מורי ישראל: אנו זקוקים לכם גם כמורי דרך לחברה בזמן מגפה ארורה

כחבר בוועדת הקורונה לחברה הערבית אני מרגיש שהתמודדות עם המגפה מגלה לנו את פניה של החברה הישראלית על כל חלקיה. מצד אחד, הצד המכוער של פנים אלו כולל את ציבור מפיקי הפייק-ניוז אשר חלקם פועלים באופן זדוני וחלקם חיים בהכחשה מסוכנת ופועלים ימים כלילות לאחרונה למניעת הצלחת החיסונים נגד המגפה הארורה. מגפה אשר הדביקה כבר יותר ממאות מליונים בעולם וכמליון אזרחים בארץ על כל מה שמשתמע מכך בריאותית וכלכלית.

מאידך, כפיזיותרפיסט, אני מרגיש שהצד היפה והאנושי של פני החברה הישראלית נמצא בבתי החולים, שם פועלים יד ביד ללא הפסקה ערבים כיהודים, רופאים כאחיות, סניטארים כעובדי נקיון כדי לצמצם את כמות המתים מהמחלה ולתת תקווה לחולים המאושפזים המייחלים לקצת אויר לנשימה תרתי משמע. כך גם אני מרגיש כפרופסור באוניברסיטת תל אביב בה שוקדים רבות על מציאת פתרונות מדעיים למגפה וכחבר מתנדב בוועדת הקורונה אשר פועלת יחד אלפי אנשים טובים באמצע הדרך הנאבקים יומם ולילה בהתנדבות כנגד המחלה.

אז מי נשאר בצורה בולטת מחוץ למערכה? כאיש מקצועות הבריאות וכפעיל שטח לשיפור החינוך בחברה הערבית יש לי ציפייה גדולה מהמורים והמנהלים בבתי הספר אשר להם יש השפעה רבה על בריאותם וחינוכם של ילדינו. לצערי, מאז פרוץ המגפה אנו שומעים רק טענות, צודקות ברובן, אשר קשורות לקשיי הלמידה, קשיי הזום וקשיי ההוראה ולא רואים מספיק מאמצים של המורים ואפילו לא במילים לשכנע את ההורים והתלמידים ללכת להתחסן כדי לחזור לחיי שגרה.

כהורה לתלמידה, אני לא רואה אותם יוצאים לתקשורת כדי לשכנע, וגם לא רואה אותם מקיימים ישיבות ציבורית כדי ללכד את השורות ולהוכיח סולידאריות למען החברה, ולא רואה אותם מעודדים אפילו את ועדי ההורים שיודעים להיות חזקים בד"כ, לפעול חזק בעניין ההסברה בקרב התלמידים. כל מה ששמענו לאחרונה הוא האם לתת חיסון במהלך השיעורים או בשעות לא שגרתיות? האם לאפשר למורים לא מחוסנים וללא בדיקות להיכנס לבתי הספר? בעצם כל ההתייחסות הציבורית שלהם מתרכזת בזכויותיהם כמורים ופחות במגפה עצמה. ציפיתי להרבה יותר מהמורים בארץ ששנים הציבו את עצמם ובצדק כאנשי מוסר, אנשי חברה, אנשי חמלה ובטח אנשי עזרה.

המורים מסירים מעצמם אחריות

היכן נעלמתם מורים יקרים? האם ייתכן כי הפכתם בין לילה לאנשי הוראה וציונים בלבד? האם בריאות תלמידיכם והוריהם איננה כבר חלק מאחריותכם? האם אינכם כבר אנשי סולידאריות חברתית ומסתפקים רק באחריות על המשפחה שמסביבכם? האם הטענות לפרטיות המורים אם הם מחוסנים או לא מחוסנים גוברות הפעם על טענות לבריאות התלמידים? ומה עם התלמידים שאמורים להידקר שוב ושוב למען בדיקות חוזרות לקראת חזרתם ללימודים? האם להם אין גם צורך בפרטיות לפי המודל שהצבתם? האם שוחחתם עם תלמידיכם לגבי סכנת החיים ועל חיוניות החיסונים לצמצום הנזקים? האם פניתם להורים וקבעתם ישיבה כדי לדון בינכם על הדברים ולפתח יחד דרכים לדרבון החיסונים? האם יצאתם בקול קורא שהגיע הזמן להיות מלוכדים כחברה ולא להמשיך רק להגיב בציניות לפוסטים של מובילי דעה אשר מתאמצים למען חברה בריאה יותר כפי שזה קרה אצלי?

לצערי, אתם סוטים מהמסלול הערכי והמקצועי שלכם ומחפשים דרכים קלות לרדת מהאחריות הגלובלית שלכם למאבק במגפה, דרכים קלות שיש בהן מציאות חדשה של אנוכיות. מורים טובים הם בראש ובראשונה מורי דרך ומקור לחיקוי לצעירים וגם להורים. מורים ערכיים ומוסריים הם הבסיס לחברה טובה ואסור לנו לקבל את המשוואה החדשה שמורים הם רק עוד מקצוע שעובדים לפי שעה. אסור לנו לקבל את התוצאה של מורים מובלים ולא מובילים בחברה.

יש לי ותמיד היה לי אמון בכם, מורים יקרים, כי שנים נתתם את מיטב שנותיכם לחינוך ילדינו ולכן אני פונה אליכם כאבא וסבא, כחוקר אקדמאי ומרצה, כפעיל חברתי ומבקש מכם מורים יקרים להתעורר אישית וקבוצתית ולהירתם למאמץ הכללי במיגור המגפה אשר מטילה עלינו סכנה איומה של מוות, עוני וחברה שסועה. אין לי ספק שישנם מורים שפועלים מאחורי הקלעים ונרתמים לפעולה, אלא שזהו צו השעה לכלל המורים לקום ולעשות מעשה ולבלוט במאמציכם הכנים את המגפה.

הכותב הוא חוקר, מרצה בכיר ויו"ר ועדת ההיגוי לשילוב ערבים באוניברסיטת תל אביב