"מניה לא רלוונטית, זאת נשיקת מוות": הישראלי הבכיר בבנק אוף אמריקה מוטרד מהתנהלות חברות הטק בוול סטריט

ראש מחלקת מחקר טכנולוגיה ב-Bank Of America, טל ליאני, מצביע על הכשלים שהובילו לצניחת מניות הטכנולוגיה הישראליות שהגיעו לוול סטריט דרך SPAC • "חברות הטכנולוגיה הישראליות לא מבינות שהמשקיע חשוב" • ומה הוא מייעץ?

טל ליאני, ראש מחלקת מחקר טכנולוגיה ב־Bank of America / צילום: תמר מצפי
טל ליאני, ראש מחלקת מחקר טכנולוגיה ב־Bank of America / צילום: תמר מצפי

טל ליאני, ראש מחלקת מחקר טכנולוגיה ב-Bank of America, מסתכל על חלק מחברות הטכנולוגיה הישראליות, בפרט אלו שהתמזגו לאחרונה לספאקים - ו"תולש את השערות" כשהוא נתקל בכישוריהן בכל מה שנוגע לקשרי משקיעים (IR).

ליאני, המתמחה בתחום אבטחת הסייבר, ותיק בתחום בנקאות ההשקעות בוול סטריט, ואם אתם מנהלי חברה שמתעתדת להגיע לוול סטריט, בטח ובטח אם באמצעות מיזוג ל-SPAC - כדאי לכם להקשיב למה שהוא אומר.

SPAC, נזכיר, היא חברה ללא פעילות שמגייסות כסף מהציבור במטרה למזג לתוכה חברה קיימת תוך פרק זמן מוקצב מראש, או שתיאלץ להחזיר את הכסף למשקיעים. מתחילת השנה מעל 10 חברות טכנולוגיה מישראל מוזגו לחברות SPAC, רובן בשווי של מעל מיליארד דולר. נכון להיום, ברובן ככולן של החברות הללו רשמו המשקיעים הפסדים מאז המיזוג, בחלק מהמקרים של מחצית מהשקעתם ואף יותר.

"הדבר הכי גרוע שיכול לקרות למניה, לא חשוב אם היא הגיעה לשוק ב-SPAC או ב-IPO (הנפקה ראשונית), זה שהיא הופכת ללא רלוונטית מבחינת המשקיעים. זו 'נשיקת המוות', ומאוד קשה אחר כך להתניע מחדש את העניין בחברה", מזהיר ליאני. הפתרון הוא לטפח את הקשר עם המשקיעים, ובאופן הנכון.

זה בעצם מה שמסביר את העובדה שהחברות הישראליות שמוזגו לאחרונה לחברות SPAC איבדו חלקים ניכרים מהשווי לאחר המיזוג?
"קודם כל, כניסה לשוק באמצעות SPAC מביאה את החברות למצב שבו, כמו שאומרים באנגלית, יש להן chip on their shoulder - הן צריכות להוכיח את עצמן. משקיעים חושבים שחברה הלכה לתהליך של SPAC כי היא לא הצליחה לצאת לבורסה בהנפקה.

"יש גם בעיה מבנית מסוימת: יזמי ה-SPAC מגייסים כסף ואז יש להם 18 חודשים למצוא השקעה, או להחזיר את הכסף למשקיעים. נניח שכבר עברו 12 חודשים, יש סיכון שתקנה משהו פחות מאידיאלי, כי אחרת תיאלץ להחזיר את הכסף.

"בעיה נוספת היא שיש promoters (יועצים, שח"ו) שהם חיצוניים לחברה, שמקבלים אחוזים על העסקה, והשאלה היא האם הם באמת מביאים לה את ההשקעות הנכונות, מהמניעים הנכונים? האם הם פועלים בגלל העמלה שיקבלו או כי זו באמת החברה שמתאימה? אלה מוקשים שצריך להיזהר מהם".

לדבריו, לאחר המיזוג, יש תקופה של 6-12 חודשים שבה על החברה שהתמזגה ל-SPAC להוכיח את עצמה. "המשקיעים מתחילים עם חששות. תמיד יש חשש האם החברה הסכימה להתמזג עם SPAC כי קיבלה שווי טוב, או כי לא הייתה מספיק טובה לצאת לשוק הציבורי בדרך אחרת. אתה צריך להוכיח למשקיע שאתה ראוי וטוב", אומר ליאני.

העצות של ליאני לחברות טכנולוגיה שבדרך לוול סטריט

● להבין את חשיבות המשקיעים ולהשקיע בקשר עימם
● לפרסם דיווחים מלאים עם כל הנתונים הפיננסיים, ואפילו מעבר למה שנדרש – כדי שהמשקיעים יוכלו להבין איך החברה יכולה לצמוח
● להעסיק מנהל IR אמריקאי – "צריך לדבר עם המשקיעים בשפתם, בסלנג שלהם ובשעון שלהם"
● שיהיה בשדרת ההנהלה גם מישהו שכבר צבר ניסיון בתחום הטכנולוגיה בוול סטריט

חברות אמריקאיות נערכות בצורה נהדרת

הליקויים בקשרי המשקיעים אינם ייחודיים רק לחברות שמוזגו ל-SPAC, אך לדבריו הכניסה לשוק הציבורי בדרך זו רק מגבירה את חובת ההוכחה של החברה. "כשחברה אמריקאית יוצאת לשוק, ואני מכסה את תחום הסייבר אז אני מכיר את החברות בתחום, בדרך כלל רואים שהיא נערכה לזה בצורה נהדרת.

"החברות האמריקאיות מבינות שחייבים לתמוך במסחר במניה בהתחלה, הן עורכות יום אנליסטים שכולל את כל המספרים שצריך לדעת. כשאני מגיע לחברות הישראליות, ולא משנה אם זה IPO או SPAC, הרבה פעמים אחת הבעיות היא בהבנה שהמשקיע הוא חשוב.

"בסיליקון ואלי לעולם לא תשאל האם המשקיע חשוב - אתה לא מנהל את החברה עבור מי שיושב בדירקטוריון, אלא עבור המשקיע. הוא זה שיעלה את המניה ויגרום שיהיה מסחר, וזה הרי טוב לחברה: המניה היא למעשה מטבע, וכשהמטבע שלה חזק היא יכולה לקנות חברות ולגייס עובדים חדשים".

מה זאת אומרת, החברות לא מבינות את חשיבות המשקיעים?
"הרבה פעמים, בעיקר כשמדובר במיזוג חברה לספאק, יוצאים לשוק לא מוכנים, ללא קשרי משקיעים. ואז אני נתקל במקרים שבהם חברה לא מדווחת על הרווח למניה, רק על הרווח הכולל. אני יושב איתם והם אומרים לי שהם עוד לא יודעים מה יהיה מספר המניות לכן לא נותנים רווח למניה, אז מה אני אמור לעשות - לנחש? או שהן מדווחות על רבעון ראשון ורבעון רביעי, ואומרות 'את רבעונים 2 ו-3 ניתן בהמשך'". 

 
  

"חברות יוצאות עם רק חצי מהמידע"

ליאני מוסיף כי "הבעיה של החברות האלה היא לא במוכנות שלהן לשוק הציבורי מבחינה תפעולית, או מבחינת איכות המוצר. הן לרוב חברות טובות עם שוק נישתי שהן טובות בו, חלקן מצוינות ומנוהלות היטב. הבעיה היא שהן לא מבינות שיש עוד אספקט - קשרי משקיעים. שאם הן מביאות את המספרים שלהן בצורה מדויקת, הן יכולות לדבר עם המשקיעים על גודל השוק, נתח השוק, ההזדמנות, ולהוכיח את זה במספרים.

"כל הדברים האלה הם תומכי מניה. צריך שהמספרים יהיו מסודרים בפלס, עם כל הדוחות הרבעוניים ולא רק שנתיים, דוח תזרים מזומנים. הרבה פעמים הן יוצאות עם חצי מהמידע, כי הן העבירו ל-SPAC הרוכש את הנתונים שהיה צריך, ולא היה צריך יותר מזה. אבל חייבים לעשות את הצעד הנוסף - לתת את כל המידע, למשל נתוני מכירות לפי חטיבות, שווקים גיאוגרפיים וכדומה. המידע הנוסף הזה מאפשר למשקיעים להבין איך החברה צומחת".

לעומת זאת, לדבריו, "חברה מנוסה שהכינה את עצמה לשוק הציבורי בתהליך של שנתיים, ועברה בדרך שבעה מדורי גיהנום, דיברה עם משקיעים, אנליסטים ומשקיעים ולמדה על בשרה מה צריך לעשות".

כלומר, הרצון של חברות לקצר את התהליך של יציאה לשוק הציבורי ולפנות ל-SPAC, הופך פה מיתרון לחיסרון.
"יש מספר שלבים בחיי החברות. בהתחלה זה סטארט-אפ, אחר כך סטארט-אפ גדול, אחר כך שלב הצמיחה ואז מגיעה ההכנה לשוק הציבורי והחברה משתפשפת. SPAC מדלג על השלב הזה, הוא סטארט-אפ שצומח ונמכר.

"בספאקים, מאחר שהחברות דילגו על שלב ההכנה למשקיעים, זה חסר ויהיה בעוכריהן. אולי לא היום, כשהשוק מטורף והוואלואציות טובות, אבל הבעיה היא מה קורה כשהשוק עובר תיקון. אני מספיק 'זקן', ראיתי תיקונים בשוק ואני יודע להגיד שיבוא תיקון. דווקא הן ייפגעו כי אין ידיים חזקות של משקיעים. לכן חייבים לעבוד על זה כשעדיין הכל טוב".

כדוגמה לחברה שעברה את כל השלבים בהצלחה הוא מזכיר את סנטינל וואן, חברת אבטחת הסייבר שיצאה להנפקה (IPO) לפני מספר חודשים. "היא חברה אמריקאית לעילא ולעילא", אומר ליאני. "המנכ"ל ישראלי, אבל הצורה שבה הם מתקשרים עם וול סטריט היא אמריקאית לגמרי".

לא לשכוח את חשיבות המבטא

ליאני גם מספק המלצה מעשית: "מנקודת מבט של ישראלי, אם הייתי מנהל חברה ישראלית, הייתי דואג שמנהל קשרי המשקיעים שלי יידע אנגלית עם מבטא. היזם הישראלי מגיע עם כל המניירות, ובהרבה מקרים יש גם סמנכ"ל או סמנכ"לית כספים מישראל, ו-IR ישראלי לגמרי. זה לא נכון לעשות. נכון לעשות כמו בצ'ק פוינט למשל, שבה יש מנהל קשרי משקיעים אמריקאי לגמרי שיושב בארה"ב.

"צריך לדבר למשקיעים בשפתם, והם אמריקאים ברובם. גם אלוט, סייברארק ואמדוקס מנהלות מצוין את קשרי המשקיעים באנגלית. אבל הרבה פעמים חברות נכשלות ועובדות עם מי שנוח להן; זה פשוט לא נכון, המשקיעים רוצים שידברו איתם בשפתם, בסלנג שלהם, ובשעון שלהם".

מלבד השפה, שאר האתגרים שהזכרת בנוגע לספאקים לא בהכרח ייחודיים לחברות מישראל. גם חברות אמריקאיות שמתמזגות ל-SPAC מציגות חולשה בתחום ה-IR?
"זו לא בעיה ישראלית אלא עולמית. קולגות בבנק שמסקרים חברות כאלה אומרים לי 'זו חברה מעולה, אבל הדוחות לא מוכנים'. מבחינה חוקית-רגולטורית יש להן הכול - דוח שנתי, רבעון אחרון, אבל הן לא עושות עוד צעד נוסף לתת למשקיעים עוד מידע. בסופו של דבר כשאתה יוצא עם SPAC אתה צריך להוכיח את עצמך ותוכל לעשות את זה עם המספרים.

"אז כשחברה אמריקאית שמתמזגת ל- SPAC, בגדול הסיפור דומה. אבל כישראלי אני אומר באהבה ולא בביקורת, לחברות ישראליות קשה יותר כששדרת ההנהלה ישראלית אם לא מביאים מישהו עם ניסיון בטכנולוגיה בוול סטריט. הרבה פעמים הן צריכות לעשות את הטעויות כדי ללמוד מהן".

בכל התהליך של מיזוג ל-SPAC, אף אחד לא אומר את הדברים האלה לחברה? לא מזהירים אותן שיש צורך בסמנכ"ל כספים או איש IR עם ניסיון בשוק, לא אומרים להן לפרסם דוחות יותר מפורטים?
"כנראה שאין. אני לא יודע מה קורה מאחורי הקלעים. קרנות הון סיכון בוודאי שיודעות את החשיבות, כי הן משחקות בשוק הבינלאומי שנים, אבל לא תמיד יש קרנות כאלה. אז או שאין את הידע, או שלא חושבים שזה מספיק חשוב".

טל ליאני

אישי: בן 53, גדל בבת ים.

מקצועי: ראש מחלקת מחקר טכנולוגיה ב- Bank of America, מתמחה בתחום אבטחת הסייבר. ליאני הוא הנדסאי אלקטרוניקה, רו"ח, ובעל תואר שני במימון מאוניברסיטת אילינוי. כיהן כאנליסט וראש מחלקת מחקר בזנקס. הצטרף למריל לינץ' (כיום חלק מ- Bank of America ) ב-1998. 

עוד משהו: הופיע לא פעם בצמרת רשימות האנליסטים בארה"ב.

צרו איתנו קשר *5988