לשחק עם ההיסטוריה: איך אפשר להפוך את כיתות בית הספר לאינטראקטיביות

החיבור שעשתה פורטנייט עם המורשת של מרטין לותר קינג, כשהקימה מוזיאון לזכרו בתוך המשחק, מציף את חשיבות השילוב בין טכנולוגיה לחינוך • במקום שכיתה שלמה תחכה 15 דקות עד שמורה תכתוב על הלוח, אולי זה הזמן להקים מיזם לאומי ללימודים ב-AR ו-VR

מרטין לותר קינג במוזיאון שהוקם לכבודו במשחק פורטנייט / צילום: צילום מסך
מרטין לותר קינג במוזיאון שהוקם לכבודו במשחק פורטנייט / צילום: צילום מסך

לאחרונה השיקה פורטנייט מהלך מרגש במיוחד, והפעם לא מדובר בשיתוף פעולה עם אריאנה גרנדה, טראוויס סקוט או זמר מוצלח אחר, אלא בהשקת מוזיאון למורשתו של מרטין לותר קינג בתוך המשחק.

במוזיאון, שהוקם יחד עם המגזין טיים, יש ציטוטים, תמונות ומידע על פועלו של לותר קינג כנגד אפליית אפרו אמריקאים בארה"ב, ועל הקיר שלו מוצג סרט וידיאו עם הנאום המפורסם I Have a Dream.

לטיפול שאשא-ביטון

המהלך הזה העלה בי כמה שאלות ותהיות. הראשונה נוגעת לכך שכבר מזמן קיימת הטכנולוגיה שיכולה לאפשר לילדים ולילדות ללמוד בצורה מעניינת, אינטראקטיבית ואפקטיבית יותר, ולא בצורה השבלונית, משעממת ולא רלוונטית שהם לומדים בה היום.

הבן שלי לומד היום כמו שאני למדתי וכמו שאבא שלי למד, וכנראה פחות או יותר כמו סבא שלי וסבא רבא שלי למדו, למרות שהעולם השתנה באינסוף היבטים. הכלים שהילדים צריכים לחיים כדי להצליח בעבודה, כדי להיות אזרחים טובים ואנשים טובים, כדי להיות הורים טובים יותר - הכול השתנה, אבל שיטת הלימוד נשארה פחות או יותר אותו דבר.

אם הטכנולוגיה קיימת, למה אנחנו לא עושים בה שימוש? איך יכול להיות שכיתה שלמה של ילדים בבית ספר יסודי צריכה לשבת ולחכות בשעמום עד שהמורה תכתוב על הלוח? למה היא כותבת על הלוח? למה בכלל יש לוח? אולי המודל הזה של 30-35 ילדים משועממים שמסתכלים על מורה משועממת מהצד השני, זה לא הפורמט?

במקביל להיותנו מיני מעצמה בתחומים כמו סייבר, תעשיות ביטחוניות, אדטק ועוד כמה תחומים לא סימפטיים, הגיע הזמן שנהיה אור לגויים גם בתחום החדשנות בחינוך. מה עם איזה מיזם לאומי ללימודים ב-AR ו-VR לכיתות אינטראקטיביות?

כולנו מבינים שבעולם שבו כל כך מעניין מחוץ לכיתה, הגירויים והאתגרים אדירים, והכול במרחק קליק - לא סביר לבקש מילדים וילדות לשבת בקופסה משעממת, ולצפות שהם עוד ייהנו מזה. היום הם מקסימום נהנים מהחברה ומהפסקות ותו לא, וחבל. בית הספר יכול וצריך להיות משהו הרבה יותר תורם ומספק מזה. לתשומת לבה של שרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא ביטון.

פוטנציאל המטא וורס

הנקודה השנייה שעלתה אצלי כתוצאה מהמהלך של פורטנייט הוא שמדובר בדוגמה מצוינת לפוטנציאל העצום שיש במטא וורס (Meta Metaverse, בתרגום חופשי: מעבר ליקום), ובאופן שבו הוא ישנה את העולם.

כזכור, מדובר בסוג של עולם דיגיטלי שמחבר בין המציאות לדמיון באמצעות כלים כמו AR, VR והאינטרנט עצמו. מאז שפרסמתי את הטור הקודם שלי לפני מספר שבועות כאן בגלובס, על המופע של אריאנה גרנדה בפורטנייט, נשאלתי רבות מתי יהיה העולם הזה. התשובה שלי פשוטה: הוא לא "יהיה", כי הוא כבר כאן, הוא כבר התחיל.

פורטנייט זו התחלה, וגם מיינקראפט, רובלוקס, טוויץ' ואפילו פייסבוק וטוויטר הם חלק מההתחלה הזו. כמו שהאינטרנט לא התחיל "במכה אחת" אלא לבנה אחר לבנה, כמו שקרה עם האיקומרס והמובייל וכך הלאה - כך גם המטא וורס.

האם אתם יודעים לומר מתי התחיל עידן המובייל? האם זה מהאייפון הראשון? אולי השני? אולי בכלל ממכשירי הנוקיה הצבעוניים הראשונים? או שהיו אלה מכשירי הסטארטקים? או אולי מהטלפונים במזוודה של סוף שנות ה-80 ותחילת ה-90?

כל המהפכות הטכנולוגיות התחילו בתהליך, וכך גם המטא וורס לא "יופיע" בנקודה מסוימת אלא יתפתח שלב אחרי שלב, עד שבנקודה מסוימת נשים לב שהוא כבר כאן בלי שהרגשנו. כמו שפתאום בלי שמישהו הזהיר אותנו, הטלפון הסלולרי הפך להיות פחות או יותר חלק מהגוף שלנו.

יש מה לשפר

הנקודה השלישית נוגעת להורים שבינינו. אני יודע שעל פניו, פורטנייט, מיינקראפט ורובלוקס נשמעים אותו דבר, וכולם נכנסים לקטגוריה הגנרית שנקראת "ילדים תוקעים את הראש במסכים".

אבל בתור מי שעוקב אחרי ההתפתחויות בתחום בצורה רציפה, אני יכול להבטיח לכם ולכן שיש בתוך העולמות האלו גם הרבה מאוד טוב, יצירתיות, כלים לעתיד, שיפור קורדינציה, מולטי טסקינג ועבודת צוות (והנה, גם קצת לימודי היסטוריה).

כמובן שהכול צריך להיות במינון ובבקרה, בוודאי לפני גיל 9-10. אשתי ואני, לדוגמה, לא מתלהבים מכך שהבן הבכור שלנו ישחק פורטנייט, ודואגים שזה יהיה במשורה, לעומת זאת, אנחנו אוהבים מאוד את מיינקראפט ואת היצירתיות שזה מפתח אצלו - מה שהוא בונה בגיל 8, הרעיונות שהוא מביא והסקרנות שזה מייצר אצלו, הם דברים שאני בגילי המופלג לא הייתי חולם עליהם.

דרך אגב, אם שאלתם את עצמכם כיצד הילדים והשחקנים בפורטנייט הגיבו למוזיאון ולנאום, התשובה היא ככה-ככה. חלק ודאי הקשיבו והתעניינו, אבל זה עדיין רחוק מלהיות אידיאלי.

בפרזנטציה של epic games, מפתחת המשחק, זה נראה כאילו כולם הולכים בעדינות בתוך המוזיאון, מקשיבים לנאום וסופגים ידע. בפועל, היו המון תלונות על כך ששחקנים עשו מחוות פוגעניות, עד כדי כך שאפיק ביטלה את היכולת לעשות - emots, סוג של הבעת רגשות מוחצנת מתוך זלזול באמצעות האווטר באזור של המיצג. אז הכיוון נכון, אבל צריך קונטקסט למהלך כזה, וצריכה להיות עקביות כדי שהוא באמת יצליח לייצר אימפקט.

בינתיים, כל הכבוד לאפיק גיימס שבחודשים האחרונים עושה כברת דרך משמעותית לעבר הפיכת פורטנייט מ"עוד משחק" ששחקנים (לרוב ילדים) נלחמים בו זה בזה, לפלטפורמה שמשלבת לייף סטייל, חינוך ועוד.

זה כמובן עוד רחוק מלהיות מושלם, וזה דורש מאפיק גם דברים שלא קשורים אליה באופן ישיר כמו תשתית אינטרנט יותר טובה או חומרה יותר טובה - אבל זו התחלה מעניינת. נכון לעכשיו, נראה שהם לגמרי בקדמת התחום.

הכותב הוא מנכ״ל ובעלים של חברת טכנולוגיות השיווק והחדשנות mihi.market ויוצר הפודקאסט והניוזלטר Digital. Tech. Business

צרו איתנו קשר *5988