במשאבי טבע כך שיגלמו את המחיר האמיתי של הפגיעה בסביבה והעלויות החיצוניות (externality) הכרוכות בה. כלים אלה נמצאים בדיון האקדמי והציבורי שנים רבות, אך כמעט ולא באים לידי ביטוי בהכלת המחיר האמיתי של הנזק. הערכת העלויות החיצוניות היא לרב הערכת חסר, וגם מדינות שהחלו בחישוב של עלויות אלה, עדין לא מסיתות אותן במלואן ליצרן ולצרכן.

ניסוח ויישום הכלים דורש חשיבה רחבה ומכילה, בראיית מחזור חיים של המוצר. לדוגמה, במסגרת הניסיון להפחית את השימוש בשקיות פלסטיק חד-פעמיות, במקומות רבים בעולם וגם בישראל הטילו מס על שקיות פלסטיק בחנויות. המהלך מבורך ולפי הנתונים נראה שאכן גורם להפחתה בשימוש בשקיות החד-פעמיות, אבל יחד איתו עולה הייצור והשימוש בשקיות רב-פעמיות.

שקיות אלה, לעתים יכולות לגרום לנזק סביבתי גדול יותר בייחוד בשל חומרי הגלם מהם הן עשויות, בייחוד כשאנחנו משתמשים בהם רק מספר קטן של פעמים, אם בגלל שהידיות לא מספיק חזקות ונקרעות או בגלל ששכחנו אותן בבית או באוטו. רבים מאיתנו מחזיקים במספר רב של שקיות רב-פעמיות ורשתות רבות החלו לתת אותן בחינם אולם מחקרים מראים שצריך להשתמש בהן עשרות פעמים לפני שהנזק הסביבתי בראייה כוללת באמת פוחת לעומת שקיות נייר או פלסטיק חד-פעמי. נתונים אלה נכונים עוד יותר כאשר אנחנו עושים שימוש נוסף בשקית החד-פעמית כגון להשתמש בה כשקית לאשפה או לאסוף את צרכי הכלב שלנו.

אותו דבר יכול לקרות בהכלת המס על כלי פלסטיק חד-פעמיים. אם אכן נצליח להפחית את השימוש בו ולהסית אותו לשימוש בכלים רב-פעמיים, נצטרך עדיין לבחון היטב את המשמעויות הסביבתיות בראייה כוללת. לדוגמה בקבוק מים או כוס העשויים אלומיניום רב-פעמי לעומת השימוש בכוסות חד-פעמיות. נצטרך להשתמש עשרות ואף מאות פעמים באותו בקבוק אלומיניום רב-פעמי לפני ששימוש כזה הופך להיות "סביבתי באמת".

וכאן נכנסת השאלה על התנהגות הצרכנים. האם נזכור לקחת איתנו את הבקבוק או הכוס הרב-פעמיים? האם לא נאבד אותם במקום בו השתמשנו בהם בדיוק שבוע אחרי שרכשנו אותם? איך נוכל לוודא שהם תמיד נקיים לשימוש וכו'. זאת עוד לפני שהתחשבנו בעלות הסביבתית של שטיפה לא יעילה, ובייחוד בישראל, בה מי הברז מבוססי התפלה, וטביעת הרגל הפחמנית של מי הברז שלנו גדולה מאד לעומת מדינות רבות. מעבר לכלים רב-פעמיים יכול בהחלט להפחית את הפסולת בישראל, אולם לעומת זאת, יתכן ויגביר בתנאים מסוימים את הזיהום והפליטות במדינה בה מייצרים את הכלים הרב-פעמיים לדוגמה.

מס נקודתי כזה או אחר לא יפתור את הבעיה

מדינת ישראל היא מדינה קטנה וענייה במשאבי טבע שיכולה להוביל מהפך סביבתי ולהוות דוגמה למדינות רבות. על מנת לעשות את זה יש קודם כל צורך בהבנת השימוש בחומרי גלם בכלכלה שלנו בראייה רחבה. אם ניקח לדוגמה רק את זרם הפלסטיק בכלכלה, לפני שבוחרים להכיל חוק או להטיל מס כזה או אחר, חובה על הממשלה לבצע ניתוח תזרימי חומר, לפי סוגי הפלסטיק השונים הנמצאים בשימוש בתעשיות השונות ובמוצרים השונים בכלכלה הישראלית, לכמת את ערוצי השימוש וייצור הפסולת, לזהות את הבעיות המרכזיות, ולבנות על בסיס התוצאות תוכנית אב לגמילה מפלסטיק, גם אצל היצרנים וגם אצל הצרכנים.

במקביל חייבים לשים דגש על פעולות משלימות כגון הסברה לאזרחים, פעילויות ברמה המוניציפלית, פיתוח שוק מיחזור פלסטיק מקומי על סוגיו השונים, השקעה בפיתוח מסיבי של תחליפי פלסטיק בעלי השפעה סביבתית פחותה בראיית מחזור חיים, ותמיכה בארגונים המקדמים חשיבה מתקדמת בנושא ומחקר.

אל לה לממשלה לחשוב שמס נקודתי כזה או אחר, יפתור את בעיית הפלסטיק שלנו. הנושאים הסביבתיים הבוערים דורשים ראייה רחבה ומכילה, שחושבת ולוקחת בחשבון את תוצאות השינוי ואיזה נזק או תועלת סביבתיים הם יגרמו, מקומית וגלובלית.

ולסיום, בשיח הסביבתי שמעתי לא פעם טענות נגד המגזר החרדי, אשר עושה שימוש רב בכלים חד-פעמיים. ייתכן והמבנה המשפחתי-חברתי שלהם מצריך שימוש רב יותר בחד-פעמי, אך בהחלט ניתן גם לראות שינוי בתפיסה אצל משפחות חרדיות צעירות שמבינות את צו השעה. אם מסתכלים על אורח החיים החרדי מתוך בחינה סביבתית כוללת, ללא נסיעה בשבתות, דירות קטנות יותר יחסית, מספר רכבים מצומצם יותר, פחות נסיעות לחו"ל, הרבה שימוש חוזר בבגדים בין אחים ואחיות, בתוך המשפחה ובין שכנים, כמו גם שוק יד שניה (גמ"ח) מפותח ועוד, כל זאת בראייה הכוללת, למרות השימוש המוגבר בכלים חד-פעמיים, בהחלט יתכן שהנזק הסביבתי פר אדם, קטן אצלם בהרבה בהשוואה לאוכלוסיות אחרות. גם כאן, נדרשת ראייה מקיפה וכוללת, שלוקחת בחשבון נושאים חברתיים, כלכליים וסביבתיים ומנסה לאזן בין כל השיקולים.

הכותבת עומדת בראש המעבדה לחדשנות באקולוגיה תעשייתית, החוג ללימודי סביבה, בית הספר למדעי הסביבה וכדור הארץ על שם פורטר, אוניברסיטת תל אביב

צרו איתנו קשר *5988