כשככה מתבטאים הח"כים, מה הפלא שמתעורר חשד

קראתי בעיון רב ובצער רב את הטור של עמיתי העיתונאי מוחמד מג'אדלה שפרסם בסוף השבוע טור בגלובס שכותרתו "בריחת האסירים הוכיחה שוב: החברה הערבית תמיד חשודה במשהו במדינת ישראל".

בהמשך הטור כותב מג'אדלה "עם תחילת החיפושים אחר הנמלטים, החברה הערבית הוצבה בתור החשודה המיידית". לאחר מכן הוסיף מג'אדלה כי "חברי המשותפת ברגע אחד גם הם הפכו ל"תומכי מחבלים" שמתנגדים להסגרת האסירים הנמלטים ופועלים לעודד בריחה מבתי הכלא". הטור הסתיים בקביעה כי "כשיום כיפור בפתח, לאזרחים הערבים מגיעה סליחה מהאזרחים היהודים במדינה, ולא רק בגלל השבוע האחרון".

טענתו החמורה של מג'אדלה לא יכולה להישאר ללא מענה. ראשית כל, אני רוצה לומר שאסור להכליל את כל החברה הערבית ולשים את כל אזרחי ישראל הערבים באותה משבצת ובאותו תיוג. הדברים אינם נכתבים מתוך רצון לרכך אנטגוניזם, שיקולים טקטיים או כמס שפתיים, אלא כי זו האמת.

כשישראל מצד אחד, ומחבלים פלסטינים מצד שני - הח"כים של חד"ש מבהירים היטב באיזה צד הם

עכשיו לגופו של עניין. מג'אדלה תמה מדוע החברה הערבית הוצבה מיד בתור החשודה המידית במהלך החיפושים אחר הנמלטים, ואף הזעזע מכך שחברי המשותפת ברגע אחד גם הם הפכו לתומכי מחבלים שמתנגדים להסגרת האסירים הנמלטים.

אולי מג'אדלה לא עבר על חשבון הטוויטר הרשמי של מפלגת חד"ש מן הרשימה המשותפת. אז בואו נראה מה נכתב שם. לאחר בריחת ששת האסירים הודיעה מפלגת חד"ש כי "המתקפות האכזריות באות כנקמה למכה שספגה היהירות של הכיבוש - של שב"ס, שב"כ ומערכת הביטחון, לאחר ששישה אסירים הצליחו לברוח מכלא שטה. צו השעה הוא הפסקת המתקפות לאלתר, ושחרור האסירים שנכלאו בגין התנגדות לכיבוש".

מחבלים עם דם על הידיים מוגדרים על ידי חד"ש פעם אחר פעם כאסירים פוליטיים שיש לשחררם לאלתר. כאשר מדינת ישראל ניצבת מצד אחד, ומחבלים פלסטינים ניצבים מצד שני - חברי הכנסת של חד"ש מבהירים היטב באיזה צד הם - בצד של הרוצחים. לא מדובר בציוץ בודד, מי שיעבור על חשבון הטוויטר של חד"ש, ימצא עוד כהנה וכהנה התבטאויות מקפיאות דם.

כאשר ההתייחסות למחבלים הללו היא כאל אסירים פוליטיים שיש לשחררם. מפלגה בכנסת ישראל כותבת בחשבון הטוויטר הרשמי שלה כי "יש סיבות רבות להזדהות הרווחת בקרב העם הפלסטיני עם אסיריו הפוליטיים. סיבה אחת יסודית: כל העם הפלסטיני בשטחים הכבושים חי בכלא, נרדף ומעונה. במובן זה, האסירים הם מיקרוקוסמוס של העם הכבוש כולו". לאחרונה מפלגת חד"ש כתבה בחשבון הטוויטר שלה "נמשכות הפגנות סולידריות עם האסירים ברחבי הגדה; מק"י וחד"ש: לשחרר את הכלואים בגין מאבקם בכיבוש". חד"ש גם צייצה מחדש את ההודעה לפיה "לא רק בירושלים עזה והגדה. גם החברה הערבית בתוך ישראל תפגין בשלוש נקודות מחר... למען האסירים הביטחוניים והעצורים ממאי".

על העצורים ממאי עוד נדבר בהמשך, אבל בואו נחזור לאמירות של מג'אדלה לפיהן "עם תחילת החיפושים אחר הנמלטים, החברה הערבית הוצבה בתור החשודה המיידית", וכן את התמרמרותו על כי "חברי המשותפת ברגע אחד גם הם הפכו ל"תומכי מחבלים" שמתנגדים להסגרת האסירים הנמלטים ופועלים לעודד בריחה מבתי הכלא". מצד אחד מזדהים עם המחבלים ("האסירים הפוליטיים") וקוראים לשחרורם לאלתר, מצד שני מתלוננים על כך שחושדים בהם מיידית ושמתייחסים אליהם כאל תומכי מחבלים.

 נציגי בל"ד, חד"ש, תע"ל וגם רע"מ לא בחרו את עצמם לכנסת

כאן התייחסתי רק לחד"ש, המפלגה הערבית שנוטה להיות המתונה מבין המפלגות הערביות. אני לא מדבר על מפלגת בל"ד שמן המסד ועד הטפחות מזדהה אחת לאחת עם ארגוני הטרור. אני לא מדבר על ח"כ אחמד טיבי, יועצו הקרוב של רב-המרצחים יאסר ערפאת. אותו אחמד טיבי שאמר בראיון כי "חמאס הוא לא ארגון טרור. זה חלק מהנהגת העם הפלסטיני. זה פלג לגיטימי שרבים בעם הפלסטיני בוחרים בו בקלפיות". העלייה לרגל של חברי הכנסת מהרשימה המשותפת למשפחות מחבלים ולמחבלים משוחררים היא בגדר סוד ידוע.

אחמד טיבי טען בראיון אחר כי תשלום משכורות למחבלים ולמשפחות השאהידים היא כמו "ביטוח לאומי". אוסאמה סעדי, חברו למפלגה של אחמד טיבי, אמר בעבר כי "אנחנו אומרים בסך הכל שיש כיבוש ושזכותו של העם הפלסטיני להתנגד לו. אני לא קובע להם איך להתנגד, אם כי אני ממליץ שיתנגדו בדרך עממית".

ישי פרידמן, עורך עיתון "שביעי" שעוקב תדיר אחרי ההתבטאויות הביא דוגמאות לרוב, חדשות גם ישנות, אשר מבססות את התמיכה של נציגי ציבור ערביים במחבלים ובארגוני הטרור. הכל על השולחן, בלי ניסיונות מתוחכמים במיוחד מצידם להסתיר את תמיכתם.

בפעם האחרונה שבדקתי, נציגי בל"ד, חד"ש, תע"ל וגם רע"מ לא בחרו את עצמם לכנסת. הציבור הוא זה שבחר בהם לכנסת, ולכן יש להעריך כי כאשר הם מתבטאים - הם מבטאים את הלך הרוח של הציבור שבחר בהם. כאשר אלה הם הנציגים של הציבור הערבי בישראל, האם כה מופרך לחשוד כאמור בסיוע לאותם אסירים פוליטיים?

בחודש מאי מדינת ישראל עברה אירוע מכונן ומטלטל. ברחבי הארץ, החל מעכו בצפון ועד רתמים בדרום, המוני אזרחים ערבים ביצעו עבירות חמורות על רקע מבצע "שומר החומות", חלק מהקורבנות שילם על כך בחייו ואילו אחרים ניצלו בנס "והסתפקו" בפציעות חמורות בגוף ובנפש וכמובן גם בכיסם. בהליך זריז, הוגשו עשרות כתבי אישום נגד מספר תלת ספרתי של פורעי חוק ששולהבו על ידי נציגי הרשימה הערבית המשותפת ואנשי ציבור ערבים ובעידוד הדוק של החמאס. רבים מהעבריינים לא נתפסו, לא נעצרו ולא זוהו עד היום. השר לביטחון פנים הודה כי השב"כ ומשטרת ישראל הופתעו מעוצמת האנרכיה והמתקפות הלאומניות.

מול מעשים כה חמורים ובגידה בסולידריות האזרחית הכי בסיסית, הייתי מצפה מחברי הכנסת הערבים ונציגי הציבור הערבים להתנצל על מה שהתחולל בשנה החולפת. אם הם לא רוצים להתנצל - לכל הפחות שישתקו, ולא ידרשו מהקורבן שיבקש מהם סליחה. במקום זאת, הם פועלים במרץ על מנת לשחרר את העצורים שחוללו את המהומות.