למנוע את האסון הבא: הממשלה חייבת להיערך לשיטפונות

יש פתרונות טכנולוגיים להתמודדות עם סכנת השיטפונות, וכל שנדרש הוא שינוי סדרי עדיפויות ויד ממשלתית אמיצה ומכוונת שתדע להתוות מדיניות ותקציבים

שיטפון באזור חיפה, נובמבר 2020. נתוני השירות המטאורולוגי, מראים כי בשנים האחרונות פוקדים אותנו יותר אירועי גשם, לצד עלייה בעוצמת הגשמים / צילום: חילוץ והצלה
שיטפון באזור חיפה, נובמבר 2020. נתוני השירות המטאורולוגי, מראים כי בשנים האחרונות פוקדים אותנו יותר אירועי גשם, לצד עלייה בעוצמת הגשמים / צילום: חילוץ והצלה

הגשמים בשנים האחרונות עזרו לשקם נחלים, להעלות את מפלס הכנרת והאקוויפרים, אך אלה הביאו גם לשיטפונות והצפות, וגבו מחיר כבד - קורבנות בנפש, ונזקים לתשתיות.

נתוני השירות המטאורולוגי, מראים כי בשנים האחרונות פוקדים אותנו יותר אירועי גשם, לצד עלייה בעוצמת הגשמים ושינויים בפריסת גשם במרחב ובזמן - התוצאה: מעט מאוד ממי הגשם מצליחים לחדור ולחלחל לקרקע. מערכות הניקוז שמתוכננות לעוצמות נגר קטנות בהרבה קורסות ולא מסוגלות לעמוד בעומס.

לפני כשנתיים, בינואר 2019, בשבת חורפית וקודרת בתל אביב, בני הזוג דין שושני וסתיו הררי ז"ל מצאו את מותם בדרך טראגית, בשעה שירדו אל חניון ביתם, לפנות את רכבם בעת סערה. זוהי טרגדיה כואבת וקשה שגבתה את חייהם של שני צעירים בדמי ימיהם, אסון מיותר שניתן היה למנוע. המחדלים היו רבים אך הבעיה המרכזית, היא בעיית הניקוז העירוני שהייתה ידועה מראש ונותרה בעינה.

טיפול בתשתיות ובפרט באזורים עירוניים נמוכים כמו שכונת התקווה - הנמוכה טופוגרפית מהאזור סביבה - הם צו השעה. יש פתרונות הנדסיים מוכחים, וכל שנדרש הוא שינוי תפיסתי, ויד ממשלתית אמיצה ומכוונת שתדע להתוות מדיניות ותקציבים.

שיטפונות הם בעיה עולמית. בניו יורק לדוגמה יצרו פתרונות לספיגת עומסי מי גשם כבדים ובקופנהגן תכננו אזורים לאיסוף מי גשמים במדרכות ירוקות, פארקים ואיים-ירוקים. למעשה, עם קצת יצירתיות וטכנולוגיה ניתן למצוא פתרונות בכל כיכר, אי תנועה, או שוליים.

כבר יש לנו את הכלים למניעת האסון הבא 

בשנים האחרונות ממשלת ישראל החליטה לקדם את נושא התשתיות וניהול סיכוני שיטפונות. החלטת הממשלה מורה למשרדי הממשלה הרלוונטיים לפעול בשלל דרכים לשיפור המוכנות של ישראל לאירועי הצפה. נכון להיום, יש מספיק ידע וכלים, בישראל ובעולם, שיעזרו לנו לנצל את הנגר העילי, בעיר בה השטחים הבנויים חוסמים את חלחול מי-הגשם לקרקע ולנצלם לטובתנו בכדי לנהל את משאבי המים בחורף וכך גם למנוע את האסון הבא. צריך, כאמור, תקציבים כדי להוציא את התוכניות הללו לפועל.

לדוגמה, פתרון של תפיסת המים במעלה שטח ניקוז (אגן ההיקוות) לרוב על ידי מאגרים וכך גם לאפשר שיקום נחלים ולייצר תיירות פנים, לייצר מאגרי מי-גשם וניצולם להשקיית פארקים עירונים, או לתכנן אזורים ירוקים קטנים (כגון כיכר, אי תנועה) - שיטה זו נקודתית ומצריך פינות ירוקות רבות בכדי להשתלט על כל מי הנגר.

חשוב לזכור כי תעלות בטון מגדילות את עוצמת הזרימה של מים ואת הנזקים מהם, ואילו לטבע יש מערכת נפלאה ויעילה להתמודדות עם גשמים. בניגוד לצינורות ניקוז ותעלות סגורות, שמוגבלים בקיבולת המים שביכולתם לנקז, המבנה הטבעי של הנחלים מאפשר לכמויות משתנות של מים להיאסף ולזרום בהם. לכן צריך לדעת לנצל את הטבע ולא להילחם בו.

מים הם משאב במחסור שאין לו תחליף. משבר האקלים וההתחממות הגלובלית יוצרים הזדמנות מחודשת לבניית עולם אחראי מבחינה אקולוגית וחברתית. הגיע הזמן לשנות גישה, ותרתי משמע "לזרום" עם הטבע. הידע התכנוני, ההנדסי והטכנולוגי כבר קיים, זה רק עניין של סדרי עדיפויות.

הכותבת היא מרצה וחוקרת בנושא משבר האקלים, קיימות ובנייה ירוקה ב-SCE המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון

צרו איתנו קשר *5988