"בקורונה, כל המסעדות שאנחנו עובדות איתן נסגרו ביום אחד - נותרנו פעורות פה"

מאז שהיא זוכרת את עצמה, מעיין דרעי (37), היא "חולת פסטה". לפני שנים רבות, דוד שלה זיהה את האהבה הגדולה - והעניק לה מכונת פסטה קטנה. היא התחילה להשתעשע במטבח, להפוך את הבצק האיטלקי הפופולרי ליצירה מקומית, והתאהבה עוד יותר. "חשבתי בליבי שהייתי רוצה לפתוח מקום שבו אנשים יוכלו לאכול את הפסטה שלי. הבנתי שאין לי כיס עמוק כדי להקים מסעדה, ופגשתי זוג איטלקים שייצרו למסעדות הרבה שנים וסגרו. פגשתי אותם - ואמרתי שזה מה שאני רוצה לעשות", היא מספרת.

אז ב-2014 היא הקימה בירושלים את העסק שלה - "פסטטריה", והחלה לייצר עבור מסעדות. שוק מבוסס, יציב, שלא דורש חיזור בלתי פוסק אחר הצרכן הסופי. היא התחילה עם מכונת פסטה ביחידת דיור קטנה, והעסק גדל, ואפילו צירף לרשימה לקוחות גדולים כמו רשת "פסטה בסטה". כדי להתמודד עם ההתרחבות, היא צירפה אליה שותפה - כנרת בן עמרם, והשתיים פתחו מפעל קטן כדי לספק את הדרישה העולה.

"אנחנו שתי נשים בתעשייה של גברים, ורצינו לעשות משהו קצת אחר"

השתיים הכירו לפני שנים רבות, ונוצר בניהן קשר חם ומשפחתי. דרעי התייתמה מאם כשהייתה רק בת שנתיים, ובשנות העשרים שלה הגיעה לטפל בילדיה של בן עמרם, והפכה לחלק מהמשפחה. את הקשר המיוחד הזה הן גם רצו להביא לתוך העסק, ולכן החליטו לא להקים "עוד עסק", אלא להפוך את המפעל עצמו לעסק שמשקף את הערכים שלהן.

"השותפה שלי קרובה לגיל 60, אני בת 37, אנחנו בשלבים שונים בחיים", אומרת דרעי. "אבל אנחנו שתי נשים בתעשייה של גברים, ורצינו לעשות משהו קצת אחר, שמשתמש בחומרי גלם טריים ואמיתיים, ונוגע גם לחברה סביבו. לכן, המפעל שלנו מעסיק אוכלוסיות מוחלשות כמו נערות במצוקה ואסירים לשעבר. זה המקום המאוד אימהי וטיפולי של כנרת. היה לה חשוב לתת הזדמנות. היא אמרה: 'אני רוצה להעסיק את מי שרוצה ומסוגל, בלי שום הבדל'. אנחנו מקבלות עדכונים על חבר'ה שעבדו אצלנו והתקדמו, המשיכו הלאה, השתקמו. בעיקר נוער. זה מאוד מרגש".

הקורונה, עם זאת, שיבשה את העתיד של העסק כפי שהשתיים ראו אותו. "את כל המסעדות שאנחנו עובדות איתן, סגרו ביום אחד. נותרנו פעורות פה. הקמנו מהר אתר אינטרנט, פייסבוק, אינסטגרם. אמרנו לשליח שלנו: עכשיו אתה עושה את השליחויות לבתים של אנשים. זה שינוי מטורף. לקח זמן עד שהכירו אותנו, אבל לקוחות חזרו, המליצו וזה עבר מפה לאוזן. ללא ספק, שרדנו את התקופה הזו רק בזכות האנשים שחזרו אלינו והביאו את המשפחה. אנשים קונים כמויות גדולות, משאירים במקפיא ויש להם איך להכין ארוחה במהירות. עכשיו לא השף מקבל את מחיאות הכפיים - אלא אנחנו".

וכך, בעצם, "פסטטריה" נולדה מחדש. "היה שלב שבו הצלחנו אפילו להעלות את הרווחים שלנו מאלו שראינו כשעבדנו מול מסעדות", מספרת דרעי. "אנחנו משתמשות בחומרים טריים מאוד, ברמה גבוהה מאוד. התחרות במסעדות יותר קשה ויש כל הזמן שאיפה להוריד את המחיר. בתעשייה עושים קיצורי דרך כדי לנפח מוצרים ומשתמשים בחומרים מייצבים. אצלנו מי שקונה, יודע מה הוא קונה ולא צריך לחפש את הרכיבים בגוגל. היום אנחנו עובדות עם מסעדות שהשארנו בפינצטה - מסעדות גורמה ולקוחות שיודעים להעריך ומוכנים לשלם עבור מה שהם מקבלים. גילינו עולם".

ההתרחבות ללקוחות פרטיים, גם מאפשרת לשתיים להתחבר יותר לעולם הקיימות, ולהשיק לראשונה אריזות פסטה שונות ממה שהצרכן רגיל לראות במדפי המרכולים. "כשהתחיל הסגר, אמרנו - אם אנחנו הולכות לכיוון הזה, אז נעשה את זה עם האג'נדה שלנו, שזה גם להיות ירוקות יותר. זה אתגר לעשות מוצר שיעמוד במקפיא בתוך קרטון שמתכלה, שיהיה מאושר מזון ויוכל להכיל מעליו משקלים. החלטנו לקחת את האתגר הזה, ויותר משנה אנחנו בעניין האריזות. עכשיו אנחנו מעבירות את כל המוצרים לאריזות קרטון ידידותיות לסביבה שאפשר גם למחזר. זה מאוד מרגש אותנו. אלו אריזות מאוד אסתטיות, וגם אטרקטיביות יותר למתנות".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il