אישי: 41, נשואה + 3, גרה במושב שדה דוד
מקצועי: מנכ"לית עמותת "עולים ביחד", המקדמת ישראלים יוצאי אתיופיה מבחינה אקדמאית ותעסוקתית
אני: "מאוד אתיופית ומאוד ישראלית. נולדתי באדיס אבבה למשפחה בורגנית משכילה שהקימה שכונה גדולה בעיר. העברתי באדיס את רוב ילדותי, ויש לי משם זכרונות טובים".
עלייה: "סיפור העלייה שלנו הוא של פרידה וחיבור מחדש: שני אחיי היו הראשונים לעלות ב-1986. שש שנים אחריהם, אמי ואחותי. ואחרי כמה חודשים, אחותי הקטנה ואני, רק בת 11, הצטרפנו. ללא ליווי הורה. שנתיים אח"כ עלה גם אבי. המשפחה כולה התאחדה רק אחרי 8 שני. השורשים האתיופיים, עד גיל 11, היו מאוד נוכחים בחיי: אני יודעת קרוא וכתוב באמהרית, יש לי חברים באתיופיה, נופי ילדות שאני מבקרת בהם. אבל כבר 30 שנה שאני בארץ, ואצל ילדיי השורשים כבר לא חזקים".
גנט: "בארץ קיבלתי שם מעוברת, שהתברר כמעוות. השם היה ענת, אבל לא ידעתי לאיית אז כתבתי אנט. בגיל ההתבגרות הבנתי שעשיתי משהו לא תקין - שזרקתי שם בעל משמעות סימבולית מבחינתנו. גנט זה גן עדן באתיופית. לאמי היה הריון מאוד קשה איתי, לא היה ברור בכלל אם אחיה. היא הרגישה בגיהינום, אבל אז נולדתי בריאה ומתוקה ואמא שלי הייתה בגן עדן. עם הגיוס כבר חזרתי לשמי המקורי".
קליטה: "כשעלינו לארץ, הגענו למרכז קליטה בקריית גת. אחרי כמה חודשים עברנו לקריית מלאכי, אמא שלי קנתה שם דירה כשאבא שלי עוד היה באתיופיה. בגיל 13 כבר ידעתי שאני רוצה לעזוב את קריית מלאכי, כדי לגדול ולהיות משהו. עברתי בגיל 13 לקיבוץ עין שמר באיזור חדרה, למדתי שם כדי להשיג כניסה לעולם האקדמי אבל גם נפתח בפניי חלון לבועה אליטיסטית בתוך החברה הישראלית, לאנשי הקיבוצים. ההיכרות היותר עמוקה שלי עם החברה הישראלית התרחשה בשירות הצבאי שלי, שם שירתתי כקצינת חינוך. שם הושלם תהליך העלייה שלי."
בית: "מבחינת בית כקורת גג, תמיד אשא איתי את הדירה הקטנה שהוריי קנו במאמץ גדול, אבל מבחינתי המעגל הושלם בחורף 2015 כשבעלי ואני קנינו פיסת אדמה שעליה בנינו בהמשך את הבית שלנו. זה היה אירוע מרגש ומכונן. אחרי שורה דירות שכורות וקופסאות סטודנטים הגענו לאדמה ובית משלנו ולתחושה של סוף הנדודים. היום אני לחלוטין מרגישה בבית במדינת ישראל. האדמה שקנינו היא מבחינתי הוכחה לשלמות של שייכות".
דני: "בעלי. עובד בתעשייה האווירית. הכרנו באירוע משפחתי כשהייתי בת 14 והוא חייל בן 19. התחתנתי בת 25. אהבת נעורים שהפכה למשפחתיות מאוד חזקה. יש לנו שלושה ילדים (13, 11 ובת 4). לצערי, הילדים לא מדברים אמהרית, כך שזו השפה שבה אני מדברת עם בעלי כשאנחנו רוצים שלא יבינו".
לימודים: למדתי בבר אילן לוגיסטיקה וכלכלה ותואר שני במנהל עסקים ומימון. ניהלתי את פנימיית כפר הנוער עיינות, שבה 300 בני נוער. לא חושבת שאזכה שוב לעבודה כה מרתקת ובעלת השפעה עמוקה. הייתי שותפה בעיצוב הסיפור של הילדים האלה, שהגיעו מתוך תקווה לעתיד שונה. העבודה שם נטעה בי אמונה חזקה מאוד בכוח החינוך. שינויים עמוקים יכולים להתרחש כשאתה מעצב התנהגות באמצעות שיח".
"עולים ביחד": "החזון הוא לשנות עמדות בחברה הישראלית כלפי ישראלים-אתיופים, ולהכניס יותר אתיופים לעמדות מפתח. בישראל חיים כיום 150 אלף ישראלים אתיופים, כ-1.7% מהאוכלוסייה. כ-75% מהם עובדים, אבל רבים במשרות לא מקצועיות. בדרגי הניהול, הפער מול החברה היהודית הלא חרדית הוא 2% מול 13%. אני בוחרת להאמין שהחברה הישראלית מתאמצת, אבל כשרואים אדם אתיופי בראיון עבודה עדיין מקטלגים אותו כחלש, נזקק וחסר שאפתנות".
היחס לקהילה האתיופית: "חל שיפור מסוים בזכות המחאה האחרונה, אבל לצערי המשטרה עדיין לא ממלאת את תפקידה מספיק טוב. עצם העובדה ששואלים אותי 'האם הקהילה האתיופית אלימה כלפי המשטרה' - זה כמו לשאול ילד מה עשית שאבא שלך מכה אותך. עובדה שהמשטרה לא אלימה כלפי ילדים להורים עם גב חזק, שיכולים לשחרר אותם ממעצר לא חוקי, ואפילו לתבוע אותה. עד המהומות, התפיסה הייתה שהאתיופים חמודים ולא מזיקים. מדי פעם זרקו לנו איזה מחווה או תקציב. אבל כשחשבו שהדם שלנו לא מתאים לתרומות, פשוט זרקו לפח. במהומות היה פרץ של זעם, תסכול וכאב".
אתיופים בתפקידי ניהול: "מנכ"לים אתיופים בשוק העסקי? זה כמעט לא קיים. יש גם מעט מאוד דירקטורים, אם בכלל. ככל שעולים במדרג התפקידים הבכירים - אין אתיופים. אני לא אוהבת שמשווים אותנו לארה"ב, אבל אם אובמה נבחר לנשיא אין לי ספק שבארץ זה יקרה הרבה יותר מהר. לקהילה האתיופית יש יכולות מטורפות, שרק התגברו בזכות ההגירה. באתיופיה עצמה חיינו 2,000 שנה באמונתנו, בעוצמה שלא רואה בעיניים. אפילו לא דמיינו שיש אתכם, הלבנים".
תפיסת עתיד: "אני מכוונת למקומות משפיעים בעולם העסקי־פיננסי, שבו יש כוח מאוד גדול ביצירת שינוי חברתי. פוליטיקה לא מעניינת אותי, והפוליטיקאים חידדו לי בשנים האחרונות עד כמה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
