לרגל פתיחת שנת המשפט שהחלה החודש, גלובס בודק מהם התיקים הכלכליים החשובים שבהם ידונו בתי המשפט העליון והערכאות הנמוכות בשנה החדשה. מדובר בתיקים כלכליים בעלי חשיבות ציבורית למיגור השחיתות או כאלו המעלים סוגיות משפטיות עקרוניות, שינחו את תאגידי הענק, בעלי התפקידים בחברות הציבוריות, הבנקים וחברות הביטוח.
שלוש הפרשות הגדולות שהסעירו את המדינה ויעסיקו את בתי המשפט השנה: תיקי האלפים של ראש הממשלה לשעבר ויו"ר האופוזיציה, ח"כ בנימין נתניהו, שבו צפוי להימשך שלב העדויות; המשפט בפרשת הצוללות; והמשפט בפרשת "בזק-yes ני"ע".
כמו כן, העליון בראשות הנשיאה אסתר חיות צפוי לדון בערעורים בסוגיות כלכליות עקרוניות, בהן הטלת עיצומים על מונופול שניצל את מעמדו לרעה וחובותיו של בעל שליטה בחברה.
גם סוגיית יוקר המחיה מונחת על שולחנו של בית המשפט העליון, שצפוי להכריע מתי יהיה ניתן לקבוע שמחיר מוצר של מונפול הוא מופרז. זאת, במסגרת התיק הדן במחיר בקבוקי ליטר וחצי של קוקה-קולה.
תיקי נתניהו: אילן ישועה חזר להעיד, ואחריו יחל מצעד עובדי וואלה
משפטו של ראש הממשלה לשעבר ויו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו נפתח במאי 2020 בבית המשפט המחוזי בירושלים בפני השופטים רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר עם ועודד שחם. יחד איתו הועמדו לדין שאול אלוביץ’, לשעבר בעל השליטה בבזק ורעייתו איריס וארנון (נוני) מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות. נתניהו מואשם בקבלת שוחד והפרת אמונים בתיק 4000 (בזק-וואלה) ובהפרת אמונים בתיקים 1000 (המתנות) ו-2000 (נתניהו מוזס). הזוג אלוביץ' מואשם במתן שוחד ואילו מוזס מואשם בהצעת שוחד.
בנימין נתניהו / צילום: קובי גדעון-לע''מ
העד הראשון שעלה לדוכן העדים באפריל הוא אילן ישועה, לשעבר מנכ"ל "וואלה". ישועה העיד במשך 26 ישיבות ועדותו התחדשה ב-13 בספטמבר. בעדותו התגלה כי ישנם תכתובות נוספות בטלפון הנייד שלו שלא הועברו להגנה. לכן נערכה הפסקה לצורך הפקת התכתובות. לאחר שתסתיים עדותו של ישועה, צפויים להעיד עובדי וואלה לשעבר, בהם העורך לשעבר אבירם אלעד, ומיכל קליין ועמית אשל, לשעבר עורכות חדשות" וואלה".
בראש צוות התביעה עומדת יהודית תירוש מפרקליטות מיסוי וכלכלה. את הנאשמים בתיק מייצגים עוה"ד בעז בן צור, עמית חדד, ז’ק חן, מיכל רוזן--עוזר, נוית נגב ואיריס ניב-סבאג (ת.פ. 67104-01-20).
קוקה-קולה: פסיקה מכרעת שהחלה בגין טענה לגביית מחיר מופרז על בקבוק ליטר וחצי
ביהמ"ש העליון צפוי להכריע בשנת המשפט הקרובה בסוגיה בעלת השפעה על המונופולים ועל יוקר המחיה בישראל - כיצד ניתן לקבוע שמחיר שגובה מונופול על מוצר ייחשב למופרז, באופן שהמונופול מנצל לרעה את כוחו.
סוגיה זו עומדת בבסיס בקשת רשות ערעור על אישור ניהול תביעה ייצוגית נגד החברה המרכזית למשקאות (קוקה-קולה) בשל גביית מחיר מופרז על בקבוקי ליטר וחצי של קוקה-קולה. הדיון בעליון התקיים כבר בסוף דצמבר 2020. אולם עד היום סגן הנשיאה ניל הנדל והשופטים ענת ברון ויוסף אלרון לא מסרו את פסק הדין.
ההכרעה תשפיע על שורת תביעות בסוגיית המחיר המופרז ועל תביעות עתידיות. בין ההליכים התלויים ועומדים - הקוטג’ של תנובה, פתיתים של אסם וגבינה צהובה של תנובה.
שי אגסי / צילום: איל יצהר
שופט העליון עופר גרוסקופף, כשופט מחוזי, קבע בתיק קוקה-קולה כי הפער בין מחירי קוקה-קולה לבין מתחריה מצדיק את ניהול התביעה. לאור חשיבות ההכרעה, היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, הביע את עמדתו העקרונית שלפיה יש להכיר בקיומה העקרוני של עילת מחיר מופרז, אך יש לאשר תביעות בגין עילה זו בזהירות וריסון. עמדתו זכתה לביקורת בטענה שתבטל את האכיפה הפרטית בדיני התחרות בישראל מאחר שהיא קבעה מבחני סף בלתי עבירים.
עוה"ד אופיר נאור, רנן גרשט, שחר בן מאיר ויצחק אבירם המייצגים בעתירה, ביקשו לחייב את קוקה-קולה לחשוף נתוני אמת, אך היא עומדת בסירובה. בשל כך קבע ביהמ"ש כי הנטל על העותרים יהיה נמוך יותר. קוקה-קולה מיוצגת ע"י עוה"ד מוטי ארד ואמיר ונג מגולדפרב-זליגמן.
בטר פלייס ורוביקון: תביעות שבוחנות את אחריות הדירקטורים והמנהלים בחברות שהגיעו לפשיטת רגל
בפני העליון תלוי ועומד ערעור של מפרקי בטר פלייס מ-2018 על דחייתה על הסף של תביעה בגין קריסת החברה בגובה 200 מיליון שקל נגד דירקטורים, נושאי משרה ורואי החשבון המבקרים של החברה (KPMG סומך-חייקין), בהם היזם והמנכ"ל, שי אגסי; והיו"ר עידן עופר העומד גם בראש החברה לישראל שהייתה בעלת השליטה בבטר פלייס. זאת, בטענה לניהול כושל ורשלני שהביא לקריסת החברה. לדיון צורף ערעור שהגיש מפרק רוביקון וקרן קלע, שהיו בבעלות אמיר ברמלי, נגד פירמת רוה"ח BDO-זיו-האפט, בטענה לנזק למשקיעים.
הערעור המאוחד קבוע לדיון בנובמבר 2021 בפני יצחק עמית, ג’ורג’ קרא ודוד מינץ. במחוזי נקבע בעניין בטר פלייס כי הגשת התביעה מהווה חוכמה בדיעבד וקבלתה עלולה להרתיע מפני השקעה בחברות סטארט אפ. השופט גרוסקופף (אז שופט מחוזי) הסתמך על "כלל שיקול הדעת העסקי", הקובע כי אם מוכח שהחלטות עסקיות התקבלו באופן תקין תוך היעדר ניגוד עניינים, בתום-לב ובאופן מיודע - לא תוטל אחרית על מקבלי ההחלטות. זאת, גם אם בדיעבד התבררו החלטות אלה, כשגויות ואף כהרסניות.
בטר פלייס הובילה מיזם שאפתני לפיתוח רכב חשמלי וקרסה ברעש גדול לאחר שהושקעו בה 850 מיליון דולר. בתביעה שהגישו המפרקים נטען כי החברה האם פעלה ב"סביבת חדלות פירעון הולכת ומעמיקה", בעת שהחברות הבנות מצויות בחדלות פירעון מוחלטת, וכי התקבלו החלטות פזיזות המצדיקות את בירור התביעה.
בערעור נטען כי פסק המחוזי "תקדימי ומסוכן" כי הוא עושה שימוש ב"כלל שיקול הדעת העסקי" כעילה לסילוק תביעה על הסף. העליון יכריע אם הכלל צריך לעמוד לבעלי התפקיד כבר בשלב מוקדם של ההליך ללא בירור התביעה. במקביל נדחתה תביעה נגד רואי החשבון. על בסיס הכרעות המחוזי הוגשה בקשה לסילוק על הסף של תביעה שהגישו מפרקי אגרקסקו נגד משרד רואי החשבון ארנסט אנד יאנג (EY).
הערעור של מפרק רוביקון וקרן קלע הוגש ב-2019 על החלטת השופט מגן אלטוביה לדחות על הסף תביעת נזיקין שהגיש נגד BDO-זיו-האפט. המחוזי קבע כי אין למפרק של חברה שרימתה את ציבור המשקיעים זכות לתבוע את רואי החשבון של החברה, בטענה כי אלה התרשלו בתפקידם כשומרי סף. זאת, בנימוק שהמפרק אינו מוסמך להגיש תביעה בגין נזק למשקיעים אלא רק בגין נזק לחברות.
את התביעה בעניין בטר פלייס הגישו מפרקי החברה, עוה"ד שאול קוטלר וסיגל רוזן-רכב, באמצעות עו"ד ד"ר קובי קפלנסקי, שגם הגיש את הערעור בשם מפרק רוביקון עו"ד ארז חבר. בעלי התפקידים בבטר פלייס מיוצגים ע"י משרדי ארדינסט, גורניצקי וצברי-פרקש (ע"א 7829/18).
פרשת הצוללות: מאבק משפטי על חשיפתם של הפרוטוקולים, ודרישה להורות על פתיחת ועדת חקירה
הפרשה שהסעירה את המדינה והוציאה אלפים להפגין ברחובות עברה להכרעת שופט המחוזי בת"א, בני שגיא. כתב האישום שהוגש במאי, מייחס לשורת נאשמים עבירות חמורות של שוחד ומרמה בנוגע לרכישת צוללות וכלי שיט מתאגיד טיסנקרופ הגרמני. ההליך נמצא בשלביו הראשוני ודיון מקדמי קבוע לאוקטובר.
הנאשמים בפרשה הם מיקי גנור, עד המדינה שחזר בו מההסכם ושימש סוכן תאגיד טיסנקרופ בישראל, הוא מואשם כי גרף עמלות של יותר מ-10 מיליון אירו והעביר 650 אלף שקל כתשלומי שוחד; המשנה לראש המל"ל לשעבר, תא"ל במיל’ אבריאל בר-יוסף; מנהל לשכת ראש הממשלה לשעבר, דוד שרן; יו"ר קרן היסוד והשר לשעבר, מודי זנדברג; איש העסקים תא"ל במיל’ שי ברוש; היועץ הפוליטי דאז לשר יובל שטייניץ, רמי טייב; ויועץ התקשורת צחי ליבר.
מיקי גנור / צילום: כדיה לוי
הפרקליטות ביקשה לסגור את הדיונים מהציבור מנימוקים של ביטחון המדינה. ההסדר שהוצע הוא כי פרוטוקולי הדיונים ייחשפו רק לאחר שנציגי המועצה לביטחון לאומי יאשרו את תוכנם. ביהמ"ש ידון באוקטובר בעתירת כלי תקשורת, בהם גלובס, לקיים את הדיונים בדלתיים פתוחות.
עתירה לבג"ץ שביקשה להורות על הקמת ועדת חקירה בפרשה נדחתה. עם זאת, שופטי העליון מצאו כי תהליך קבלת ההחלטות בפרשה לא עמד בסטנדרטים ראויים של מינהל תקין וכי התמונה מדאיגה.
בפרשה מייצגים עורכי הדין איתן מעוז, ז’ק חן, ירון קוסטליץ, אירית באומהורן, עמי הולנדר, שרון כהנא, דלית סלומינסקי, גיא שנער ואינגה אייזנברג. לאחרונה התפטרו עוה"ד בעז בן צור ואורי קורב מייצוגו של גנור (ת.פ. 188778-05-20).
פרשת בזק־yes ני"ע: עסקה שנחתמה ב-2015 ושבעטיה קיבל, לכאורה, אלוביץ' 115 מיליון שקל במירמה
שופט המחלקה הכלכלית במחוזי בת"א, חאלד כבוב, ידון בשנת המשפט הקרובה בתיק הפלילי בפרשת "בזק-yes ני"ע", שהובילה לפתיחת תיקי האלפים. כתב האישום בפרשה הוגש על ידי פרקליטות מיסוי וכלכלה בדצמבר 2020 נגד שאול אלוביץ’ לשעבר בעל השליטה ויו"ר הדירקטוריון בבזק, נושאי משרה בכירים לשעבר בקבוצה וב-yes, בהם אור אלוביץ’, עמיקם שורר, לינור יוכלמן, רון איילון, ומיקי ניימן, ומספר חברות מיורוקום שהיתה בשליטת אלוביץ’.
כתב האישום מייחס לנאשמים מרמה, הפרת אמונים בתאגיד, עבירות דיווח לפי חוק ני"ע ומתייחס לשתי פרשות: מרמה ביחס לתשלום התמורה עבור רכישת מניות yes על ידי בזק מקבוצת יורוקום ב-680 מיליון שקל; ומרמה ביחס להתנהלות הוועדות הבלתי תלויות שהוקמו בבזק לצורך בחינת עסקאות של החברה שלבעל השליטה אלוביץ’ היה עניין אישי בהן (בהן עסקת בזק-yes, מאחר שאלוביץ’ היה בעל השליטה בבזק ביורוקום).
שאול אלוביץ' / צילום: יוסי זמיר
ביוני 2015 אושרה עסקת רכישת yes על ידי בזק. לפי האישום, אלוביץ’ פעל עם רון איילון, אז מנכ"ל yes, ומיקי ניימן, אז סמנכ"ל הכספים, להשיא באופן מלאכותי את תזרים המזומנים של החברה. זאת, כדי שהוא יגיע לרף המרבי שנקבע בהסכם לצורך קבלת תשלומים נוספים מבזק. כתוצאה, קיבל אלוביץ’ במרמה כ-115 מיליון שקל, ובזק כללה בדוחותיה הכספיים פרטים מטעים.
בתיק מייצגים עוה"ד ז'ק חן, ירון קוסטליץ, דרור מתתיהו, פיני רובין, בעז בן צור, איריס ניב סבג, יעל גרוסמן ורונן מטרי (ת.פ. 051538-12-2).
דסק"ש ודולפין: פסיקה שהתגלגלה לעליון ועשויה להשפיע על האופן שבו חברות יחלקו דיבידנד
העליון ידון באפריל 2022 בערעור שיכריע את המבחנים לחלוקת דיבידנדים על ידי דירקטוריון. זאת, במסגרת ערעור על פסיקת המחוזי בת"א בבקשה לאישור (ניהול) תביעה נגזרת נגד דסק"ש ודולפין, בעלת השליטה. בתביעה נטען כי החברה חילקה דיבידנד אסור בסכום של 100 מיליון שקל.
השופט כבוב קבע בינואר כי דיבידנדים יחולקו לפי מבחן רווח טכני הצופה פני עבר, וכי על הדירקטוריון להתחשב בדוחות כספיים עתידיים, רק אם התקיים אירוע מהותי המשפיע על מצב החברה ולא מאפשר הסתמכות על דוחות עבר. עוד נקבע כי נתוני רבעון שהסתיים וידועים לדירקטוריון בעת ההחלטה על דיבידנד, אך טרם פורסמו, לא מהווים אירוע מהותי שכזה.
ההחלטה מחזירה את הוודאות לחברות ולדירקטורים בנוגע לפרשנות "מבחן הרווח" לצורך חלוקת דיבידנד. זאת, לאחר שב-2013 פסקה שופטת המחוזי רות רונן כי דירקטוריון חברה לא יכול לעצום את עיניו בעת קבלת החלטה על חלוקה, גם אם הדוחות לא פורסמו. ההחלטה השפיעה על התנהלות חברות מחשש שהן עשויות להיתבע אם הן צפויות לעבור ליתרת הפסד. השופט כבוב הביע חשש כי אי-הוודאות תטיל חובה מוגברת על דירקטורים שתוביל להרתעת יתר גם ביחס לחלוקות שראוי לבצען. ההחלטה של כבוב לא גוברת על זו של רונן, כיוון שמדובר באותה הערכאה, ולכן ההכרעה התגלגלה לעליון.
התביעה הוגשה ע"י מחזיק האג"ח אמיר ברוט באמצעות עו"ד עידן איידן ממשרד איידן תירוש ושות'. דסק"ש מיוצגת ע"י עוה"ד אלקס הרטמן ונועם זמיר ממשרד ש.הורוביץ; אלשטיין והדירקטורים ע"י עוה"ד פיני רובין, כפיר ידגר ושירין גבאי מצגר ממשרד גורניצקי; דולפין ע"י משרד פירון. (ע"א 1734/21).
אילן בן דב וסקיילקס: טענה לחלוקת דיבידנד אסורה בהיקף רבע מיליארד שקל ופרסום הערכות שווי שגויות
העליון ידון ביוני 2022 בערעור על החלטת השופט כבוב לדחות תביעת ענק נגד בעל השליטה לשעבר בסקיילקס ונושאי משרה בחברה, שהייתה בעלת השליטה בפרטנר, ונגד משרד רו"ח המבקר ארנסט אנד יאנג (EY). זאת, בגין טענה לחלוקת דיבידנד אסורה בהיקף של כרבע מיליארד שקל ופרסום הערכות שווי שגויות. התביעה הוגשה על ידי בעל התפקיד בסקיילקס, עו"ד אופיר נאור, ועוה"ד שחר בן מאיר ויצחק אבירם.
סקיילקס נקלעה להליכי חדלות פירעון ב-2012 עקב אי-עמידה בהתחייבויותיה למחזיקי אג"ח. בתביעה נטען כי חלוקת הדיבידנד הפחיתה משמעותית את הון החברה עד לאיפוס שוויה הכלכלי.
כבוב דחה את הטענה כי היה על הדירקטוריון לצפות שהרפורמה בשוק הסלולר תפגע קשות בהכנסות פרטנר. השופט כבוב קבע כי בזמן אמת הדירקטורים לא היו יכולים לצפות את הפגיעה הקשה ברווחיה של פרטנר, וכי מדובר לכל היותר בהחלטות עסקיות שהתבררו בחלוף הזמן כשגויות. העליון יכריע אם חלוקת הדיבידנדים נעשתה כדין ואם נושאי המשרה בסקיילקס היו אמורים לצפות את הפגיעה בפרטנר לאור הרפורמה בשוק התקשורת.
הדירקטורים מיוצגים ע"י עוה"ד ד"ר גיל אוריון, עודד רביבו, רועי שטינמץ וזוהר בלנקיטני ממשרד פישר (FBC); בן דב ע"י עו"ד רון ברקמן; ו-EY על ידי עו"ד ירון קוסטליץ (2373-12ׂׂ).
מגדל נגד בעל השליטה: טענות כי שלמה אליהו גרם לתחלופה חריגה של נושאי משרה בכירים בחברה
בשנה הקרובה עתיד שופט ביהמ"ש הכלכלי בת"א, מגן אלטוביה, לדון בבקשה לאישור תביעה נגזרת שהגיש פרופ’ חיים לוי, חתן פרס ישראל ובעל מניות בחברת מגדל אחזקות. פרופ’ לוי מבקש מביהמ"ש שיתיר לו להגיש בשם מגדל אחזקות תביעה נגזרת נגד בעל השליטה במגדל אחזקות וביטוח, שלמה אליהו. זאת, בטענה כי אליהו גרם לתחלופה חריגה של נושאי משרה בכירים - מנכ"לים ויו"רים בשתי החברות - וכי בכך גרם להן לחוסר יציבות ניהולי והביא לנזק כספי לחברה של כ-330 מיליון שקל.
מגדל ואליהו טוענים כי ועדה בלתי תלויה שבדקה את האירועים מצאה כי לא נגרם נזק לחברה. הוועדה בראשות השופט בדימוס יורם דנציגר הוקמה לפני הגשת התביעה והיא המליצה לדירקטוריון מגדל אחזקות שלא להגיש את התביעה הנגזרת.
השופט אלטוביה ידון בחובותיו של בעל שליטה כלפי החברה, ואם יימצא כי הפר את חובותיו, האם עליו לפצות את החברה על נזקיה. ביהמ"ש גם ידון בשאלה אם "כלל שיקול הדעת העסקי" חל על החלטת דירקטוריון חברה שלא להגיש תביעה נגד בעל השליטה בה, כאשר הדירקטוריון בחר לאמץ בעניין החלטה של ועדה בלתי תלויה.
פרופ’ לוי מיוצג ע"י עו"ד זיו עירוני; שלמה אליהו ע"י עו"ד ברק טל ממשרד יגאל ארנון; ומגדל אחזקות ע"י עו"ד ד"ר גיל אוריון ממשרד פישר (FBC) (50048-11-20).
נמל אשדוד: טענה לפיה ניצל נמל אשדוד לרעה את מעמדו כמונופול על מנת לתת הנחות ליבואני רכב
במאי 2022 ידון בית ביהמ"ש העליון בערעורים שהגישו רשות התחרות ונמל אשדוד על החלטה תקדימית של הממונה על התחרות שאישר ביה"ד לתחרות ב-2020, ולפיה נמל אשדוד ניצל לרעה את מעמדו כמונופול בשל שיטת מתן ההנחות ליבואני רכב.
במרכז הפרשה עומדים הסכמים סודיים של נמל אשדוד עם יבואני הרכב הגדולים בישראל. הנמל קבע עבור כל יבואן יעד של כמות רכבים שעליו לפרוק בנמל כתנאי לקבלת ההנחה. יבואן שלא עמד ביעד השנתי, בגלל שהחליט לפרוק רכבים גם בנמל חיפה, היה צפוי לאבד את כל ההנחות גם על הרכבים שכן פרק בנמל אשדוד.
ביה"ד אישר את קביעת רשות התחרות מ-2015, שלפיה מתווה ההנחות עלול היה לפגוע בתחרות מול נמל חיפה. נקבע כי המתווה גרם לכך שנמל חיפה נדרש לפצות כל יבואן על הפסד ההנחה באשדוד, כדי להצליח להתחרות. לכן, נקבע כי נמל אשדוד יצר חסם תחרות שאינו מבוסס על תחרות לגופו של עניין בפני נמל חיפה.
החלטת ביה"ד אישרה החלטה תקדימית להטלת עיצום כספי על נושאי משרה בנמל אשדוד. גובה העיצום הכספי שהוטל על נמל אשדוד הופחת מ-9 מיליון שקל ל-3.46 מיליון שקל. עוד נקבע כי יוותר על כנו עיצום אישי בגובה 20 אלף שקל על בכירים לשעבר בנמל, בהם המנכ"ל לשעבר שוקי סגיס וסמנכ"ל הלקוחות אלי בר יוסף.
רשות התחרות הגישה ערעור בשל הפחתת סכום העיצום, ונמל אשדוד ערער על הקביעה כי ניצל לרעה את מעמדו. החלטת ביה"ד הייתה הפעם הראשונה שבה הממונה על התחרות הטיל עיצומים מינהליים על מונופול ונושאי משרה בו. העליון טרם הכריע בסוגיה של הטלת עיצומים מינהליים על מונופול שניצל מעמדו לרעה.
נמל אשדוד מייוצג ע"י שני רפפורט מיגאל ארנון; נושאי המשרה בנמל מיוצגים ע"י טלי סולומון מהרצוג פוקס נאמן; ורשות התחרות ע"י עוה"ד יעל שיינין וטל ארנון (ע"א 8387/20).
בנק דיסקונט: שאלת אחריותו של הבנק אל מול פעילות מסחר ספקולטיבית חריגה של לקוח
מתי בנקים צריכים להתערב בהתנהגות של לקוח בפעילות בחדר השקעות של הבנק? בסוגיה זו ידון העליון באוקטובר במסגרת ערעור שהגישו בנות משפחתו של משקיע על דחיית תביעתן בגובה 33 מיליון שקל נגד בנק דיסקונט על ידי המחוזי בחיפה.
את התביעה הגישו אפטרופוסיו של משקיע ורעייתו שהפסידו עשרות מיליוני שקלים בעקבות שורת עסקאות ספוקלטיביות שביצע אב המשפחה באופן יומיומי במשך ארבע שנים. זאת, לאחר שמכר את חלקו בחברה שאותה ניהל ב-70 מיליון שקל.
בתביעה שנדחתה נטען כי הבנק התרשל כלפי התובעים, בכך ש"עצם עיניו" אל מול פעילות מסחר ספקולטיבי אינטנסיבית וחריגה שביצע האב, אז בשנות ה-80 לחייו (הלך לעולמו בזמן ניהול התביעה). זאת, באמצעות חדר העסקאות של הבנק, בעודו בלתי כשיר נפשית לבצע פעולות אלה. לטענת התובעים הבנק התרשל בכך שלא זיהה סימנים שלכאורה היה בהם כדי להעיד על אי-כשירותו של התובע ולא התריע בפני רעייתו, שותפתו בחשבון, על הפעילות בחשבון.
בנק דיסקונט הציג שלל ראיות, לרבות הקלטות של שיחות התובע מזמן אמת עם נציגי הבנק, המעידות לשיטתו כי המשקיע הציג את עצמו בפני הבנק כאדם כשיר לחלוטין, בעל ידע נרחב, הבקיא בתחום עיסוקו, וכי כך גם התרשמו ממנו עובדי הבנק.
דיסקונט מיוצג ע"י עוה"ד אהוד ארצי, רן פלדמן ותום דרמן ממשרד ש. הורוביץ; ומשפחת המשקיע ע"י עוה"ד בעז בן צור ואסף ברם (6016-02).
כתבות
ני"ע
