סערת הפנסיה: בכירי צה"ל מתעלמים מהחוק, ולא מבינים מאיפה הביקורת

ראש אכ"א הנוכחי, האלוף יניב עשור, פרסם ב"ידיעות אחרונות" טור דעה בו הוא מנסה להגן על "תוספת הרמטכ"ל" בת ה-1.5 מיליארד ש"ח שהממשלה הכשירה לאחרונה. חוות דעת משפטית שהוגשה לממשלה אמרה על תוספת הרמטכ"ל שהיא "לא עומדת בקנה אחד עם הוראות הדין" (בלתי חוקית), אך הממשלה העדיפה להכשיר אותה בדיעבד ולא להתעמת מול בכירי הצבא.

רוב הטור של האלוף עשור מוקדש להתפייטות על תנאי השירות הקשים של אנשי הקבע ועל התרומה המכרעת שלהם לביטחוננו. בכך, הוא מפספס בענק את מהות הביקורת - אין ספק שאנשי הקבע עובדים קשה ותורמים לביטחון, הבעיה היא אחרת: במקום לעמוד בתור כמו כולם ולהסביר את הצרכים, הם חתכו אותנו ושדדו כסף מאחורי גב הציבור, מתוך תפיסה שלהם מגיע ולאחרים פחות.

יש בישראל גם רופאים, אחיות, עובדי הוראה, עובדות סוציאליות ושאר עובדים ממשלתיים חשובים. גם הם קריטיים ועובדים קשה מאוד. אך הם עומדים בתור ומבקשים תוספות שכר באופן שקוף ומפוקח, לפי האיזון העדין בסדרי העדיפויות שקובע הדרג הנבחר - וכולל גם את נטל המס הכבד על האוכלוסייה העובדת בישראל. בכירי צה"ל העדיפו לעקוף את האיזון הזה, כנראה מתוך תחושה שהוא למטה מכבודם, ופשוט לקחו מה שלדעתם מגיע להם, דרך הבטחות פנסיוניות חסרות פרופורציה - ומגיל צעיר במיוחד. בהתחלה זה לא הפריע לאף אחד, כי זה לא בתקציב הנוכחי, וברגע שזה התחיל להכביד עלינו - היה מאוחר מכדי לקצץ לפורשים את הפנסיה שהם כבר התחילו לקבל.

לכן, בחרו בבג"ץ למרוח את העותרים נגד צה"ל, ולרמוז לממשלה בעדינות שאם היא לא תכשיר את המצב בדיעבד - הם יאלצו לבטל אותו בדיעבד. ביטולם אינו אקטיביזם שיפוטי, אלא פרשנות פשוטה של החוק. במקום לנצל את ההזדמנות כדי לעשות רפורמה ולפתוח עוד תקני קבע זוטרים, להאריך את הקדנציות, ולאפשר העלאות שכר משמעותיות במקצועות הנדרשים - העדיפו לאשר "על עיוור" את הפנסיות המנופחות הקיימות - כולל לקצינים שיקבלו רק "פנסיית גישור" מגיל 45 עד 67. דמיינו שנתניהו היה מעביר חוק שמכשיר בדיעבד את השחיתות (לכאורה) שהוא ביצע - אילו תגובות היו לזה? כי זה בדיוק מה שצה"ל עשה.

קודם דאגו לעצמם, ורק אז נזכרו בחיילי הסדיר

האלוף עשור גם טוען ש"הבאנו לחסכון של כ-50-70 מיליון שקלים בשנה יציבה". אך למעשה, בדיקת המשרוקית של גלובס הראתה שההיפך המוחלט הוא נכון, וההסדר מכשיר את המצב הקיים ומוסיף עליו עוד כמה מאות מיליוני שקלים בשנה. בחוות דעת כלכלית שכתבו הממונה על התקציבים באוצר, יוגב גרדוס, והממונה על השכר, קובי בר-נתן, הם קובעים כי "אין מדובר בצעד שמטרתו לצמצם את עלויות הפנסיה, אלא בצעד שמייצר עלות עודפת של כ-400 מיליון שקל ב'שנה יציבה'". שנה יציבה היא זאת שלאחר פרישת אחרון מקבלי הפנסיה התקציבית המלאה, שבה התוספת תינתן רק עבור "פנסיית הגישור" שמקבל מי שפורש בגיל 45 עד פרישתו הסופית בגיל 67.

בניסיון להשתיק את הביקורת הציבורית, נזכרו בפיקוד הבכיר של צה"ל שיש בישראל גם חיילי סדיר מגויסי חובה, שמרוויחים בין 850 ל-1,500 ש"ח בחודש. לפתע, נולדה יוזמה להעלות את שכרם ב-250-500 ש"ח בחודש. אך למעשה, זה לעג לרש - 1.5 מיליארד ש"ח שיתחלקו על פני כ-150,000 חיילי חובה אומר תוספת של 750-1,000 ש"ח לכל אחד. קודם בכירי צה"ל דאגו לעצמם, ורק אז נזכרו בחפ"שים.

בעיני האלוף עשור, הטיעון הזה הוא "לא יותר מדמגוגיה המסוכנת לאמון של החיילים במפקדיהם". זו באמת סכנה חמורה, אך עשור ושכמותו יצרו אותה במו ידיהם. למרות הסכם יעלון-כחלון מ-2016 שהיה אמור להביא את הפנסיה הממוצעת של אנשי הקבע לכ-12,000 ש"ח בחודש, היא עדיין עומדת על כמעט 20 אלף. בכירי צה"ל ממשיכים להתעלם בגסות מהחוק ומהחלטות הממשלה, ולא מבינים איך יש עליהם ביקורת.

"קצין בכיר בצה"ל" שטוען בדיוק את אותן טענות של עשור, התלונן על "מסע השיסוי" ש"מציג אותנו כנהנתנים, חזירים, שודדי הקופה הציבורית, מנותקים מהעם". בכירי צה"ל כנראה נתקלו לראשונה בקונספט של ביקורת ציבורית - כזאת שכל מי שלוקח מהקופה הציבורית חשוף אליה. במקרה של שוד שיטתי ובלתי חוקי של הקופה הציבורית, שנמשך עשרות שנים - הביקורת הציבורית מדויקת למדי. זה לא קשור לעבודה הקשה וההכרחית שלהם למען בטחון ישראל - זה קשור להילת ה"מגיע לי" שהם מסתובבים איתה, שמבחינתם חשובה יותר אפילו מחוקי מדינת ישראל שהם נשבעו להגן עליה.