50 שנה חלפו מאז ההחלטה של ניקסון ששינתה לנצח את פני הכלכלה: זה מה שקרה מאחורי הקלעים

ב-15 לאוגוסט 1971 ביטל הנשיא ניקסון באופן חד-צדדי את שיטת ברטון וודס, שהייתה הבסיס לשיטה המוניטרית בעולם פוסט מלחמת העולם, והחל את "עידן כסף הפיאט" שבו אנו חיים כיום • אלה האירועים שהובילו להחלטתו של הנשיא האמריקאי • כתבה ראשונה בסדרה

הנשיא ניקסון עם יועצים כלכליים / צילום: Associated Press
הנשיא ניקסון עם יועצים כלכליים / צילום: Associated Press

יש אירועים היסטוריים ודרמטיים המתגלים לעולם ברעם שאי אפשר להתעלם ממנו, כזה היה הבוקר של 6 לאוגוסט, מעל שמי הירושימה. אך יש אירועים דרמטיים לא פחות החולפים כמעט מבלתי שיורגשו בעת התרחשותם. כזה היה 15 לאוגוסט 1971.

הכל התחיל ביולי 1944. בעיירה קטנה בניו המפשיר התכנסו האומות המנצחות במלחמה לקבוע את ההסדרים המוניטרים של העתיד. בכינוס הוסכם על שיטה מוניטרית חדשה על פיה חזר הזהב להיות הבסיס למערכת המוניטרית העולמית. להבטחת ההסכם, שיכונה על שם מקום הכינוס "שיטת ברטון וודס", התחייבה ארה"ב, להמיר דולרים לזהב בשער קבוע. התחייבות המרה זו הייתה כלפי בנקים המרכזיים. וזו, כך הוסכם, תבוצע על פי שער של 35 דולר לאונקיה. כן הוסכם על שערי חליפין קבועים בין כל המטבעות ובין הדולר האמריקאי.

ביוני 1945 שונה חוק נוסף, זה שחייב גיבוי של 40% בזהב על הכסף שבמחזור. מעתה נדרש גיבוי של 25% בלבד. שיטת ברטון וודס והחוק האמריקאי יחדיו הבטיחו איפוא היצע כסף מוגבל. בתום מלחמת העולם רוב מדינות, מלבד ארה"ב, היו הרוסות, רק סיוע אמריקאי מסיבי יכל לסייע להם להניע שוב את כלכלותהם. זה ניתן בדמות תוכנית מרשל. עד אמצע שנות החמישים הכלכלות ההרוסות של גרמניה ויפן החלו לחזור לעצמן. כאן החל לצוץ אחד הקשיים עם שיטת ברטון וודס. העדר מנגנון ברור לשינויים פנימיים בשערי המטבעות.

 
  

לחצים בלתי פוסקים על שערי המטבע הקבועים

כלכלות אינן יכולות להתקיים ללא יבוא וייצוא, על פי תחומי ההתמחות והיתרון היחסי שלהן. כשמדינה המקיימת עודף מתמשך בייצוא כמות המטח שברשותה גדל והולך (תמורת הייצוא). ושעה שהייצואנים מבקשים להמירו גדל הביקוש למטבע המקומי ומחירו של זה עולה, לעומת מחיר המטבע הזר שיורד. בעידן סטנדרט הזהב הקלאסי חוסר איזון שכזה טופל ע"י מנגנון פנימי המכונה "פרייס-ספייס-פלאוו מכניזם", אך הסכמי ברטון וודס לא הכילו מנגנונים לטיפול בשערי המטבעות שמקורם בחוסר איזון מתמשך במאזנים המסחריים של הכלכלות העיקריות.

בעשורים שלאחר המלחמה התרחש "הנס הכלכלי" בגרמניה וביפן, ועד 1960 התוצר לגולגולת קפץ פי שלוש. הזינוק הזה הביא ללחצים נמשכים על שערי המטבע הקבועים בהסכם. במקביל להתאוששות המדהימה של יפן וגרמניה הכלכלה האמריקאית החלה לחרוק. הוצאות נמשכות וגבוהות על המלחמה בוויאטנם ותוכניות חברתיות נרחבות הביאו לגרעונות ממשלתיים מתמשכים וששווי הדולר הלך והתדרדר. אונקיית זהב ב-35 דולר היתה לפתע עיסקה טובה ובנקים מרכזיים החלו לשלוח את הדולרים היורדים בערכם חזרה לוושינגטון מבקשים זהב בתמורתם.

ארה"ב ביקשה לפתור את הבעיה על ידי פיחות בשער הדולר אל מול הזהב אך מדינות רבות בהסכם התנגדו, הם ראו בהצעה ניסיון אמריקאי לייצא את גרעונותיה למדינות אחרות. גם הצעות לשינוי בשערי המטבעות נדחו על ידי חלק מהמדינות. וכך בעוד שווי הדולר הולך ומתדרדר, הפך הזהב שממשלת ארה"ב הבטיחה למכור במחיר קבוע למציאה של ממש. הנשיא הצרפתי דה גול אפילו הציע לשלוח את הצי הצרפתי ללוות את משלוחי הזהב לצרפת. בתגובה החליט הנשיא ג'ונסון לעשות מעשה וביקש מהקונגרס לשחרר את עתודות הזהב ה"נעולות" של אמריקה כך שתוכל לעמוד בהתחייבות ההמרה שהפכה כבר לעניין של יוקרה.

"לא היה שום דיון של ממש על המדיניות שהוצגה"

באוגוסט 1968 הקונגרס נעתר לבקשת הנשיא והעביר את החוק ל"ביטול חובת יתרות הזהב" (Gold Reserve Requirements Elimination Act) והחובה לשמור כיסוי של 25% בזהב לכסף שבמחזור בוטלה. עימה בוטלה בפועל כל תיקרה חוקית לכמות הכסף שניתן לייצר. החוק הגדיל אומנם את היצע הזהב שעמד לרשות ארה"ב לקיום התחייבותיה על פי ברטון וודס, אך דרישות ההמרה מבנקים מרכזיים ברחבי העולם המשיכו לזרום בקצב גדל והולך.

עד סוף 1968 הנשיא ג'ונסון היה מותש לחלוטין מהמלחמה המסתבכת בוויאטנם והודיע כי לא יבקש להתמודד בבחירות הקרובות. וכך ב-20 בינואר 1969 הושבע ריצ'רד ניקסון כנשיא הבא של ארה"ב. בקיץ 1971 הלחצים גדלו עד כדי כך שהממשל חשש כי יתרות רזרבות הזהב יעלמו בתוך שבועות בודדים. ב-13 לאוגוסט הבהיל איפוא הנשיא את יועציו הבכירים ובראשם שר האוצר ג'ון קונלי, המושל הססגוני והדמוקרטי לשעבר של טקסס, לקמפ דיוויד. ווליאם סאפייר, כותב הנאומים של ניקסון, תיאר את שהתרחש בזכרונותיו: "הנשיא היה ראשון לדבר, הוא הדגיש את החשיבות של שמירת סודיות. אחרי ניקסון דיבר קונלי שר האוצר, הוא הסביר את המדיניות החדשה. הפגישה היתה קצרה מאד, היא הסתיימה בפחות משעתיים... אשר לירידה מקשר לזהב, הנשיא אמר מפורשות שאין לנו באמת מושג מה תהיה תוצאה של מהלך זה".

המשנה לשר האוצר, פול וולקר, לימים יו"ר הפדרל רזרב, כתב "לא היה שום דיון של ממש על המדיניות שהוצגה". וכך ביום שישי אחד בצהריים, קומץ פוליטיקאים ללא הבנה או עניין במשמעויות מרחיקות הלכת של החלטתם, הנחיתו על הכלכלה החופשית, הקפיטליזם ואמריקה מכה אסטרטגית כה חזקה עד כי הם שוב לא יתאוששו ממנה. ואפילו אם התהליך יקח עשורים, ממש כמו במאה השלישית לספירה ברומא, זרעי החורבן נזרעו ושום כוח לא יכל עוד למנוע מהם לפעול את פעולתם האיטית אך הבלתי נמנעת.

ביום ראשון 15 לאוגוסט בערב, הנשיא ניקסון עלה לשידור ובישר לעולם כי "בשבועות האחרונים ספקולנטים בינלאומיים אסרו מלחמה על הדולר... לפיכך הורתי לשר האוצר להשעות את התחייבות ההמרה של הדולר לזהב". וכך באחת ובאופן חד-צדדי הגיע הסכם בינלאומי שהגדיר את כל המשטר המוניטרי העולמי לסיומו.

עידן כסף הפיאט בא לעולם

מזה כששת אלפים שנות היסטוריה, מאז התרבויות הקדומות במוספוטמיה, הייתה היצירה האנושית המופלאה המכונה כסף, מבוססת על המתכות הכסף והזהב. עם הצהרת הנשיא, כסף זה מת ו"עידן כסף הפיאט" (מהמילה הלטינית שמשמעה "זה הצו", של הריבון) בא לעולם. הפתיל הוצת ועתה היה צריך רק לתת לזמן ולטבע האנושי לעשות את שלהם.

אולי זהב אינו יותר מאשר "שריד ברברי", כלשון הכלכלן קיינס, ואולי לא היה כל הגיון, כדברי מילטון פרידמן, "להשקיע חיי אדם וכל כך הרבה משאבים כדי לחצוב זהב ממעבה האדמה רק כדי לשוב ולקבור אותו בפורט נוקס", אך לזהב עדיין היתה תכונה אחת מרכזית שהפכה אותו לבסיס כל הכלכלות במשך כל שנות ההיסטוריה, נדירותו. לא חשוב כמה פוליטקאים ירצו לבזבז אותו וכמה בנקאים מרכזיים ירצו להדפיס עוד ממנו, לא ניתן לייצר זהב מן האוויר. וכך גם הספקת הכסף שנבעה ממנו הייתה מוגבלת וסופית, יהיו הריבית או יחס הרזרבה של הבנקאות ברזרבה חלקית, אשר יהיו.

ואף שיחלפו חמישים שנה, ואולי ידרשו עוד יותר, עד שהשינוי הזה יתחוור היטב, אמריקה שוב לא תחזור לאיתנותה הפיננסית. חובות הממשלה הפדרלית יגדלו פי 78, כפי 4 במונחי תל"ג. בדומה גם יגדלו חובות הכלכלה האמריקאית כולה. הדולר יאבד כ-98% מערכו מול הזהב ומעל 83% במונחי המדד הרשמי. שנת 1975 גם תהיה השנה האחרונה שבה לאמריקה יהיה מאזן מסחרי חיובי מאז תלך ותשקע בגרעון מסחרי גדל והולך, אשר ימיט חורבן על לפחות מחצית האוכלוסיה. עידן כסף הפיאט ישחית ללא היכר את המערכת הפוליטית בארה"ב ויגדיל את הקיטוב החברתי ופערי העושר לממדים כמוהם לא נראו מאז שנות העשרים של המאה הקודמת. בכמעט בכל גרף כלכלי ניתן לראות את 1971 כנקודה בה החל שינוי לרעה. איך ומדוע? בכתבת ההמשך.

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון. כותב הספר A Brief History of
Money ומקליט הפודקאסט KanAmerica.Com 

צרו איתנו קשר *5988