קו המשווה | פרשנות

התוהו ובוהו כבר כאן: אוגוסט השחור של ג'ו ביידן

גירשנו את הטרור הבינלאומי, הצדיק הנשיא את היציאה מאפגניסטן. אך הטרור חזר • הנשיא מאבד את שני יתרונותיו הגדולים על טראמפ: מיומנות ואמפתיה • בתוך מפלגתו כבר מבקרים את התנהלותו ובמסיבת עיתונאים בסוף השבוע נחשפה לא רק חולשה פוליטית, אלא גם חולשה אישית

הנשיא ג'ו ביידן במסיבת העיתונאים בעקבות  הפיגוע באפגניסטן ביום שישי / צילום: Associated Press, Evan Vucci
הנשיא ג'ו ביידן במסיבת העיתונאים בעקבות הפיגוע באפגניסטן ביום שישי / צילום: Associated Press, Evan Vucci

אין זה מן הנמנע, שהופעתו הטלוויזיונית של ג׳ו ביידן בפני העיתונות ביום ה׳ האחרון היתה הכושלת ביותר של איזשהו נשיא אמריקאי מאז ומעולם. אכן, זו לשון הפלגה המוכרחה להזקיף גבות. אבל היא לא מגיעה משום מקום. צפיתי במאות מסיבות כאלה. באחדות גם קמתי להציג שאלות.

ביידן דיבר ביום שבו דאע"ש חיסלה 13 חיילים אמריקאים בנמל התעופה של כאבול. אמנם לדונלד טראמפ שמורות הזכויות על התהליך שהבטיח את התמוטטות אפגניסטן, אבל השבועות האחרונים בתהליך הזה שייכים לביידן. בעל הטור החריף ג׳ורג׳ וויל, משקיף ותיק מאוד על הפוליטיקה האמריקאית, כתב בסוף השבוע שעבר: "ביידן מביע ביטחון מופלג בנכונות החלטותיו מאז חודש יולי. לארצנו היה יכול להיות יותר אמון בו, אילו לו היה פחות אמון בעצמו".

כמעט כל מה שהנשיא אמר על אפגניסטן מאז תחילת יולי חזר וטפח על פניו. ביולי הוא הורה על פינוי פתאומי, בן־לילה, של בסיס האוויר הענקי בגראם, ליד כאבול. האמריקאים אפילו לא הודיעו לעמיתיהם האפגאניים שהם יוצאים. המפקד האפגאני המקומי מצא בסיס ריק כאשר התעורר בבוקר.

12 חיילי וחיילות מארינס אמריקאים, שנהרגו בפיגוע בקאבול בשבוע שעבר / צילום: Associated Press
 12 חיילי וחיילות מארינס אמריקאים, שנהרגו בפיגוע בקאבול בשבוע שעבר / צילום: Associated Press

הצבא היה מועד להתפוררות

עכשיו אנחנו יודעים כמעט ללא ספק, שהפינוי בגראם חרץ את גורל הפרויקט האפגאני של ארה"ב. הוא השאיר את חיל האוויר המקומי בלי היכולת לתחזק את מטוסיו, או להזניק אותם.

יתכן שהאפגאנים היו צריכים להיות מסוגלים לתחזק בעצמם, אבל הם לא היו מסוגלים, בוודאי לא בן־לילה, מפני שאלפי אזרחים אמריקאיים תחזקו בשבילם במשך שנים. הנשיא היה חייב לדעת שהוצאתם תשאיר את ממשלת אפגניסטן ללא מטריה אווירית. בהיעדר מטריה כזאת, צבא הממשלה היה מועד להתפוררות.

"שקיפות"? איזו שקיפות?

בהתחשב בכל זה, מהלך היציאה מאפגניסטן לא היה תוצאה של חישוב מפוכח. הוא היה תוצאה של שבירת הכלים. לנשיא נשבר מאפגניסטן, אז יאללה, יוצאים, ושאפגניסטן תלך לכל הרוחות. הוא ואנשיו אמנם משתבחים עכשיו ב"שקיפותו", ומטעימים שבניגוד לקודמו הוא אומר לבני ארצו דברים כהווייתם.

אבל הוא לא אמר דברים כהווייתם, כאשר חזר ודיבר על יכולתו של הצבא האפגאני להשיב מלחמה שערה, אפילו חמישה ימים לפני נפילת כאבול. האם זה היה רק תרגיל רטורי, כדי להצדיק את היציאה? אולי. אבל אם הוא חשב שהוא "שקוף", מוטב שהוא ואנשיו יציגו שאלות נוקבות לגבי איכות הביון שהיועץ לביטחון לאומי הניח על שולחן־הכתיבה של הנשיא בוקר אחר בוקר.

"וושינגטון פוסט" כתב ביום ראשון, כי בחודש יוני, הביון האמריקאי העריך שממשלת אפגניסטן תוכל להחזיק מעמד שישה חודשים נוספים. באוגוסט, ימים אחדים לפני נפילת כאבול, ההערכה בקהילת המודיעין הייתה שהטליבאן לא יאיימו על כאבול לפני בוא הסתיו.

ביום שישי אחה"צ, 48 שעות ופחות לפני נפילת כאבול, הבית הלבן התרוקן. עובדיו, מן הנשיא ומטה, התפזרו אל חופשת הקיץ הראשונה שלהם. הנשיא עצמו יצא לקמפ דייוויד, בהרי מרילנד הסמוכה. כאשר באה השעה לכנס התייעצות חירום, הנשיא צולם בבקתה באתר הנופש הרשמי, מסב בגפו אל שולחן ארוך, כאשר עיניו נעוצות במסך. איש מיועציו לא ישב בבית הלבן. כולם היו על שיחת ועידה.

הוא לא ידע מלכתחילה איך להגיב על ההתמוטטות, ב־15 באוגוסט. הוא הכריז למשל שתוהו־ובוהו הוא בלתי־נמנע. לא בדיוק אמצעי בדוק של חיזוק האמון הציבורי. אבל הוא הוסיף לשבח את עצמו על העזתו לשים קץ למלחמת 20 השנה. זו מלחמה של ארבעה נשיאים, הוא הכריז, "ואני לא אוריש אותה לנשיא החמישי".

אפילו לאחר נפילת כאבול הנשיא ואנשיו עמדו על דעתם, שיעדי המלחמה הושגו זה כבר. סוף סוף, אפגניסטן חדלה להיות בסיס שילוח של טרור בין לאומי. אבל עשרה ימים לאחר נפילת כאבול, הטרור הבינלאומי חזר והיכה בארה"ב, על אדמת כאבול.

מאורעות יום חמישי לאחר הפיגוע השלימו אפוא את תמונת הכישלון. איש אינו יכול עוד לטעון ברצינות שעלתה יפה המשימה של עקירת הטרור הבינלאומי מאפגניסטן.

חיילת מארינס אמריקאית עם תינוק אפגני בשדה התעופה בקאבול, בשבת / צילום: Associated Press, Staff Sgt. Victor Mancilla
 חיילת מארינס אמריקאית עם תינוק אפגני בשדה התעופה בקאבול, בשבת / צילום: Associated Press, Staff Sgt. Victor Mancilla

על סף אובדן עשתונות

הופעת הנשיא במסיבת העיתונאים הטלוויזיונית שלו חשפה ללא רחמים את כל מה שיועצי ויועצות התקשורת והמאפרות מנסים להסתיר. ג׳ו ביידן זקן ועייף. הוא נראה רע במיוחד כאשר הוא עייף במיוחד; רע במיוחד כאשר הוא עצוב במיוחד ומתוסכל וחסר אונים.

ברגעים האחרונים של מסיבת העיתונאים הנשיא עמד סמוך לאובדן עשתונות, כאשר עמד על רצונו להציג שאלה לעיתונאי עוין. כאשר העיתונאי התעלם משאלתו, הנשיא כפף את ראשו אל הדוכן עד שבמשך שניות מספר רק קרקפתו נראתה על המסך.

עלעול בעמודיהם הראשונים של עשרות עיתונים בארה"ב (בגלריה המקוונת של newseum.org) מגלה כי הם נהגו בנשיא בכסיות של משי. רק קומץ קטנטן פרסמו את תמונת הראש הכפוף. כדי לצפות במלוא האימה של המעמד צריך לחתום מנוי לאל אחבאר, בטאון חיזבאללה בלבנון. (באמת.)

איאן ברמר (Bremmer), משקיף מנוסה על הפוליטיקה האמריקאית והבינלאומית, העומד בראש Eurasia Group, חברת חיזוי וניתוח כלכלי בוושינגטון, אומר: "מיומנות ואמפתיה הן שתי התכונות, שהמצביעים העדיפו בהן את ביידן על טראמפ. שתיהן הן הנפגעות העיקריות מנסיגת ארה"ב מאפגניסטן. וזו הסיבה שההשפעה על הזירה הפוליטית הפנימית עשויה להיות ארוכת טווח".

הערות כאלה בוקעות עכשיו מהרבה גרונות ניחרים ומודאגים במפלגה הדמוקרטית. בוס של המפלגה במחוז חשוב במדינת ג׳ורג׳יה, שהוא גם חייל משוחרר, מצוטט: "אני אינני חולק בהכרח על מדיניותו - מדאיג אותי הביצוע".

הצלחות וכישלונות של אחרים

הביקורת על ביצוע בשורה של עניינים, לא רק אפגניסטן, הגיעה בשבועות האחרונים אל שיאה. שאלת האשמה הישירה אינה חשובה. נשיאים נשפטים על הצלחות או על כישלונות בימי נשיאותם, גם אם היו להם אבות אחרים. ביידן תבע אשראי על חיסונים ועל ירידה מסחררת בהידבקויות קורונה; הוא קוצר עכשיו את פרי העלייה המסחררת בהידבקויות ובאישפוזים. הוא תובע אשראי על שגשוג כלכלי, אבל רק בסוף השבוע שעבר התברר שהאינפלציה ב־12 החודשים האחרונים התקרבה ל־5%, פי שניים ויותר ממה שקיווה הבנק המרכזי. ממשלו איבד את השליטה על תנועת המהגרים בגבול מקסיקו.

אוגוסט מסתיים והולך, גם בכאבול וגם בוושינגטון, והדמוקרטים יזכרו אותו כחודש של אסונות כבדים. במהלך החודש התחזק הרושם, שהדמוקרטים יאבדו את הרוב הזעום שלהם בבית הנבחרים בנובמבר 2022; סביר שגם הסנאט יאבד להם.

הם חוששים שבמרוצת אוגוסט הוצמדה להם תווית של כישלון. ממשלו של הנשיא שהבטיח "להחזיר את הממשלה לידי המבוגרים", לאחר ארבע שנות הירידה מן הפסים של טראמפ, הוא זה המעורר עכשיו את הרושם שאין בו די מבוגרים ליד להגה.

אגב, אפשרות אחת היא חילופי אישים. אל האוויר מושלך הרעיון של החלפת מזכיר המדינה והיועץ לביטחון לאומי. אבל ביידן מפורסם בנאמנותו לעוזריו. הנאמנות הזו עלולה לעלות לו ביוקר.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny

צרו איתנו קשר *5988