"חברות הייטק אמרו לי - תני משהו שאין לאחרים": הכירו את מארגנת הטיולים של האלפיון העליון

אישי:  57, נשואה + שתי בנות ועוד בן מהנישואים הקודמים של בן זוגה, גרה ברמת השרון
מקצועי: מנכ"לית ובעלי ספיריט הפקות עולם

אני: יצירתית, סקרנית, משתעממת מהר, מחפשת תמיד את הדבר הבא, ביתית ומשפחתית ופטריוטית מאוד.

משפחה: אבא עלה ממצרים למעברה בעפולה עם משפחה של שבעה ילדים. אמא נולדה למשפחה הונגרית שהתיישבה בכרמל בחיפה, שם היא למדה בבית הספר הריאלי וניגנה בפסנתר. הם הגיעו מרקעים שונים, ובאותם ימים זה היה משמעותי. הוא היה הקצין שלה בצבא, וכך הם הכירו. בהמשך אבא עבד בתחום של ביטחון ויחסי חוץ, ואמא הייתה קוסמטיקאית רפואית.

אפריקה: בשנות השישים אבא שלי, שידע הרבה שפות, קיבל תפקיד: להקים באפריקה בתי ספר המבוססים על מודל חצי צבאי, מין חיבור של גדנ"ע ונח"ל. הרעיון היה לאסוף צעירים, במקום שיסתובבו ברחובות, ולתת להם מסגרת שתקנה להם הדרכות ותאמן אותם בספורט. גרנו שנתיים בגבון ועוד שנה בחוף השנהב. למדתי בגן פרטי צרפתי של ילדי שליחים מכל העולם.

צרפת: חזרנו לארץ כשהייתי בת 7.5, לנצרת עילית, וכשהייתי בת 9 כבר נסענו שוב, הפעם לליון, צרפת. לכן צרפתית היא כמו שפת אם בשבילי. לא היה שם בית ספר ישראלי, והיהודי היה דתי מדי בשבילנו, אז למדתי בבית ספר פרטי של נזירות, שהיו בו המון חוגים, החלקה על הקרח ופעילויות מעשירות. במקביל הייתי בנוער העובד, עם שאר ילדי השליחים הישראלים. היה לנו בית שמח וילדות מיוחדת ומגוונת. טיילנו המון, עשינו סקי בחורף וטיולי קרוואנים בקיץ. אבל תמיד התגעגעתי לארץ. ילד רוצה יציבות, ולא לעבור מקום וחברה ולהתחיל למצוא חן בכל פעם מחדש.

השיבה לארץ: כשהייתי בכיתה ח' חזרנו לירושלים. היו לי אמנם אופקים רחבים, אבל עברית בסיסית וידע כללי-ישראלי של כיתה ג'. הייתי צריכה להשלים המון חומר עם מורים פרטיים, בזמן שכולם מבלים ונהנים, וזה לא היה פשוט בכלל. למדתי באליאנס, בגלל הצרפתית, והמשכתי בנוער העובד. בגלל משרד החוץ בעיר היו שם המון ילדי שליחים. היו לנו קשיי למידה, אבל בגדים מחו"ל וסטייל, ולא היו קשיים חברתיים.

קריירה: ב-1997 מוניתי למנהלת מכירות בחברת טראקס, שהתמחתה בטיולי וסדנאות שטח למנהלים - מהובלת עזים מצד לצד ועד בישול משותף בטבע. זו הייתה התקופה של בועת ההייטק, והקטע הזה היה חזק מאוד. החברות חיפשו כל הזמן דברים מיוחדים לעובדים שלהם, אז התפתחנו להפקות מיוחדות: ערב רומאי או ערב אבירים במערות בית גוברין, למשל. באיזשהו שלב אמרנו, למה לא גם בחו"ל? עזרא ארווס, הבעלים של חברת סקאי הכיכר טורס, שהייתה בשנות ה-2000 אחת החברות הגדולות בתחום, הציע לי להיות סמנכ"לית שיווק. אחרי שנתיים הפכתי למנכ"לית החברה.

דיסקברי: בשלב מסוים הציעו לי להיות מנכ"לית דיסקברי, חברה לטיולים מאורגנים. הכיוון היה "כל הדרכים לגלות את עצמך דרך הטיולים". קיאקים ימיים, פסטיבלים קולינריים, טיולי ספא, יקבים, טיולי אדריכלות, פאנג שוויי להונג קונג - בשעתו זו הייתה פריצת דרך. עד אז כל הטיולים היו מאורגנים לפי יעדים. השקעתי בזה שנה של עבודה ומחקרים.

מדרפט ספיריט: ב-2006 החלטתי שאני רוצה לבנות את העולם שלי, והקמתי עם ערן בורוכוב את מדרפט ספיריט. באו אליי חברות הייטק ואמרו: תני לי משהו שאין לאחרים. החלום שלי היה להנגיש את סיישל, אז חכרנו מטוסים והצענו את הטיסה בשש שעות. אחרי זה הוספנו את טנזניה, מומבסה, מאוריציוס, המלדיביים. כל האוקיינוס ההודי זו יזמות שלי. פתחתי והנגשתי, ואז כולם התחילו לטוס לשם. ב-2013 נפרדתי ממדרפט והקמתי את ספיריט הפקות עולם, חברה שמתמחה בהפקות למגזר העסקי ובטיולים ליעדים ייחודיים.

קורונה: התלבטתי מאוד אם לסגור את החברה ולהוציא את העובדים לחל"ת, אבל בחרתי להישאר ולהילחם. ניצלנו את המצב כדי לשפר טכנולוגיה ובנינו מחלקה חדשה שמתמחה בווילות ובאחוזות פרטיות בצרפת, ספרד ופורטוגל. במקביל עשינו ארגון מחדש בצוות כדי לתת שירות שמלווה את הנוסע ומסייע לו עם כל הטפסים והאפליקציות במדינות היעד. העולם משתנה, ומי שלא ישתנה איתו לא ישרוד.

תפיסת עתיד: להמשיך לחלום, לזהות מה קורה בשוק, להוציא כל הזמן מוצרים חדשים שמתאימים לתקופה, להתרגל לעולם שונה ולחבק גם אותו.