יוזמה חדשה קוראת להעלאת שכר המינימום, אך בטיעון שלה יש בעיה

"אנחנו דורשים להעלות את שכר המינימום ל-40 שקל לשעה כי רבים מאיתנו יוצאים לעבודה ולא מצליחים לסגור את החודש. הגיע הזמן להעלות את השכר", נכתב בתיאור של חשבון טוויטר בשם "מינימום 40" שהחל לפעול לאחרונה. העמוד לא זכה עד כה לפופולריות גדולה במיוחד, אך חלק מתכניו שותפו על ידי חברת הכנסת נעמה לזימי ממפלגת העבודה.

הארגון שעומד מאחורי עמודי הטוויטר והפייסבוק החדשים הללו נקרא "עומדים ביחד" - תנועה צעירה יחסית שנוסדה ב-2016 ולפי אתר האינטרנט שלה "נלחמת למען ערכים סוציאליסטיים, שלום, צדק לשני העמים (היהודי והפלסטיני)" ו"להעמדת חלופה כוללת לימין". תקציבה בשנת 2019 עמד על קצת יותר מ-2 מיליון שקל, כאשר כ-77% מהתרומות הגיעו מגופים ואנשים פרטיים מחוץ לישראל.

מפעילי העמוד העלו כמה טענות עובדתיות מעניינות. כך, למשל, נטען באחד הציוצים כי "דווקא בזמן משבר הקורונה - 18 מדינות באירופה החליטו להעלות את שכר המינימום כדי לאזן את הפגיעה הכלכלית באזרחים… (ו)בניגוד למה שזעקו בעלי ההון, לא נרשמו עליות מחירים בעקבות המהלך". בין המדינות שדגליהן הופיעו בתמונה שצורפה ניתן למנות את גרמניה, צרפת, בריטניה, הולנד ואחרות.

אז איך נראה שכר המינימום בישראל בהשוואה למדינות במערב, האם מדינות באירופה אכן העלו את השכר הזה דווקא במהלך המשבר הכלכלי שהביאה הקורונה, ומה קרה בעקבות כך למחירים במדינות הללו? החלטנו לבדוק.

  

במה ישראל חריגה?

למאבק על העלאת שכר המינימום בישראל יש היסטוריה ארוכה. "חוק שכר מינימום תשמ"ז-1987" קבע תחילה כי המשכורת החודשית המינימלית לשכיר המועסק במשרה מלאה תהיה 45% מהשכר הממוצע במשק. בהמשך עודכנו השכר החודשי והשעתי המינימלי כמה פעמים, ואף נקבע כי יש לעדכן אותם באופן אוטומטי באפריל כל שנה, לאחר שנים בהן נרשמה למעשה שחיקה בערכו.

בתחילת שנות האלפיים העדכון האוטומטי הזה בוטל במסגרת חוק ההסדרים, וכך השכר נותר קבוע למשך ארבע שנים מ-2002 ועד 2005. עם הקמת ממשלת אולמרט בשנת 2006, בעקבות דרישתו של עמיר פרץ, הועלה שכר המינימום ל-19.28 שקל לשעה, ומ-2011 הסכום הוגדל באופן עקבי בכמה פעימות, האחרונה שבהן נרשמה בסוף שנת 2017. מאז עומד שכר המינימום בישראל על 5,300 שקל בחודש, או 29.12 שקל לשעה.

העובדה ששכר המינימום בישראל לא עודכן בארבע השנים האחרונות בהחלט מציב אותה במעמד חריג בעולם המערבי. רוב המדינות החברות ב-OECD העלו באופן קבוע - גם במהלך משבר הקורונה כפי שנטען בציוץ - את המשכורת המינימלית לשכירים. אבל האם זה אומר בהכרח ששכר המינימום המשולם בישראל הוא נמוך מדי? לא בטוח. ארגון ה- OECD מפרסם נתונים של 30 מבין חברות הארגון שכוללים את שכר המינימום בכל אחת מהן, בנרמול כוח קנייה. לפי הנתונים הללו, נכון ל-2020 ישראל ניצבה במקום ה-16 מבין 30, כלומר באמצע הרשימה, כשהיא מקדימה במעט מדינות כמו ארה"ב, יוון וליטא, ונמצאת מעט מאחורי מדינות כמו פולין ויפן.

יותר מכך, כפי שציינו שכר המינימום אכן הועלה במרבית המדינות גם בתקופת הקורונה. אבל בציוץ של "מינימום 40" נטען ש"דווקא" בזמן המשבר 18 מדינות החליטו להגדיל את שכר המינימום אצלן, "כדי לאזן את הפגיעה הכלכלית באזרחים". האם זה ניסוח מדויק? המציאות, מתברר, מעט מורכבת יותר. המדינות שבהן מדובר לא החליטו באופן יזום להעלות את השכר דווקא במהלך הקורונה במטרה להיאבק בנזקי המגפה כפי שמשתמע מהציוץ, אלא פשוט נמנעו מלבטל את עדכון השכר השנתי המתבצע אצלן באופן אוטומטי מתוקף חוק (שכפי שהזכרנו היה קיים בעבר גם בישראל). רק מדינה אחת מתוך ה-18, הונגריה, ביצעה העלאת שכר נוספת, במהלך חודש יוני השנה.

למעשה, לפי דוח של האיחוד האירופי שפורסם השנה, רוב המדינות ב-OECD דווקא צמצמו את ההגדלה השנתית המתוכננת בשכר המינימום. בינואר 2021 חצי מהמדינות הללו העלו את שכר המינימום ב-3% או פחות, לעומת הגדלה חציונית של 8.4% בשנת 2020, לפני פגיעת הקורונה במשק.

מדינות כמו פולין, סלובקיה, בריטניה וצפון אירלנד, שהובאו בציוץ של "עומדים ביחד" כדוגמה למדינות שהעלו את שכר המינימום כדי "לאזן את הפגיעה הכלכלית", אף נאלצו לבטל, לדחות או לצמצם משמעותית רפורמות ותוכניות להגדלה ניכרת של שכר המינימום, שהיו אמורות לצאת לפועל לולא המשבר.

הקורונה שיבשה את המדדים

ומה לגבי הטענה שלפיה "בניגוד למה שזעקו בעלי ההון", לא נרשמו עליות מחירים בעקבות העלאות השכר? מדדי המחירים לצרכן ברוב המדינות שמוזכרות בציוץ מצביעים על עלייה מתונה במחירים בהשוואה לתקופת טרום הקורונה, אך זוהי אכן לא עלייה חריגה או יוצאת דופן. מדדי המחירים במדינות שצוינו בפוסט עלו ברבעון הראשון של 2021 בכ-2% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, בדומה לנתונים בכלל מדינות ה-OECD. ברבעון השני של השנה המדד זינק בכמעט 4% לעומת הרבעון השני של 2020, אך גם כאן אי אפשר להצביע על נתון חריג דווקא בקרב 18 המדינות שהוזכרו בציוץ.

הבעיה עם הטענה הזאת עשויה להיות אחרת. ראשית, העלאות מחירים חריגות שנובעות מהתייקרות כוח העבודה הן כאלה שעשויות לקחת זמן רב יותר מרבעון או שניים, ובכל מקרה יהיה קשה לבודד אותן בטווח הקצר מההעלאות שכר קודמות שכפי שהזכרנו נעשות באופן רציף באותן המדינות.

הבעיה השנייה נוגעת לתקופת הקורונה, שלפי חלק מהטענות פוגעת באופן כללי ברלוונטיות של מדדי המחירים לצרכן. כלכלנים בכירים במכון הבריטי ללימודים פיסקלים הראו כי סל המוצרים שלפיו נקבע המדד אינו רלוונטי לתקופת הקורונה, בין היתר משום שהוא כולל מוצרים רבים, דוגמת פעילויות תרבות, פנאי וחופשות, שאינם נצרכים על ידי הציבור בעת המגפה. עוד קבעו המומחים כי ההפרעות הניכרות בקווי האספקה הבינלאומיים ובזמני המשלוח, ומחסור פתאומי של מוצרים, עלולים להשפיע בצורה לא ידועה על תנודת המחירים.

משרד העבודה האמריקאי אף הודיע לאחרונה כי עם תחילת המגפה, פעילות הסקירה שעל פיה נקבע מדד המחירים עברה כמעט באופן בלעדי לאינטרנט וכי מפגשי פנים אל פנים בין סוקרים לצרכנים בוטלו כליל, מה שעלול להשפיע על רמת דיוק הנתונים.

מתנועת "עומדים ביחד" נמסר: "העובדות מדברות בעד עצמן: בשורה של מדינות באירופה שכר המינימום עלה נומינלית, ולא הוקפא, בזמן שלא נרשמו עליות מחירים חריגות. אבל אצלנו מנגנון העדכון הוקפא בזמן הקורונה, והממשלה גוררת רגליים. גם בפעם הקודמת שהתנהל מאבק להעלאת השכר, הציבור הוצף בטענות שקריות מצד האוצר והמעסיקים, על כך שעליית השכר תגרור אבטלה המונית, כאשר בפועל קרה ההיפך הגמור: שכר המינימום עלה בין 2014 ל-2017, והאבטלה דווקא ירדה".