בעיה גלובלית לא יכולה להיפתר על ידי המערב לבדו

אם המערב יצמצם את פליטות הפחמן באגרסיביות בעוד מדינות כמו סין, המכילות את מרכזי התעשייה העולמיים, מתמהמהות, המפעלים המזהמים וייצור האנרגיה המזהם הנדרש להפעלתם פשוט יעברו לאותן מדינות • בלי שינוי כלל-עולמי, הנאומים בגלזגו יסייעו רק למצפונם של המנהיגים

מכיוון שלאקלים הגלובלי לא אכפת איפה על הגלובוס מיוצר הזיהום, ייצא שגם נגזור על עצמנו ''דיאטת פחמן'' וגם לא נועיל לאקלים / צילום: Shutterstock, Roschetzky Photography
מכיוון שלאקלים הגלובלי לא אכפת איפה על הגלובוס מיוצר הזיהום, ייצא שגם נגזור על עצמנו ''דיאטת פחמן'' וגם לא נועיל לאקלים / צילום: Shutterstock, Roschetzky Photography

נשמעת ביקורת כלפי עצם קיומה הפיזי של ועידת האקלים בגלזגו. מדוע, בעולם שהתרגל לתקשר מרחוק בזמן הקורונה, דרוש מבצע תחבורתי רחב-היקף (ומזהם) כדי לקיים כנס פיזי כאילו אנחנו במאה שעברה? אלא שביקורת זו מתייחסת לצורה, ומתעלמת מהתוכן. שהרי, מספיק שהפגישה הפיזית תביא לתוצאות קצת יותר אפקטיביות בהתמודדות עם שינויי האקלים, והפסדנו יצא בשכרנו בפער גדול.

שווה גם להזכיר שסך הפליטות של התעופה העולמית מהווה 3.8% מסך הפליטות של בני אדם. למעשה, תחבורה אווירית מהווה רק 13.9% מכלל הפליטות מתחבורה ספציפית, בפער גדול לעומת 74% מתחבורה יבשתית.

בבואנו להתעסק בנושאים כלכליים הקשורים לשינויי האקלים, חובה עלינו להתייחס לתוכן, ולא לצורה. שכן אין לנו את הפריבילגיה לנהל מאבק מצועצע ופורס-נוצות משל היינו במט גאלה. מדובר בשינוי דרמטי בסביבה בה אנחנו חיים, והיערכות ראויה תוך מיתון הפליטות הכרחיים כדי לחסוך חיי אדם והון עתק.

סין ורוסיה אפילו לא טרחו לשלוח נציגים לוועידה

המאבק בשינויי האקלים, לצערנו, חוטא בכך. בעוד מדינות המערב מציבות יעדים שאפתניים לצמצום פליטות הפחמן (בריטניה, למשל, התחייבה לצמצם 87% מהפליטות שלה עד 2035), סין ורוסיה אפילו לא טרחו להגיע לוועידה. סין מתכננת להתחיל את תהליך צמצום הפליטות שלה רק לקראת 2030. גם התחייבויותיה האחרונות של סין עומדות בסימן שאלה לאור המשבר שמערכת החשמל הלאומית שלה עוברת לאחרונה.

כיום, סין לא רק במקום הראשון בעולם בפליטות פד"ח, אלא היא פולטת יותר ממקומות 2-5 יחד: ארה"ב, הודו, רוסיה ויפן. אפילו אם נחשיב את האיחוד האירופי כמדינה בודדת, עדיין הוא וארה"ב יחד לא מסתכמות בסך הפליטות של סין.

זה נובע ממקומה המרכזי של סין כמרכז התעשייתי של העולם: 24.2% מפליטות גזי החממה בעולם נוצרות מאנרגיה לתעשייה, ועוד 5.2% משפכים תעשייתיים. סין תטען להגנתה שבשל אוכלוסייתה העצומה - לכל תושב, היא פולטת יחסית מעט פד"ח ביחס למערב. אך כאן טמון המוקש הגדול ביותר בהתמודדות עם שינויי האקלים. הוא משבר שאם העולם כולו לא ייקח חלק בו ללא תירוצים - יהיה לנו קשה מאוד להשפיע עליו.

אם המערב יצמצם את פליטות הפחמן באגרסיביות בעוד המדינות המכילות את מרכזי התעשייה העולמיים מתמהמהות, המפעלים המזהמים וייצור האנרגיה המזהם הנדרש להפעלתם פשוט יעברו לאותן מדינות, ומשאיות, מטוסים וספינות מזהמות ייקחו את המוצרים למערב.

מכיוון שלאקלים הגלובלי לא אכפת איפה על הגלובוס מיוצר הזיהום, ייצא שגם נגזור על עצמנו "דיאטת פחמן" וגם לא נועיל לאקלים. זה מצב הרסני שיפגע בצמיחה הכלכלית הנדרשת להתמודדות עם השלכות שינויי האקלים - שבשלב זה כבר ניתן להבחין בהן.

יש כאלו המנסים לקחת טיעונים אלו לטובת אג'נדת אין-אונות לגבי משבר האקלים. אין לנו סיכוי, הם אומרים, ולכן אין מה לעשות. אלא שזה לא נכון - יש לנו הרבה מה לעשות. הן בהכנה פרקטית לשינויים הצפויים כתוצאה משינויי האקלים, והן בלחץ דיפלומטי, כלכלי ותרבותי על המדינות התעשייתיות ובראשן סין לצמצם באופן משמעותי את הפליטות. בלי זה, אפשר לנאום בגלזגו כמה שרוצים. האקלים לא יתרשם.