בינוניות ולא מצוינות: בצה"ל "שכחו" כמה נתונים חשובים על הפנסיות המנופחות

פנסיה תקציבית לקצינים ונגדים שפורשים מצה"ל בגילאי 40 פלוס היא הפיתוי הכספי המרכזי שצה"ל מציע במטרה המוצהרת להשאיר בקבע את הטובים ביותר. הוויכוח על הפנסיה הזאת, המכונה פנסיית גישור, התעורר מחדש לקראת אישור החוק להלבנת תוספת הרמטכ"ל בשבועות הקרובים. שר הביטחון בני גנץ, מפעיל לחץ פוליטי אדיר על שותפיו לממשלה לאשר אותו.

מדובר בכ-2,500 שקל לחודש בממוצע שמקבלים 40 אלף גמלאי צה"ל ועוד כ-6,000 אלמנות. בצבא דרשו לעגן את התוספות האלה בחוק אחרי שהתברר שיש איתן בעייתיות משפטית - כוונת הממשלה שהסמיכה את הרמטכ"ל הייתה לשלם את ההגדלות האלה רק במקרים חריגים. הצבא הפך את החריג לנורמה, לתוספת ששולמה ל-98% מאנשי הקבע, בעלות של יותר ממיליארד שקל לשנה.

החוק משריין את תשלום התוספת לגמלאים, לאלמנות ולמשרתי קבע בני 40 ומעלה - כל אלה ימשיכו לקבל התוספת כמו שהיא. באשר לדורות הבאים של אנשי הקבע - אלה יקבלו תוספת מצומצמת. במקום תוספת ממוצעת של 9.2% לגמלה, תשולם תוספת ממוצעת של 7.7% (10% ללוחמים), שתקטין בעתיד את היקף התשלומים ב-50 עד 70 מיליון שקל לשנה.

בצה"ל לא מספרים על הצעה החלופית שהניח האוצר על שולחנם של בנט, גנץ וליברמן. "קחו את מיליארד השקלים שעולה התוספת", הציע האוצר, "ותנו אותם לחיילים שאתם באמת זקוקים להם": למשל בצורת חוזים אישיים לקצינים זוטרים בתפקידים טכנולוגיים רגישים (שכרו של סגן משנה בקבע אינו מגיע ל-10,000 שקלים) או אפילו כהגדלת שכר ללוחמים בשירות חובה (שמשתכרים היום בין 1,800 ל-2,060 שקלים). אבל בצבא העדיפו להמשיך את הסדר הפנסיות, בשם הרצון להשאיר בשירות את "הטובים ביותר".

לא משאירה מצטיינים

ההתעקשות של צמרת צה"ל על פנסיית הגישור גורמת לצבא נזק לא מבוטל. היא מקעקעת את האתוס הצה"לי, כשהקצונה הבכירה נתפשת כמי ששמה את הדאגה לתנאי הפרישה שלה לפני העלאת שכרם של חיילי החובה (בצה"ל מכחישים וטוענים כי העלאת שכר חיילי החובה "התעכבה רק בגלל שלא אושר תקציב"). אבל גם מבחינת המטרה המוצהרת, הסדרי פנסיה עתידית הם לא תמריץ שרלבנטי עבור המצטיינים. מי רוצה פנסיה מובטחת? מי שחושש שלא יצליח להשתלב בשוק העבודה האזרחי. ההיגיון הפשוט אומר ש"הטובים ביותר", אלה שבשמם צה"ל נלחם על הפנסיה, עוזבים את הצבא כי הם מצפים לקריירה מזהירה בחוץ. ההבטחה לקבל קצבה חודשית מהמדינה בעוד 10 או 15 שנה לא תגרום להם לוותר על חלום הקריירה.

בצה"ל לא יודעים לומר כמה מהגמלאים שלהם לא הצליחו מלמצוא עבודה באזרחות. אפשר להניח שלרבים מאנשי הקבע יש ניסיון מקצועי רלבנטי לתפקידים אזרחיים, או שעברו הכשרות צה"ליות לקראת השחרור. רבים הספיקו להשלים תארים מתקדמים במימון הצבא והשכילו לפתח רשת קשרים ענפה שעוזרת מאד למצוא עבודה בשוק האזרחי.

פנסיה תקציבית לתקופת ביניים מהפרישה המוקדמת

פנסיית הגישור עוגנה בצה"ל ב-2016, בעסקת החבילה הגדולה עם האוצר המכונה הסכם כחלון-יעלון. אחרי שב-2004 נסגרה הדלת על האפשרות להצטרף לפנסיה תקציבית - החליטו שר האוצר משה כחלון ושר הביטחון משה יעלון לפתוח את הדלת מחדש עבור אנשי הקבע - ולשלם להם פנסיה תקציבית בתקופת הביניים שבין מועד הפרישה המוקדמת (43 לקצינים ו-53 לנגדים) לבין גיל תחילת קבלת הפנסיה הצוברת. הפנסיה התקציבית לגמלאי צה"ל עולה כיום למשלם המסים 8 מיליארד שקל בשנה. פנסיית הגישור אמורה לעלות פחות (כי היא משולמת על תקופה קצרה יותר). כמה בדיוק? לא ידוע. התנאים עדיין לא סוכמו סופית בין האוצר ומשרד הביטחון שעדיין מתווכחים בשאלות כמו האם פנסיית הגישור תשולם עד גיל 60 או עד גיל 67.

החיילים הראשונים שהתחילו את שירות הקבע שלהם אחרי סגירת הדלת לפנסיה התקציבית ב-2004 הם כיום בני 38 כך שהמחזור הראשון שיהיה זכאי לפנסיית הגישור ישתחרר רק בעוד חמש שנים. אגב, לפי נתוני הצבא 10 מכל 11 חיילים שחותמים קבע נפלטים מהצבא לפני שהם מגיעים לגיל 43 (לקצינים) או 53 (לנגדים) - ולא מקבלים פנסיה כלל.