הציבור איבד אמון במשטרת ישראל. הגיע הזמן לשינוי מהותי

המאבק בפשיעה המאורגנת בחברה הערבית הוא רק קצה הקרחון של כישלון המשטרה • אפשר ששעת החירום הזו תאפשר פיתוח מודל חדש, יעיל ועכשווי לטיפול משטרתי הדוק, עם נוכחות של ממש, תמיכה באזרחים שומרי החוק, הגנה עליהם, שקיפות תהליכית ותקשורתית למול אזרחי המדינה ובסוף התהליך, חידוש האמון בין האזרח לשוטר

ניידת משטרה / צילום: דוברות משטרת ישראל
ניידת משטרה / צילום: דוברות משטרת ישראל

בעקבות רצח הנער בן ה-18 בלוד הוציא דובר המשטרה הודעה שהמפכ״ל מכנס דיון חירום. ההודעה האומללה הזו המגיעה אחרי 81 נרצחים היא שיקוף של משהו הרבה יותר גדול. משהו רע קורה למשטרת ישראל. מאובדן השליטה על המתרחש בחברה הערבית ועד יחס אלים וחסר פרופורציה כלפי אזרחים במשבר הקורונה. נזכיר גם תגובה מאוחרת מאוד למהומות בערים המעורבות, מתזיות מיותרות בהפגנות בבלפור ועוד. התוצאה היא ציבור מבולבל, ומפוחד שאיבד אמון בגוף שאמור להעניק לו ביטחון. האזרח הפך לחשוד, כל אדם נורמטיבי נחשד היום כמפיץ של נגיפי קורונה. זאת בתקופה שהציבור זקוק ומחפש את שלטון החוק יותר מתמיד. מאידך אנחנו יודעים שהמשטרה היא גם גוף בעל יכולות אדירות (המלחמה המוצלחת בשנים עברו במשפחות פשע) ויודע לעמוד באומץ רב מול מערכת פוליטית חסרת מעצורים כמעט.

"כאשר נפגעות אונס מסרבות להתלונן במשטרה, למרות שהן מוכנות לבוא כמעט לכל תוכנית טלוויזיה או רדיו, וגם להעלות פוסטים ברשתות, אנו מבינים שמדובר במשבר אמון מסדר גודל חדש" אומר נעם מנלה שחוקר את האמון בעידן הרשתות החברתיות. הציבור רוצה ומוכן להיחשף ולהילחם בפשיעה, אבל לא רואה במשטרה כתובת שיכולה לסייע, אלא להפך, גורם שעלול לפגוע בנו. תחושה קשה של חוסר הגינות מלווה כמעט כל מפגש של ציבור עם השוטרים, מקרים של אלימות שוטרים מצולמים ומגיעים בקלות לרשתות ולאמצעי התקשורת. הדוברות של המשטרה הרימה כנראה ידיים, ומגיבה לקונית בסירוב לקבל את הביקורת, ובתקיפה של המבקרים. בתגובתה, המשטרה תמיד עושה הכל כדי לאכוף את החוק, לחקור למצות את הדין. הבעיה היא שזה נשאר בתגובות, ולהן אף אחד כבר לא מאמין. לפעמים התחושה היא שהמשטרה לא מאמינה לעצמה, כאילו איבדה את החוסן הפנימי שלה.

כשרשות השידור הגיעה למצב של סיאוב יתר הוחלט לסגור אותה ולהקים תאגיד חדש - "כאן". אבל משטרה אי אפשר לסגור ולהקים מחדש, אנחנו לא יכולים להסתדר אפילו יום אחד בלי המשטרה -ניסיונות שנעשו בסיאטל בימי השיא של מחאת הבלאק ליייווס מאטר הוכיחו לנו את זה - האנרכיה השתוללה באופן מידי.

אז מה נדרש לעשות כעת?

המשטרה והאחראים עליה צריכים לעבור טרנספורמציה תפיסתית ומבנית עמוקה. ויש לנו כמה הצעות מעשיות:

1. הקמת יחידה ייעודית חדשה למיגור הפשע והחזרת הביטחון במגזר הערבי: יחידה שתהיה חיצונית למשטרה ותהיה מורכבת מכוחות מעולים של המשטרה ושילוב כוחות עם שירות הביטחון הכללי והפרקליטות. היחידה תהיה כפופה לראש הממשלה שיחבר את המשרדים (משפטים, בטחון פנים ועוד). לשב"כ יתרונות מובהקים לטובת משימת מיגור הפשיעה במגזר הערבי: היכרות אינטימית עם המגזר, הבנה בסיסית בנושאי פשיעה (טרור ופשיעה לא פעם שלובים זה בזה) , כלי איסוף מודיעיניים ויכולת היתוך נתונים רחבה. שיתוף הפרקליטות בהינתן תוכנית לאומית למיגור הפשיעה יכתיב הגשת כתבי אישום מהירים, שיטופלו במסלול מיוחד ויעיל. ניתן למקד תשומת לב ומשאבים, מבלי לפגוע בזכויות חשודים ונאשמים, אך עם דגש מיוחד על איכות איסוף הראיות וניהול המשפטים ברצף.

2. תפיסת שיטור קהילתי: המשטרה צריכה להיות חלק מהציבור בקרבו היא פועלת, ולגייס לשורותיה אזרחיות ואזרחים בני המקום. להכיר ולהבין את המנטליות התרבותית (מחשבה, שפה ,דגשים) של השכונה שבתוכה היא פועלת. הזרות היא כלי מאיים בעוד ההיכרות היא כלי מקרב ויוצר אמון.
הטכנולוגיה והרשתות יכולות לתמוך היום בתפיסת השיטור הקהילתי. כל השוטרים צריכים לעבור הכשרות כיצד מדברים עם הציבור בשלל אמצעים, החל מהמפגש האישי, וכן, אפילו בווטסאפ ולהפסיק להסתתר מאחורי הדוברות המנוכרת וחסרת אמון.

3. בנייתה של תוכנית פעולה לאומית הכוללת יעדים ברורים להשגה, הן במישורי המודיעין, סיכול ואכיפה, והן במישור האזרחי-חברתי תאפשר תחילתו של מענה שכאמור מצריך משאבים לאומיים, ושינוי עמוק במשטרה עצמה. פחות מנהלים, אנשי מטה ומפקדים, ויותר אנשים בשטח, בקשר ישיר עם הציבור.

שקיפות ונטילת אחריות: משטרת ישראל תעבור מדוברות ריכוזית מתגוננת והודפת לדוברות מבוזרת בשטח וכזו שמוכנה לקחת אחריות על הטעויות בשיקול הדעת הן של השוטר בשטח והן של המפקדים. זה דורש אומץ לב ופתיחות, אבל אלו כללים בסיסיים ליצירת אמון בעידן הדיגיטלי.

המאבק בפשיעה המאורגנת בחברה הערבית הוא רק קצה הקרחון של כישלון המשטרה, אפשר ששעת החירום הזו תאפשר פיתוח מודל חדש, יעיל ועכשווי יותר לטיפול משטרתי הדוק, עם נוכחות של ממש, תמיכה באזרחים שומרי החוק, הגנה עליהם, שקיפות תהליכית ותקשורתית למול אזרחי המדינה ובסוף התהליך, חידוש האמון בין האזרח לשוטר. אמון שנמצא היום בשפל שלא היה כמותו.

ד"ר יובל קרניאל הוא משפטן, מומחה לתקשורת, אתיקה ואחריות תאגידית, מרצה באוני' רייכמן, היה חבר הוועדה לבדיקת הטיפול המערכתי באלימות שוטרים.

סיגלית מאור היא מרצה במסגרת ביה״ס לממשל באוני׳ רייכמן, בכירה לשעבר במשרד רה״מ 

הכותבים הם חברי קבוצת 100 בשבילך - לשינוי פניה של משטרת ישראל