לאן נעלמו ההבטחות הגדולות שאמורות היו לקטוע את המגפה?

אם קצב ההדבקה הנוכחי יימשך, ואפקט החיסון השלישי לא יהיה חזק מספיק, ישראל עלולה למצוא את עצמה בקרוב בסגר רביעי • מה קרה לאמצעים הטכנולוגיים שהיו אמורים לאפשר "חיים לצד המגפה" כפי שהבטיחו בממשלה, מדוע הם נזנחו, והאם יש סיכוי שהם יספקו כעת את הסחורה?

האם מדינת ישראל מסוגלת להתמודד עם גל תחלואת הקורונה שהולך וגואה? הנתונים מהימים האחרונים הם הגרועים ביותר בחצי השנה האחרונה. ממוצע המאומתים החדשים עמד השבוע על יותר מ-5,000 ביום. מספר החולים הקשים קפץ מ-362 בתחילת השבוע, ל-421 ביום חמישי. שיעור הבדיקות החיוביות הגיע ליותר מ-4.5%, לאחר חודשים ארוכים בהם היה קרוב לאפס בעקבות מבצע החיסונים.

בינתיים בבריטניה: האפליקציה הולידה "מגפה" מסוג חדש 

בגלים הקודמים של הקורונה, המאמצים למנוע את ההתפרצות, או לעצור אותה באמצעים "רכים" יחסית נכשלו שוב ושוב. הורדה דרמטית של התחלואה התאפשרה רק בזכות סגרים אגרסיביים או באמצעות החיסונים. כעת, לצד מהלך החיסון השלישי, שעדיין מוקדם להעריך את יעילותו, נשמעים שוב ושוב דיבורים על "חיים לצד הקורונה" וניסיון לבלום אותה באמצעים "רגילים" כמו אכיפה משטרתית או אמצעים טכנולוגיים. בדקנו איפה עומדים הדברים בישראל, והבאנו על קצה המזלג גם ממה שנעשה בעולם.

אחת הביקורות שנשמעות בכל הנוגע להתפרצות המחודשת של התחלואה נוגעת לאכיפה המועטה של המשטרה. כשהשר לביטחון הפנים, עמר בר-לב, נשאל על כך בסוף השבוע שעבר בערוץ 12, הוא התגונן בתשובה שנשמעה מעט תמוהה. "החוק שחוקקה מדינת ישראל עוד בממשלה הקודמת, זה אכיפת בידוד רק על החוזרים מחו"ל", טען. "אסור לנו לעשות אכיפת בידוד על אזרחים שלא באו מחו"ל, והיום ברור שאכיפה כזאת היא חלקית, כי רוב הנדבקים והמדביקים הם כאלה שכבר נדבקו בארץ".

השר, קצת לא נעים לומר, התבלבל. משטרת ישראל יכולה לוודא ולאכוף את חובת הבידוד של מי שנדבקו וחלו בישראל, או באו במגע עם חולים מאומתים. זה כמובן נעשה גם בעבר. בתגובה לפנייתנו, בר-לב הודה כי כוונתו הייתה "בנוגע לאמצעי ה'הסכמון' הטכנולוגי", שהפעלתו החלה בראשית החודש.

שוטרים אוכפים את כיום ההנחיות / צילום: דוברות משטרת ישראל
 שוטרים אוכפים את כיום ההנחיות / צילום: דוברות משטרת ישראל

עוד נחזור לאפליקציית ה"הסכמון", אבל בינתיים, מה עושה משטרת ישראל בנושא האכיפה? פנינו כדי לקבל את הנתונים, ואלה, כך נראה, מצדיקים את הביקורת שנשמעה על כך שהמשטרה התעוררה באיחור. על פי נתוני המשטרה, בכל חודש יולי חולקו רק 1,484 דוחות קורונה. באוגוסט כבר חלה התעוררות, ובעשרת הימים הראשונים של החודש נרשמו 4,049 דוחות, רובם המוחלט (3,240) לאזרחים שלא עטו מסכה. כ-600 דוחות נוספים נרשמו על הפרת חובת בידוד.

הפירצה בנתב"ג עוד כאן

אם האכיפה היא בגדר מעט מדי ומאוחר מדי, אולי אפשר למנוע התפרצויות עתידיות על ידי סינון יעיל בנתב"ג? "חוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) תש"ף-2020", שהעבירה ממשלת נתניהו-גנץ ביולי שעבר, קבע כי המדינה רשאית להפעיל אמצעי מעקב טכנולוגי לצורך וידוא בידוד רק על ישראלים השבים מחו"ל. כלפי כל השאר, האכיפה מתבצעת בשיטה המוכרת של הגעת הניידת אל בית המבודד ובדיקה פיזית האם הוא אכן נמצא שם.

האמצעי עליו דובר כשחוקק החוק, היה הצמיד האלקטרוני. מי שסרב לצמיד, אמור היה להישלח לבידוד במלונית. אבל השבוע התברר, במהלך דיון בוועדת החוקה של הכנסת, שלמרות שאלפי צמידים כבר סופקו למשרד הבריאות, השימוש בהם לא יצא לפועל.

האפליקציות והאיכונים

במקום הצמיד האלקטרוני, השיק המשרד לביטחון הפנים בשבוע שעבר פיילוט שמבוסס על אפליקציה בשם "הסכמון" שכבר הזכרנו. היישומון נועד לספק למשטרה מידע על מיקומם המדויק של אזרחים החייבים בבידוד. בתגובה לפניית המשרוקית, אף הוסבר לנו כי השר מתכוון להביא לעדכון תקנות הקורונה, כך שהישומון יוחל על כלל המבודדים, ולא רק על מי ששב מחו"ל.

אלא שלא בטוח שמדובר בהבטחה גדולה. השימוש ב"הסכמון" הוא וולונטרי, ויכולתו לנטר את המבודדים מוגבלת. מי שיחויב בבידוד ויוריד את האפליקציה, יקבל מהמשטרה פעם בכמה ימים הודעת סמס שבה הוא מתבקש ללחוץ על קישור. הלחיצה תוביל לשידור מיקומו באופן חד פעמי, מה שיוכל להוכיח שהוא אכן מקיים את הבידוד בביתו. לא בדיוק אמצעי שחסין להתחכמויות ורמאויות, אם להתנסח בעדינות.

ומה עם מי שלא יסכים ל"הסכמון"? לפי החלטת הממשלה שהתקבלה בשבוע שעבר, ואושרה בוועדת החוקה, הוא יצטרך לשהות בבידוד ביתי כרגיל, מה שיאלץ את המשטרה לשלוח ניידת לביתו אם היא תרצה לוודא את קיום הבידוד.

וגם עם זה יש בעיה. החוק שכבר הזכרנו קובע במפורש שחוזר מחו"ל שמסרב למעקב באמצעות מכשיר אלקטרוני יחויב לשהות במלונית עד תום תקופת הבידוד. ההצעה של המשרד לביטחון הפנים סותרת את החוק בכך שהיא מאפשרת בידוד ביתי למי שיסרב להוריד את האפליקציה. יו"ר הוועדה, ח"כ גלעד קריב, נזף באנשי המשרד בעניין, אך לבסוף הסכים לאשר את הפעלת ה"הסכמון" לשבועיים בלבד.

 
  

אם אמצעים טכנולוגיים וולונטריים הם בעייתיים, מה לגבי שימוש בעוצמה הטכנולוגית שעומדת לרשות המדינה? "איכוני שב"כ - אנחנו יודעים שזה כלי חשוב. אני לא מצליח להבין למה מחכים", התלונן בשבוע שעבר ח"כ אלי כהן בראיון לרדיו ירושלים. "יודעים הגורמים המקצועיים שמעל 1,000 מאומתים ביום צריך להפעיל את זה".

דבריו של כהן היו נכונים מבחינה טכנית, אבל עד לסוף החודש שעבר. לאחר הביקורת החריפה, המהלך עוגן בשנה שעברה בחקיקה זמנית במה שכונה "חוק האיכונים". החוק הזה לא הוארך בכנסת ופקע ביולי האחרון. נשים רגע בצד את הבעייתיות שטמונה בכך שמדינה דמוקרטית עושה שימוש בשירותי הביטחון שלה כדי לאסוף על אזרחיה מידע לטובת המאבק בנגיף. האם זה בכלל כלי יעיל?

היעילות הנמוכה

באוקטובר האחרון, כחצי שנה לאחר תחילת השימוש באיכוני השב"כ, פרסם מבקר המדינה דוח חריף בו קבע שרק 3.5% מהישראלים שהונחו להיכנס לבידוד על ידי השב"כ אכן נמצאו חיובים לקורונה.

נתונים מעודכנים יותר, שנמסרו בסוף מרץ לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת, מצאו שמתחילת המגפה 1.7 מיליון איש הוכנסו לבידוד בעקבות האיכונים, ומתוכם רק 104 אלף נמצאו חיוביים, כ-6%. לצורך ההשוואה, שיעור ההצלחה של החקירות האפידימיולוגיות (עד סוף מרץ) עמד על 18.5%. גם הארגון עצמו הסתייג בעבר מהפעלת יכולות המעקב שלו במסגרת המאבק בקורונה. מנכ"ל משרד הבריאות נחמן אש התייחס השבוע לקריאות להפעלת האיכונים, והודיע שהדבר אינו עומד על הפרק. "צריך לעשות את המקסימום עם הכוח הקיים לקטיעת שרשראות הדבקה", הסביר בראיון ל-ynet.

נראה אם כן, שלפחות נכון לעכשיו, לממשלה אין ממש כלים לטפל בגל הרביעי, מלבד התקווה להצלחת החיסון השלישי.

צרו איתנו קשר *5988