גן עדן לעבריינים: הגיע הזמן שהמדינה תאכוף את אתרי הפסולת הפיראטיים בנגב

הסכנות הסביבתיות מתחילות אמנם בחוסר ההשקעה והאכיפה מול אתרי פסולת פיראטיים ביישובים הבדואים, אך זה לא נשאר רק בגבולות המגזר • זיהום הנחלים, מי התהום, הסביבה והנזק לחיות הבר, הם רק חלק מהפגיעה הסביבתית ההולכת וגוברת במרחב שלנו, בישובים הבדואיים ובישובים היהודים

אתר פיראטי להשלכת פסולת / צילום: Shutterstock, marlenefrancia
אתר פיראטי להשלכת פסולת / צילום: Shutterstock, marlenefrancia

הימים האלה שבהם ממשלת ישראל החדשה מתכננת את הפרויקטים שבהם תמקד את תשומת הלב שלה - הם בדיוק הימים לדרוש מן הממשלה תיקון עוולה שנמשכת עשרות שנים. הכוונה היא להתעלמות המדינה מסוגיית איכות הסביבה בחברה בדואית בנגב.

נכון, עם הקמת הממשלה עלה נושא ההסדרה של ההתיישבות הבדואית לכותרות. אבל רק בהקשר של בנייה, הריסה וכדומה. שום מילה על ההזנחה רבת השנים בתחום הסביבה. המצוקה הסביבתית במרחב הבדואי הגדול נמשכת כבר שנים רבות ומחייבת פתרונות מידיים.

השטחים שבהם ממוקמים ריכוזי האוכלוסיה הבדואית והמרחב שביניהם הפך עם השנים לגן עדן עבור עברייני פסולת. עבריינים אלו משליכים את הפסולת באתרים פיראטיים ויוצרים מפגעים בטיחותיים ותברואתיים. אתרי פסולת אלו כוללים לא פעם נחלים ושטחים פתוחים בהם מושלכת פסולת בניין רעילה, הפוגעת בשטח, בחיות הבר וכמובן באיכות החיים של התושבים באזור.

אחת הסיבות לקיומם של אתרי האשפה הלא חוקיים במרחב הבדואי, היא העובדה כי הרשויות הבדואית בנגב הן העניות ביותר במדינה ואינן יכולות לטפל בבעיה בעצמן.

במרחבי הנגב חיים יותר מ-120 אלף בדואים בישובים הלא מוכרים. שאין להם תקציב, שחיים שנים ללא תשתיות ביוב, מים וחשמל. ויתרה מזאת, השטחים שבהם הם חיים מהווים יעד לפסולת רעילה ומזוהמת שמגיעה ממרכז הארץ על ידי עברייני פסולת פיראטיים. ברור איפוא שבאווירה כזאת פינוי אשפה בצורה מסודרת למתקני פסולת נקיים ותברואתיים - הוא בגדר חלום רחוק.

לכל זה נוכל להוסיף את תחושת הקיפוח הצורבת שנמשכת כבר שנים רבות. לצערנו המדינה לא הצליחה, ואולי לא ניסתה, לבנות צעדי אמון עם החברה הבדואית.

כנראה שהשמירה על הסביבה היא מותרות

נכון שבשנים האחרונות נראו ניצנים של התקדמות. כלומר למרות שהיישובים לא מוכרים, המדינה הבינה שאין מנוס מהקמת בתי ספר, גני ילדים והבאת צנרת מים - גם ללב ישובים שאינם מוכרים. שהרי אי אפשר להשאיר ילדים צמאים למים או לשיעור בחשבון - רק כי המדינה וההורים שלהם לא הגיעו להבנות על עתיד הישוב שלהם.

אבל עדיין - הנושא הסביבתי הוזנח. זה כנראה נחשב לסוג של מותרות במקומותינו.

ואכן בישובים שלנו, במועצת אל קסום, מרבית הישובים הבלתי מוכרים עדיין נמצאים בפיגור משמעותי בכל הקשור לתשתיות הבסיסיות ביותר.

אגב, הסכנות הסביבתיות מתחילות אמנם בחוסר ההשקעה והאכיפה מול אתרי פסולת פיראטיים ביישובים הבדואים, אך זה לא נשאר רק בגבולות המגזר. זיהום הנחלים, מי התהום, הסביבה והנזק לחיות הבר, הם רק חלק מהפגיעה הסביבתית ההולכת וגוברת במרחב שלנו, בישובים הבדואיים ובישובים היהודים גם יחד.

במהלך השנים קיימנו מספר דיונים עם האחראים במשרד איכות הסביבה, בהם העלינו את עניין אתרי הפסולת הפיראטיים והיעדר האכיפה בנגב. בכל דיון שמענו רבות על חשיבות הנושא ועל כך שהבעיה מוכרת לכלל הגורמים. אך בכל פעם קיבלנו תשובות שהטיפול מתמהמה מטעמי תקציב.

הגיע הזמן שהמדינה תיקח אחריות על הישובים הבלתי מוכרים ותעניק להם לפחות שירותים של פינוי פסולת.

עם אישור תקציב חדש על ידי ממשלה חדשה שהבטיחה לעסוק גם בחייהם של הבדואים בנגב - זוהי ההזדמנות לדרוש מהשרה להגנת הסביבה תמר זנדברג ושר האוצר אביגדור ליברמן לקיים את שהבטיחו.

הכותב הוא ראש מועצת אל קסום ויו"ר פורום ראשי הרשויות הבדואיות בנגב