מחסור עובדי ההייטק ומחסור התעסוקה בחברה הערבית: להפוך מינוס ומינוס לפלוס

בזמן שהמשק הישראלי משווע להון אנושי איכותי במקצועות טכנולוגיים, אוכלוסיות ליבה בישראל נותרות מחוץ לשוק התעסוקה • שני האתגרים הללו הם דוגמה מושלמת לפוטנציאל הקיים בישראל ליישום מדיניות של צמיחה מכלילה

פער חברתי, מעבר לבעיה המוסרית-חברתית הברורה, מהווה מעין חור בדלי ועלול להוריד לטמיון את פירות הצמיחה
פער חברתי, מעבר לבעיה המוסרית-חברתית הברורה, מהווה מעין חור בדלי ועלול להוריד לטמיון את פירות הצמיחה

בישראל מתקיימים כיום בו זמנית שני אתגרים מהותיים מאקרו כלכליים וקשים מאוד לפיצוח - האחד הוא המחסור בעובדי הייטק והשני הוא המחסור בתעסוקה איכותית של האוכלוסיות המוחלשות, בדגש על ערביות, חרדיות ונשים.

היעדר פתרון מעמיק את הבעיה, ויכולים לעיתים לעבור עשורים עד שניכר שינוי. אך לפעמים, חיבור של שני אתגרים לפתרון משותף, כמו כפל במתמטיקה - הופך מינוס ומינוס לפלוס (ממעגל היזון חוזר שלילי לחיובי).

אחת המגמות החשובות בעולם, אשר הושתתה על ידי ה-OECD וגם ה-WEF, היא צמיחה מכלילה, במסגרתה מדינות צריכות להתמקד במהלכים, אשר תורמים בו זמנית לצמיחה כלכלית ופריון, אך גם לצמצום פערים חברתיים.

פער חברתי, מעבר לבעיה המוסרית-חברתית הברורה, מהווה מעין חור בדלי ועלול להוריד לטמיון את פירות הצמיחה. שני האתגרים הללו הם דוגמה מושלמת לפוטנציאל הקיים בישראל ליישום מדיניות של צמיחה מכלילה, אשר תוכל לייצר Best Practice (דוגמת מקרה) עולמי, אם תשכיל לחבר את שני האתגרים לכדי פתרון שורש ארוך טווח.


מחסור של כ-13 אלף עובדים בהייטק הוא רק חלק מהבעיה בשוק התעסוקה. ראשית, כיוון שחסרים עובדים טכנולוגיים/דיגיטליים נוספים גם מחוץ להייטק (למשל, חוסר במחלקות דיגיטל של חברות שירותים\קמעונאות למשל), ושנית, המחסור עלול להשפיע על אחזקת פעילות מו"פ בישראל מצד החברות הגלובליות, אשר נחשפות במקביל לאלטרנטיבות אחרות.

התחלת קיפול פעילויות על ידי קומץ חברות מובילות עשויה להתחיל תגובת שרשרת. נתונים מעידים כי בשנים האחרונות יש האטה בצמיחת הסקטור: לפי נתוני רשות החדשנות וסטארט-אפ ניישן סנטרל חלה צניחה דרמטית במספר מרכזי מו"פ שנפתחו בישראל, מ-46 בשנה ב-2014-2015, לארבעה תוך חמש שנים. גם כמות הסטארט-אפים החדשים שקמים בישראל ירדה מכ-1,400 ב-2014 לכ-520 ב-2020.

רבים נשארים בחוץ

במקביל, בזמן שהמשק הישראלי משווע להון אנושי איכותי במקצועות טכנולוגיים ודיגיטליים, אוכלוסיות ליבה בישראל נותרות מחוץ למשחק ומשוועות לשכר גבוה. לפי נתוני למ"ס, ההייטק הישראלי הוא מועדון הומוגני וסגור: כ-% 98 מעובדי ההייטק בישראל הם יהודים, רק 2% ערבים, ורק 3% חרדים. בשנת 2019 חלקן של הנשים בתעשיית ההייטק בתפקידים טכנולוגיים היה כ-22%, ובתפקידי ניהול טכנולוגיים רק 18%, כשבתחום היזמות - רק 7% מסטארט-אפים קמים בהובלת נשים.

המשכיל הערבי מתמקד, מסיבות מאקרו כלכליות, גיאוגרפיות ולעתים אפילו תרבותיות במקצועות הרפואה, פרא\תומכי רפואה (רוקחות, סיעוד וטיפול), רוח (שפות, ספרות), והוראה\חינוך. כך נוצר היצע יתר בנישות תעסוקתיות ספציפיות והחברה הערבית משלמת מחיר: המתנה ארוכה במעבר מהשכלה לתעסוקה, שחיקת השכר או תנאי ההעסקה, ועוד.

מניתוח ממוקד שעשינו על נתוני למ"ס ואחרים, ניתן לראות כי בתחומים שהוזכרו לעיל ישנה כמות חריגה כלפי מעלה של סטודנטיות וסטודנטים ערביים, כ-23-28% יותר משיעורם באוכלוסייה הכללית, בכל אחד מהתחומים. זהו כמובן אינו ניתוח מדויק של הלימה בין ביקוש להיצע במשק, ניתוח אשר נדרש שיהיה למדינה, אך נותן אינדיקציה ל"כיסי" תעסוקה גדושים לעייפה, לעומת ה"כיס" הצמוד הריק של עובדים חסרים בהייטק.

אם נתמקד לשם הדוגמה בחברה הערבית: לפי נתוני בנק ישראל, מאבדת ישראל 32 מיליארד שקל מהתמ"ג בשל היעדר שילוב החברה הערבית בהייטק. בין החסמים הרבים, קיים גם נושא איכות ההוראה בבתי הספר בחברה הערבית, כאשר אחת הסיבות למשל היא היצע מורים גדול מביקוש למורים, בעיקר לאור מיעוט אפיקי תעסוקה איכותית אחרים (מהסיבות שהוזכרו לעיל).

היצע יתר זה מביא לשיבוץ מרוחק או לא מיטבי של מורים שממתינים ארוכות לשיבוץ פוסט לימודיהם, המביאים לפגיעה באיכויות הוראה ואיכות חיי העובד/ת. כלומר, מחסור בכוח-אדם איכותי ביד אחת, מול אלפי עובדים משכילים ללא ביקוש ביד השנייה המשלמים מחירים בשכרם ואיכות חייהם. קיימות כמובן סיבות רבות נוספות אך גם הזדמנויות לייצר שינוי.

זוהי שעת הכושר לתקן את כשל השוק

בתקופה בה ההייטק היה בועה שמתחילה ברעננה ומסתיימת בשדרות רוטשילד, העדיפו לרוב בחור/ה ערביוה מוכשרים בסוף שנות ה-20 לחייהם מקצוע בשכר נמוך יותר, שמאפשר לגור ליד ההורים, על פני מקצוע מבוקש בשכר גבוה במרחק רב ממשפחתם. בעידן ההיברידי שאחרי הקורונה חסם זה נחלש מאד, וזוהי שעת הכושר לתקן את כשל השוק.

כדי לא לפספס את הרכבת, ישנם מספר צעדים חשובים אפשריים. ראשית, מיפוי לאומי יסודי של היצע-ביקוש בשוק תעסוקה בחברה הערבית, כשלצידו מיפוי מפורט של המקצועות הנדרשים במשק סביב ההייטק, מקצועות טכנולוגיים וחדשנות. שנית, תוכנית אסטרטגית מעמיקה וכוללנית ספציפית לנושאי כוח-האדם בהייטק ובמקצועות טכנולוגיים, בגישת צמיחה מכלילה שמובילים עד כה בהצלחה משרד לשוויון חברתי ומשרד הכלכלה ובדגש על שילוב אוכלוסיות. ושלישית, יישום תוכניות קיימות לגבי הסרת חסמים לקידום חדשנות והייטק בחברה ערבית, אשר כבר זיהו חסמים לאורך כל מהלך החיים של העובד/ת ולצידם כיווני פעולה.

גישת הצמיחה המכלילה כבר מכה שורשים בפעילות הממשלה, בהובלת משרדי השוויון והכלכלה. החלה גם תנועה של החברה הערבית לכיוון מקצועות הייטק וטכנולוגיה, המתחילה לתקן את כשל השוק של הביקוש וההיצע, וכעת נותר למקדה ולהאיצה . כך למשל, העלייה הנרשמה במספר הלומדים מקצועות טכנולוגיים באקדמיה בישראל [1] , העומד על כיום על מעל 5,200 סטודנטים וסטודנטיות מהחברה הערבית (כלל שנות הלימוד), כאשר במשך כל שלושים השנים שבין 1984-2014, סך כל הבוגרים הערבים במקצועות ההייטק עמד על 1,598.

מיקוד אסטרטגי נכון בחוליות הדורשות חיזוק - יביא ל-Case study בינ"ל של צמיחה מכלילה, לפיו חיבור של שתי בעיות (כלכלית וחברתית) מביא להצלחה כפולה בשתיהן. זוהי הזדמנות שהשפעתה תורגש שנים ודורות קדימה באם תיושם.

הכותב הוא שותף ביעוץ האסטרטגי וראש המגזר הציבורי ב-Deloitte ישראל

צרו איתנו קשר *5988