ביידן המעיט מחומרת הבעיה, ומבול המהגרים הלא חוקיים מאיים על עתידו הפוליטי

השפעת ההגירה הלא-חוקית על הפוליטיקה האמריקאית אינה צריכה ראיות. היא ממלאת תפקיד מרכזי במערכות בחירות, היא הייתה גורם מרכזי בעליית דונלד טראמפ לפני חמש שנים, והיא מפלגת את ארה"ב כמעט יותר מכל עניין אחר שנוי במחלוקת.

השבוע אנחנו רואים איך ההגירה הלא-חוקית, או בייחוד החרדה מפני התגברותה, משפיעה על מדיניות החוץ של ארה"ב.

בניקרגואה שבמרכז אמריקה היו ביום א' בחירות לנשיאות. לא היה בהן שום דבר ממין הבחירות. הנשיא זה 14 שנה, דניאל אורטגה, עצר את כל יריביו העיקריים חודשים לפני ההצבעה, ורבים אחרים נמלטו אל מעבר לגבול. הסכמה כמעט כללית שוררת עכשיו שניקרגואה הפכה רשמית לדיקטטורה, היחידה ביבשת אמריקה (לצד קובה, שהיא אי).

לאורטגה יש ניסיון ארוך מאוד בדיכוי ברוטלי. הוא התחיל לפני 42 שנה, לאחר מלחמת אזרחים שהפילה דיקטטור קודם. בשנות ה-80 הוא היה מאויביה המפורסמים ביותר של ארה"ב. הוא עורר את חיבת השמאל העולמי מפני שארה"ב תמכה ומימנה צבא של לוחמי גרילה שניסו להפיל את משטרו.

המשטר נפל לבסוף בזכות בחירות חופשיות, שאורטגה לא רצה בהן, אבל התפתה לערוך מפני ששררה הסכמה כללית שהוא ינצח. הוא הובס, וחזר והובס בשתי בחירות נוספות. פילוג קהה-חושים של האופוזיציה איפשר לו לחזור לשלטון ב-2007 עם 35% של הקולות.

הוא ואשתו למדו את הלקח. רוסאריו מוריליו היא סגנית הנשיא והיורשת הכמעט ודאית של בעלה. בני הזוג אורטגה שאבו את החמצן הפוליטי מניקרגואה, הצרו את צעדי יריביהם, ולבסוף דיכאו תנועת מחאה לפני שלוש שנים באכזריות. מאות נהרגו בידי מיליציות נאמנות לאורטגה.

 נשיא ניקרגוואה, דניאל אורטגה / צילום: Associated Press, Felix Marquez

הבחירות היו "פנטומימה" בלבד 

לממשל ביידן אין כל אהדה לאורטגה ולאשתו. הממשל גינה את התנהגותם עוד לפני ההצבעה, והטיל עליהם סנקציות אישיות. בעקבות ההצבעה, ביידן הכריז שהבחירות היו "פנטומימה… לא חופשיות ולא הוגנות".

ערב הבחירות, ב-3 בנובמבר, הקונגרס בוושינגטון חוקק חוק, שניתן לו השם המתחכם RENACER (ראשי תיבות של שמו, אבל גם הפועל הספרדי "להיוולד מחדש"). הוא קורא לממשל להשעות את ניקרגואה מאזור הסחר החופשי של מרכז אמריקה (CAFTA).

בניגוד לסנקציות הקודמות, שהוטלו על אורטגה ועל נושאי כליו, הסנקציות האלה יפגעו פגיעה אנושה בכלכלת ניקרגואה, שמתגוררים בה 6.5 מיליון בני אדם. ב-2020, כמעט חצי היצוא הניקרגואי נשלח לארה"ב. הפגיעה תהיה קשה במיוחד מפני שניקרגואה עומדת עכשיו בעיצומה של התאוששות כלכלית. על פי fitchratings.com , הצמיחה השנה נועדה לעלות מ-3.8% ל-5.2%. היצוא גדל ב-30.6%, בעיקר בזכות צריכה מוגברת בארה"ב. יבוא ההון גדל ב-75%.

סך כל הסחר בין ארה"ב לניקרגואה ב-2020 עמד על כמעט חמישה מיליארד דולר: עניין של מה בכך בשביל ארה"ב - אבל כל התוצר המקומי הגולמי של ניקרגואה עמד ב-2019 על 12.57 מיליארד דולר. תקציבה השנתי של הממשלה ב-2017 עמד על 4.15 מיליארד דולר. 25% מהאוכלוסייה נמצאים מתחת לקו העוני.

הוצאת ניקרגואה מ-CAFTA לא תפיל את הדיקטטור ואת אשתו. עונשים כלכליים לא הפילו משטרי דיכוי בוונצואלה, או בקובה. אבל הוצאת ניקרגואה תרושש המונים, ורבים מהם ינהרו צפונה, בתקווה להצטרף אל כמעט חצי מיליון מהגרים ניקרגואיים שכבר התיישבו בארה"ב.

 פרשים על סוסים מכים מהגרים האיטיאנים בעיירה דל ריו בטקסס, ספטמבר / צילום: Associated Press, Ariana Cubillos

145 אלף ילדים בלי הוריהם

בחודש שעבר נמסר בוושינגטון, שבמהלך שנת הכספים האחרונה (המתחילה בארה"ב באוקטובר), משמר הגבול של ארה"ב עצר 1.66 מיליון מהגרים לא חוקיים לאורך הגבול עם מקסיקו. הסיבה העיקרית לנהירתם הייתה ההתמוטטות הכלכלית באמריקה הלטינית בשעה שבארה"ב מעסיקים התקשו למצוא ידיים עובדות. שני השיאים הקודמים של הגירה לא חוקית (1986 ו-2000) באו בנסיבות דומות, היינו גאות בארה"ב ושפל מדרום.

חילופי הממשל בארה"ב עוררו רושם מדרום לגבול, שהקיץ הקץ על ההגבלות של ימי דונלד טראמפ. אבל הסטטיסטיקה מראה, שמספר המעצרים הגבוה ביותר של ימי טראמפ, ב-2019, עמד על 850 אלף. לשון אחר, ביידן עצר כמעט פי שניים יותר.

הרושם של פתיחות ביידן הניבה תוצאה טראגית: 145,000 ילדים נשלחו אל מעבר לגבול, בלי השגחת מבוגרים, פי שניים מן השיא של ימי טראמפ.

בספטמבר בא הגל הפתאומי של שוחרי הגירה מהאיטי. המדינה הקריבית הזו נמצאת תמיד במשבר עמוק. אבל השנים האחרונות זימנו לה משברים עמוקים במיוחד, כמו אסונות טבע, רצח נשיא, מלחמת כנופיות וכו'. 15 אלף האיטיאנים הופיעו בן לילה בעיר קטנה בטקסס ששמה דל ריו. חצי מהם הוחזקו שבוע ויותר מתחת לגשר. זה היה הזמן הנחוץ לבירור עניינם. 7,500 חזרו וגורשו להאיטי. זה היה אסון גם של יחסי אנוש וגם של יחסי ציבור. פרשים על סוסים נראו מכים האיטיאנים ודוחפים אותם. קול זעקה קם בארה"ב נגד השפלת שחורים.

בזמן טראמפ, מקסיקו שיתפה פעולה בעיכוב המהגרים ובאחזקתם מעבר לגבול. לא עוד. ארה"ב אינה יכולה עוד לגרש את המסתננים למקסיקו עד בירור עניינם. היא מחויבת לברר על אדמת ארה"ב.

מאחר שאין היא יכולה להחזיק מאות אלפים במכלאות, היא משחררת מספרים גדלים והולכים של מהגרים אל תוך ארה"ב, עם התחייבות מצידם להיענות להזמנה לבית משפט לענייני הגירה שיפסוק אם הם ראויים למקלט. ניסיון העבר מלמד מה חלקית היא הצלחת התהליך הזה.

טקסס הרפובליאקית נגד "תפוס ושחרר"

ממשל ביידן נפל קורבן לנסיבות, אבל גם לנטייה מוקדמת להמעיט מחומרת הבעיה. הנשיא ומפלגתו משלמים עכשיו מחיר פוליטי; וכל ארה"ב משלמת את המחיר של פרימת תפרים נוספת בין צפון לדרום למערב למזרח.

מדינות הדרום השמרניות, בשלטון רפובליקאי, מנסות לנהל מדיניות הגירה משלהן. כמובן, השליטה בגבול שייכת לממשלה הפדרלית, אבל הן יכולות למרר את חייה בבתי המשפט.

הן גם יכולות לעשות פעולות שיטור משלהן. בבתי הכלא של טקסס מוחזקים כאלף מהגרים באשמת "הסגת גבול". אחוז ההרשעות קטן מאוד, רק 3%. אבל שני שלישים מן הכלואים מוחזקים בין חודש לחודשיים. המושל הרפובליקאי של טקסס אומר, כי זו החלופה היחידה למדיניות ה"תפוס ושחרר" של הנשיא ביידן.

מצוקתו הפוליטית של הנשיא ביידן בענייני הגירה קיבלה ביטוי פומבי בשבוע שעבר. הוא נשאל על הידיעות שמשרד המשפטים שלו הנהיג שיחות על תשלום פיצויים של 450 אלף דולר לכל מהגר שמשפחתו הופרדה בימי טראמפ. "לא יקרה", אמר ביידן לעיתונאים, והאשים אותם שהם מפרסמים דיווחי "זבל"; לא בדיוק ביטוי של מנהיגות ושל קור רוח מצד נשיא, שמניותיו הפוליטיות עומדות עכשיו בסימן ירידה ניכרת.

מעבר לאוקיאנוס אנחנו רואים בימים האלה את רודן בלארוס אלכסנדר לוקשנקו עושה שימוש ציני במהגרים לא חוקיים מן המזרח התיכון, כדי לפגוע בשכנותיו. לדניאל אורטגה ולאשתו יש ממי ללמוד. הם יכולים לכוון אקדח של פליטים שוחרי מקלט אל רקתו הפוליטית של ג'ו ביידן. הם לא יהססו ללחוץ על ההדק.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny