חקיקה | דעה

סער מקדם חוק שנועד להילחם ברצון העם

מי שרוצים להבטיח דמוקרטיה אמיתית בישראל לא יכולים להוסיף מגבלות כאלה ואחרות על החופש לבחור והחופש להיבחר • ברור לכל שלו היה גורלו הפוליטי של נתניהו זהה לזה של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, לא היה נולד תיקון החוק המוצע כעת

שר המשפטים גדעון סער / צילום: מארק ישראל סלם, "ג'רוזלם פוסט"
שר המשפטים גדעון סער / צילום: מארק ישראל סלם, "ג'רוזלם פוסט"

על רקע הצעות החוק הפופוליסטיות שהועלו לאחרונה בממשלת הטלאים, בולטת הצעת החוק של שר המשפטים גדעון סער להגבלת כהונה של ראש הממשלה אשר אומנם מחריגה באופן מפורש את ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו מאלה שעליהם יחול החוק, אך אל לנו להתבלבל - מדובר בהצעת חוק שלא הייתה נולדת וודאי שלא הייתה מקודמת בכזאת להיטות ללא מקרה הבוחן של נתניהו, שהוכיח כי העם היושב בציון ממש לא מתיישר באופן אוטומטי עם הנרטיבים שמבקשים אמצעי התקשורת וגורמי אכיפת החוק לייצר עבורו.

כל תלמיד בית ספר יסודי יודע לדקלם היטב כי העיקרון החשוב ביותר בדמוקרטיה הוא מתן ביטוי לרצון העם. המקרה של נתניהו לימד אותנו שכאשר נותנים לעם את אפשרות הבחירה הוא עושה בו שימוש כראות עיניו, גם אם יש מי שמרימים גבה נוכח זאת.

ללמדנו כי מי שרוצים להבטיח דמוקרטיה אמיתית בישראל לא יכולים להוסיף מגבלות כאלה ואחרות על החופש לבחור והחופש להיבחר. ברור לכל שלו היה גורלו הפוליטי של נתניהו זהה לזה של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, לא היה נולד תיקון החוק המוצע כעת, אך מכיוון שפעם אחר פעם זכה נתניהו לתמיכה חסרת תקדים בבחירות לכנסת, מבוקש כעת לשנות את כללי המשחק כדי לייצר הזדמנות מבחינת הקואליציה, שלא זוכה לרוב אהדת העם (ראש הממשלה מכהן עם מפלגה של 6 מנדטים וסקרים של 4 מנדטים) על-מנת ששלטון הרוב, לא יקבע את כללי המשחק.

במילים אחרות, הצעת החוק לתיקון חוק היסוד מבקשת להחליף את העם. לא בכדי, עקרון הגבלת הכהונה מאפיין בעיקר משטרים דמוקרטיים נשיאותיים, שכן בשיטות בחירות פרלמנטריות/מפלגתיות כמו שלנו קיימים די והותר מנגנונים שתכליתם להבטיח כי רצון העם שבא לידי ביטוי באמצעות מחוקקיו יהיה זה שיבוא לידי ביטוי.

אין גבול להגבלות

תומכי הצעת החוק להגבלת כהונת ראש ממשלה גורסים כי הדבר מתבקש נוכח הכוח העצום שמופקד בידי ראש הממשלה, כוח שעשוי להיות משחית ולהביא לכך שהאינטרס האישי של ראש הממשלה יוותר בראש מעייניו - ולא טובת הציבור.

אם כך, אני מציע לאותם תומכים לשקול גם הגבלה של כהונת ראשי ערים, שופטים, מנכ"לים במשרדי ממשלה וכיו"ב. ואולי, ראוי שהם ישקלו גם הגבלת ריצה של מפלגות שנמצאות יותר מדי זמן בשלטון, כי גם שם מלמד ניסיון העבר על כוח משחית שמצטבר בידיהם של נבחרי הציבור. במילים אחרות, אין גבול להגבלות האפשריות. אבל הדרך היחידה להבטיח את יישום העיקרון הדמוקרטי היא - באופן לא מפתיע במיוחד - על-ידי הותרת הריבונות של העם לבחור את נציגיו בידיו בלבד.

אל מול אזלת היד בקידום מצע הבחירות של גדעון סער, שכלל את פיצול תפקיד היועמ"ש, רואים לאחרונה להיטות יתר בקידום ועדת חקירה ממלכתית בפרשת הצוללות, שנקבע כבר שאין בסיס ראייתי להעמיד בה לדין את רוה"מ, ובכל זאת באורח פלא חזרה לסדר היום, וכמובן כעת הצעת החוק הזו.

חוק פרסונלי פסול

כפי שבכל חברה מצליחה לא היה עולה בדעת חברי הדירקטוריון להחליף את המנכ"ל שמשיא תוצאות מוצלחות לחברה, כך גם במדינה דמוקרטית מתוקנת לא צריך להתערב בשיקול דעתם של הבוחרים. אם הם בוחרים להעניק לראש הממשלה לשעבר את אמונם פעם אחר פעם, גם אם בסוף, לא הפך להיות ראש ממשלה ולא הצליח להרכיב קואליציה, מי אנחנו שנחלוק על כך?

יובהר הבהר היטב- לולא החוק היה פרסונלי, יתכן בהחלט שהיה מקום להפכו לכזה, וככל שתכליתו הייתה "טהורה" יתכן וגם היה מקום לשקלו בחיוב, אולם עיתוי הדברים, הרצף שלהם, מעורר ספק רב לגבי הכוונה שעומדת מאחוריו.

הכותב הוא מומחה למשפט פלילי, צווארון לבן וחוקתי ומכהן כיו"ר הפורום הפלילי הארצי בלשכת עורכי הדין

צרו איתנו קשר *5988