המשרד להגנת הסביבה: השטחים הפתוחים בישראל הולכים ונגמרים

דוח חדש של המשרד, להערכת שירותי המערכות האקולוגיות בישראל, קובע כי בישראל, שבה גידול האוכלוסין הוא מהגבוהים בעולם, התכנון אינו לוקח בחשבון את חשיבותם של השטחים הפתוחים • בנוסף מתריע הדוח על הפגיעה במגוון הביולוגי בארץ ומזהיר: הדורות הבאים ישלמו

תוכנית רכס לבן - הרי ירושלים / צילום: דב גרינבלט
תוכנית רכס לבן - הרי ירושלים / צילום: דב גרינבלט

האם ירושתם של הדורות הבאים היא מדינה שבה הטבע הופך מיום ליום מצרך נדיר יותר, עד כדי כמעט נכחד? המשרד להגנת הסביבה והמארג מפרסמים הערב (ד') את דוח הערכת שירותי המערכות האקולוגיות בישראל, לאחר שמונה שנות מחקר ובהשתתפות 200 מומחים. את המחקר הובילו המארג, התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע, מוזיאון הטבע, אוניברסיטת תל אביב.

לפי הדוח, מצב המערכות האקולוגיות בישראל מתדרדר כתוצאה מפעילות האדם; בראש הגורמים נמצאים הצמצום והקיטוע של השטחים הפתוחים בישראל, מה שמאיים על המשך אספקת שירותי המערכת לתושבי ישראל ולדורות הבאים.

תמר רביב, מנהלת אגף מגוון ביולוגי ושטחים פתוחים במשרד להגנת הסביבה, אומרת על הדוח: "הטבע הכרחי לעצם קיום האנושות, אך על אף התועלות המשמעותיות של שירותי המערכת האקולוגית הן אינן מוכרות לציבור ולמקבלי ההחלטות. ארגון ה-OECD פרסם בשנת 2019 דוח לפיו הערך הכלכלי השנתי של שירותי מערכת אקולוגית בעולם הוא פי 1.5 מהתמ"ג העולמי - כלומר 125-140 טריליון דולר בשנה. שירותים אלו מספקים לנו אוויר נקי לנשימה, מים מתוקים, האבקה של יבולים לגידול מזון, ספיגה של גזי חממה ועוד שירותים הכרחיים רבים נוספים.

"ההערכה היא שבכל שנה כ-30 טריליון דולר הולכים לאיבוד בגלל אבדן המגוון הביולוגי. חשוב שהיבטים אלו יוטמעו במדיניות הממשלתית, בתכנון הפיזי וברגולציה על הסקטור הפיננסי. לא ניתן עוד להתייחס לטבע כאל מותרות, רוב שירותי המערכת האקולוגית שהטבע מספק לנו לא ניתנים להחלפה באמצעות טכנולוגיות שונות".

הרבה יותר מנוף יפה

לפי הדוח, שטחים פתוחים, הם בעלי ערך חסר תקדים לסביבה בריאה. הם מסייעים למאבק במשבר האקלים שכן הצמחייה שבהם סופחת פליטות פחמן, וגם מזהמים שונים הנפלטים כתוצאה מהפעילות האנושית, ומובילים לפגיעה בבריאות. מעבר לחשיבותם הנופית, הם גם מהווים שטחי חלחול קריטיים למניעת הצפות, משמשים בית למגוון ביולוגי שתורם גם למערכות כלכליות דוגמת הגידולים החקלאיים, באמצעות שירותי האבקה. ואולם, בישראל, שבה גידול האוכלוסין הוא מהגבוהים בעולם, תכנון שאינו לוקח בחשבון את חשיבותם, מציב את כל אלו בסיכון.

מאז קום המדינה ועד שנת 2000 גדל השטח הבנוי בישראל פי 17, ובין השנים 1995 ל-2012 התרחבו השטחים העירוניים ב-45%. נכון לשנת 2017, השטחים הפתוחים בישראל מהווים כ-10% מהשטח היבשתי.

כלל המערכות האקולוגיות בישראל מושפעות מזיהום, בפרט המערכות הימיות ומערכות מקווי המים הפנים ארציים. סוגי הזיהום המשפיעים ביותר הם שפכים עירוניים ותעשייתיים, כימיקלים, פסולת מוצקה ומזהמים ממקור חקלאי (כגון דשנים וחומרי הדברה), וכן זיהום רעש וזיהום אור. זיהומים אלו משנים את המגוון הביולוגי או פוגעים בו ובתפקוד של המערכות האקולוגיות, ובעקבות זאת נפגעת יכולתו של הטבע לספק את צרכי בני האדם.

שינוי בשימושי קרקע (למשל הפיכת שטחים טבעיים לשטחי חקלאות אינטנסיבית או לשטחים בנויים) הוא הגורם הישיר העיקרי שפוגע במערכות האקולוגיות, ובעקבות זאת משפיע על השירותים שהן מספקות לאדם. גורמים נוספים הם זיהום (מים, קרקע ואוויר), מינים פולשים, ניצול יתר של משאבים ושינוי האקלים.

יתרה מזאת, גידול אוכלוסין הוא אחד הגורמים העקיפים המשפיעים ביותר על תפקודן של מערכות אקולוגיות בישראל (צפיפות האוכלוסין בישראל היא מהגבוהות בעולם, עם כ-400 נפשות לקמ"ר נכון לשנת 2020), שכן השילוב בין שטחה המצומצם של המדינה ואוכלוסייתה הגדֵלה מוביל ללחץ רב על המערכות האקולוגיות.

אובדן השטחים הפתוחים לצד כיסוי הערים בבטון ללא התייחסות מספקת להותרת מרחב לעצים במרחב הציבורי, מובילים להחמרת תופעת אי החום העירוני. תופעת אי החום העירוני מתייחסת לטמפרטורות הגבוהות המאפיינות את מרכזיהן של ערים גדולות בהשוואה לשוליהן ולשטחים שמחוץ להן. התופעה נפוצה בערים רבות בישראל, כמו גם בעולם כולו, ונובעת מהפעילות האנושית, הכוללת תחבורה, תעשייה וייצור אנרגיה, המביאים לעלייה בטמפרטורה במרכז העיר.

בישראל הדבר מתבטא בטמפרטורה הגבוהה ב-0.5 מעלות עד 7 מעלות במרכז הצפוף של המערכת העירונית בהשוואה לשוליה או לשטח הפתוח הסובב אותה. הפער הולך ועולה עם השנים, ככל שתהליך העיור מואץ.

למשל, בהשוואה של טמפרטורת האוויר של באר שבע בין שנות ה-60 של המאה ה-20 ל-2004, תקופה שהאוכלוסייה בעיר גדלה בה מ-70 אלף ל-185 אלף תושבים, נמצא שבקיץ ובחורף חלה התחממות של 3.1 מעלות ו-2.1מעלות בשעות הלילה, ושל 0.8 מעלות צלסיוס ו1.5 מעלות בשעות הצהריים, בהתאמה. בתל אביב, בחורף בשעות הלילה נמצאו טמפרטורות הגבוהות ב-5 מעלות ויותר במרכז העיר בהשוואה לשוליה הדרומיים והצפוניים, למרות השפעתו הממתנת של הים.

כולו של הוויסות

תושבי מדינת ישראל מפיקים תועלות חומריות ולא-חומריות משירותי המערכות האקולוגיות, שהכרחיות לחייהם. לרובם אין כל תחליף - לא טכנולוגיה, לא יבוא. כך למשל, הן מספקות לנו מים למגוון שימושים, מזון, מרעית לחיות, מאכלי בר, ביומסה, משאבים רפואיים מצמחים, פטריות ובעלי חיים, ועוד.

בתוך כך, המגוון הביולוגי העשיר והייחודי בישראל הוא הבסיס לאספקת השירותים המגוונים של המערכת האקולוגית, אך מצב המגוון הביולוגי בישראל מתדרדר עקב פעילות האדם, דבר המאיים על המשך אספקת שירותי המערכת לתושבי ישראל ולדורות העתיד. לכל התערבות במערכות האקולוגיות או לפגיעה בהן, יהיו השלכות על התועלות ועל רווחת האדם.

שירותי ויסות, תורמים ליצירת תנאי סביבה הכרחיים ולהגנה מפני אירועי קיצון. בין אם מדובר בוויסות אקלימי באמצעות הצללה או לכידת פחמן, מיתון התפשטות מחלות על ידי ויסות אוכלוסיות היצורים הגורמים להן, אמצעים טבעיים למיתון שריפות, שטיפונות, מניעת סחף קרקע או מיתון זיהום האוויר - רוב שירותי הוויסות שנבדקו בדוח, נמצאים במגמת הידרדרות. עיקר הממצאים הקיימים, מעידים על מגמת ירידה באספקתם של האבקת גידולים חקלאיים, ויסות מחלות ומזיקים, ויסות אסונות טבע ואירועי קיצון וויסות איכות המים בחלק מהמערכות.

לדוגמה, במהלך העשורים האחרונים חלה ירידה משמעותית בשירות ויסות הנגר העירוני בעקבות עלייה בשטחים האטומים שבערים, המגבילה את חדירת מי הגשמים לקרקע ומעלה את הסיכון להצפות בעיר. על פי הערכות, כבר כיום נוצרים במרחב העירוני כ-40 מיליון מ"ק מי נגר בממוצע לשנה, כמות הצפויה לגדול פי ארבעה עד שנת 2050 בשל גידול האוכלוסייה, תהליך העיור המואץ ושינוי האקלים.

בנוסף, במאה ה-20 בעקבות הירידה בשטחן של המערכות האקולוגיות הטבעיות לטובת שטחים בנויים ומערכות חקלאיות, העלייה באינטנסיביות הממשק החקלאי המלווה בשימוש בחומרי הדברה, והשימוש הרווח בקוטלי עשבים ומזיקים במערכות העירוניות ובמערכות מקווי המים הפנים-ארציים, שירות ויסות המזיקים הטבעי בישראל, פחת.

בשלושת העשורים האחרונים חלה עלייה של 1.5-3 מעלות צלזסיוס בטמפרטורת הים, והיא מסייעת למינים פולשים להתבסס. אלו, מהווים סכנה גוברת. יחד עם עליית טמפרטורת מי הים, הם גורמים לשינוי במערכת האקולוגית של הים התיכון ומשפיעים על אספקת הדגה וענפי תיירות שונים. מינים פולשים רבים מגיעים בשל הרחבת תעלת סואץ, וגדלה משמעותית שלה צפונה להאיץ את התהליך עוד יותר. בים התיכון, תועדו 600-1000 מינים פולשים, שכמחצית מהם בים התיכון הישראלי, וחלקם דוחקים או מחליפים מינים מקומיים.

החוטית הנודדת היא דוגמה למין פולש שפוגע במספר רב של שירותים שהמערכת האקולוגית הימית מספקת לאדם. החוטיות, שמיליוני פרטים מהן מגיעים מדי שנה לחופי ישראל, פוגעות בנופשים ובמתרחצים בים בשל צריבתן; הן פוגעות גם באספקת הדיג ובחקלאות הימית בשל תחרות עם דגים על מזון וטריפת ביצי דגים, וכן עקב הפסדים ישירים מנזקים לציוד דיג ומאובדן ימי עבודה, שהוערכו בישראל בכ-3.4 מיליון שקל, כלומר, כ-10%-42% ברווחיות הדייג. נוסף על כך, הן גורמות נזקים למתקני ההתפלה.

לא מדובר בנושא ללא פתרון: 93% מהמקרקעין נמצאים בבעלות המדינה ויש לה מתוקף כך יכולת להגן על מערכות אקולוגיות ועל שירותיהן. לכן, מסקנת מחברי הדוח, היא ששמירה על המערכות האקולוגיות ועל השירותים שהן מספקות לקיום האדם ולרווחתו צריכה להוות שיקול משמעותי בתהליכי קבלת ההחלטות בישראל, כולל בתכנון האסטרטגי והמרחבי ובחקיקה. ואולם, הדרך לשם עודנה ארוכה. נכון לעת הזו, כך קובעים הכותבים, "התגובות הקיימות לגורמים הישירים שמחוללים מגמות שליליות במערכות האקולוגיות, אינן יעילות מספיק".

צרו איתנו קשר *5988