יומיים לחשיפת הסטארט-אפים המבטיחים של גלובס: 4 רעיונות איך הם יכולים לתרום להכשרת הדור הבא

מספר העובדים הרשמי הדרוש להייטק הישראלי עומד על 14,000 איש - מעל ל-4% מכלל העובדים במגזר, המעסיק כיום כ-330,000 עובדים, האחראים יחד על קרוב למחצית מהיצוא של ישראל. מדובר, לכאורה, בשיעור מצומצם של עובדים חסרים, אך הקריאה להשלמה בהולה של הפער נשמעת כבר יותר מעשור. רשות החדשנות, משרד המדע, איגוד ההייטק בהתאחדות התעשיינים, האיגוד לתעשיות מתקדמות (IATI), ופורום חברות הצמיחה הכולל את מנהלי וויקס, פייבר ומאנדיי - כולם תמימי דעים כבר שנים רבות לגבי היצע העובדים המצומצם ומגדירים אותו כחסם המרכזי לצמיחה של תעשיית ההייטק הישראלית. מימון, רגולציה, או אפילו המחסום המנטלי בין יזמים ישראלים לשוק האמריקאי - כל אלה הם לא יותר מאשר חסמים שוליים ביחס למצאי הטאלנטים המקומי שמושך את התעשייה כולה כמו עוגן אל הנקודה בה היא נמצאת היום.

בטור המתפרסם כאן קוראת מנהלת ההשקעות הישראלית של קרן בלקסטון, יפעת אורון, לחברות ההייטק הישראליות שלא לחכות לגורמים אחרים ולקחת אחריות על הקמה של מסגרות חינוכיות להכשרת הדורות הבאים. זהו רעיון לא רע בכלל. אם נביט רק על חברות ההייטק הפרטיות, אלה גייסו כ-24 מיליארד דולר מתחילתה השנה - והיא טרם הסתיימה. סכום הגיוסים הזה, שאינו כולל את היקף הגיוסים של החברות הציבוריות, או של החברות הפרטיות שגייסו הון בשנים הקודמות, משתווה לתקציב השנתי המעודכן של משרד החינוך.

משרד החינוך, בינתיים, גורר רגליים בעצלתיים בהוצאת תוכנית החינוך למתמטיקה ואנגלית מהגן ועד כיתה ח'. במקום זאת, התוכנית תצא לפועל במתכונת של כיתות ח' וגני ילדים בלבד. אחת הסיבות לכך היא התנגדות של כמה גורמים במשרד החינוך לתוכנית.

לו רק היו חברות ההייטק מקצות אפילו עשירית מהונן לשם השקעה בהסבת עובדים להייטק, הכוונת תוכניות אקדמיות לצרכי התעשייה, לחינוך למדעים בתיכון או לאוריינות טכנולוגית בגילאים המוקדמים, הן היו מסירות אחת ולתמיד את מגבלת היצע כוח האדם אחת ולתמיד. הנה מה שחדי קרן ישראלים יכולים לעשות למען עצמם, במקום להתלונן:

השקיעו בהסבת עובדים להייטק

בהשקעה קטנה יחסית, הצליחה מאנדיי לפתור כמה בעיות בבת אחת: בקורס הכשרה לתפקיד נציג מכירות מקוון שכלל 40 איש בלבד, היא הצליחה להגדיל את מערך המכירות שלה בתוך חודשים ספורים בצוות וחצי, חסכה למנהליה מאות שעות ראיונות עבודה אבודים, ובנוסף לכך, עשתה זאת שלא על חשבון חברות אחרות - כלומר היא לא השתמשה בטקטיקת הגיוס הנפוצה כיום, "ציד ראשים", או פנייה ישירה לעובדים קיימים בחברת הייטק אחרת במטרה לגרום להם לעבור ולעבוד אצלה. מאנדיי אינה היחידה, לצידה פועלות גם אפספלייר, פאגאיה וריסקיפייד בהסבה של עובדים מרקעים מגוונים.

ניר גולדשטיין, סמנכ"ל המכירות של מאנדיי שעומד מאחורי הקמת מערך ההכשרה בחברה, מודה כי המחסור בעובדים בתחומי מכירות, שירות לקוחות עסקיים או שיווק אינו פחות מהמחסור במהנדסים ובאנשי טכנולוגיה, כחלק מהמגמה בה צומחות יותר ויותר חברות ישראליות שמנהלות את מערך השיווק, המכירות והתמיכה שלהן מישראל. בחברות שכאלה - כמו וויקס, ראפיד, פייבר או ווקמי - שיעור עובדי מקצועות המעטפת עשוי להיות אף כפול מזה של מחלקת הפיתוח בחברה.

 ניר גולדשטיין, סמנכ''ל מכירות בינלאומיות, מאנדיי / צילום: הדס פרץ

קורס ההכשרה כלל 60 שעות סך הכל שנפרסו על פני חודשיים: נרשמו אליו בעלי מקצוע מגוונים - החל ממדבבי סרטים, דרך דיילות וכלה במטיסי מזל"טים שלמדו פעמיים בשבוע אחרי העבודה, לרוב בלי לגלות למקום העבודה הנוכחי, כאשר לכולם חלום משותף: להצטרף לחברת הייטק כאיש מכירות. לקורס נרשמו 1,700 איש, מתוכם התקבלו 40 ובעקבותיו הצטרפו למאנדיי 17 עובדים. השאר - שלא התאימו לחברה - צפויים לקבל עבודה דומה בחברות סטארט-אפ אחרות איתן מאנדיי מצויה בקשר. גולדשטיין מספר כי התור של חברות סטארט-אפ המעוניינות להעסיק את בוגרי הקורס שלו רק הולך ומתארך.

למרות שהקורס פתוח למבוגרים בעלי מקצועות מגוונים, קיים תנאי סף אחד שיכריע על קבלתו של מועמד, תנאי המהווה את החסם המשמעותי בפני כניסה להייטק מבחוץ, והוא השליטה באנגלית. גם אם אלה שהתקבלו להכשרה הגיעו ממלונאות או משירות לקוחות, המשותף לכולם הוא יכולת פרזנטציה והתנסחות מעל הממוצע באנגלית, שנבחנה באמצעות סדרה של ראיונות ותרגילים. לאחר ההצלחה, מתכוננים במאנדיי להרחיב את המסלול גם למקצועות נוספים כמו שיווק וניהול לקוחות עסקיים.

השקיעו בסטארט-אפים בתחום החינוך

כמה מייסדים של חדי קרן גדולים בהם קבוצת מייסדי וויקס, אבישי אברהמי, ניר זוהר וגיורא קפלן; מייסד פייבר מיכה קאופמן; ומייסד איירון סורס תומר בר-זאב, התאחדו יחד להשקיע בחברות טכנולוגיות בתחום החינוך. לא מדובר בתרומה, מסביר דורון הרמן, לשעבר כתב הפלילים של ערוץ 13, וכיום מנכ"ל הסטארט-אפ Safe School שגייס 2 מיליון דולר מקבוצת היזמים. "מדובר בחברה עסקית לכל דבר שיש לה יעדי הכנסות וככה מסתכלים עלינו", סיפר לגלובס.

 דורון הרמן / צילום: גיא גלעד

סייף סקול הוקמה רק לפני יותר משנה, אך כבר כיום היא פעילה במאות בתי ספר ברחבי הארץ וכיום היא שוקלת להתרחב גם אל ארה"ב, איחוד האמירויות וכמה מדינות באירופה. החברה פועלת תחת ההנחה שלפני הכוונה של תלמידים למקצועות הטכנולוגיה, יש לבנות אצלם טכנולוגית בסיסית ותחושת ביטחון ואמון בשימוש בטכנולוגיה. הרמן, יחד עם צוות שכולל עשרות עורכים, צלמים וכתבים שעבדו איתו בעבר בערוץ 13, הפיקו מאות מערכי שיעורים קצרים המוקרנים בכיתות ומהווים נושא לשיחה בין התלמידים לבין המורים.

בין מערכי השיעור הנצפים שלה: הפסיכולוגית יהודית כץ על פסיכולוגיה חיובית, דוד הלפרין על שיימינג וחרמות, הג'ודוקא פיטר פלצ'יק על התמודדות עם כשלון ומני יצחקי על התמגנות ילדים מפני איומים ברשת. הרמן מתאר את המערכת שלו "נטפליקס לבתי ספר" - פלטפורמה שמשדרת נכון להיום שיעורים בתחום התמיכה הרגשית, ובעתיד יכולה גם להתפשט לתחומי תוכן אחרים כמו חשבון או אנגלית. בשונה מיוזמות רבות של חברות הייטק שבאות להחליף את המורה או מגיעות אל הילדים בשעות אחר הצהריים, הרמן משתף פעולה עם מערכת החינוך דרך אגפי החינוך ברשויות המקומיות. "זה מעצים את המורה, כשהוא מעודכן בכל מה שקורה ברשת ומדבר עם ילדים על דברים שקורים להם במרחב המקוון", אמר.

גוגל היא אולי הדוגמה הבולטת להשקעה בסטארט-אפ חינוכי. הענקית השקיעה בקהאן אקדמי, אחת מאקדמיות האונליין הגדולות ברשת, כאשר היה בתחילת הדרך. מאסטרסקול הוא מיזם טכנולוגי ישראלי נוסף במימון קרנות הון סיכון דוגמת גרופ 11 של דובי פרנסס, המשתף פעולה בהסבה של עובדים באמצעות קורסים מקוונים עם חדי קרן דוגמת וויקס או מון אקטיב. מודל העבודה שלו מיוחד במינו: התלמידים אינם משלמים שכר לימוד אלא רק אחרי שמצאו עבודה עם הכנסה שנתית בגובה 50,000 דולר לפחות. לאחר מכן, משלם העובד 15% ממשכורתו עד הפרעון המלא.

היכנסו לכיתות הלימוד

למרות הקושי בהכתבה של תכנים למשרד החינוך, אשר קיימים בו כיסי התנגדות למעורבות חיצונית בתכנים בתחום המדע והטכנולוגיה, ישנן דרכים רבות להגיע לבתי ספר, גם כחלק משיעורי העשרה. וויקס, למשל, לוקחת חלק במיזם "שעת הקוד" הבינלאומית - המנגישה תוכנים הקשורים לאוריינות דיגיטלית בבתי ספר יסודיים, חטיבות הבינייים ותנועות נוער. במקום שאנשי וויקס יעבירו את השיעורים באופן פרונטלי, פיתחו בחברה מערכי שיעור מונגשים המאפשרים למורים בעצמם להעביר מגוון של שיעורים בני שעה סביב תחומי עניין טכנולוגים, כמו פיתוח בפלטפורמות סקראץ' וקוד מאנקי, ונושאים אוניברסליים יותר כמו שינוי אקלימי.

בשנה שעברה נחשפו 200,000 ילדים ונוער לשיעורים של וויקס, והשנה היא מתכננת הנגשה לכ-300,000 בני נוער. "שעת הקוד לא תהפוך את הילדים למתכנתים - זו לא המטרה של הפרויקט", אמר לגלובס יוסי חיות, מנהל תחום החינוך בוויקס. "אבל היא חושפת בפניהם את תחום התכנות ויוצרת אצלם עניין ראשוני ותחושת מסוגלות".

יוזמת "טופ 15" של עמותת שיתופים של רוני דואק, בשיתוף עם יותר מ-100 חברות הייטק, בהן צ'קפוינט, מיקרוסופט, גוגל, אינטל ונייס, גם אינה באה לשנות את תוכנית הלימוד במתמטיקה ופיזיקה, ומתמקדת במקום זאת במתנדבים המרצים על עבודתם בהייטק ובפיתוח מערכי שיעור למיומנויות כלליות כמו למידה עצמאית, עבודה בצוות ופתרון בעיות מורכבות - זאת תחת ההנחה כי גם איש הייטק עם רמה טכנית גבוהה לא יוכל להתקדם בעולם העבודה ללא מיומנויות תקשורת ועבודה בסיסיות.

אל תבקשו כסף מהמדינה

אחד מהכשלונות הממשלתיים הגדולים ביותר בפריפריה נגע לנסיון לגרום למהנדסים המתגוררים במרכז להעתיק את מגוריהם לדרום. 624 מיליון דולר הושקעו במימון מרכזי פיתוח של חברות הייטק כמו ECI ורד בפריפריה, שעודד חברות הייטק להעביר עובדים מהמרכז לפריפריה, השקעה שירדה לטמיון בסופו של דבר. אלונה שפר-קארו, מנהלת הסכם הגג בנתיבות מספרת כיצד דחתה הצעות של חברות הייטק לפתוח מפעלי הייטק בעיר בתמורה להשתתפות במימון משכורות. "העדפנו להשקיע את הכסף בחינוך של תושבי המקום ולייצר טאלנטים, במקום להביא אותם לכאן", סיפרה לגלובס.

ללא מעורבות של חברות פרטיות, וללא מעורבות ישירה של משרד החינוך, מקימים עיריית נתיבות ומכון ויצמן, בהשקעה של 17 מיליון שקל כל אחד, שלוחה של מרכז שוורץ/רייסמן - בית ספר למדעים הכולל מעבדות שלא קיימות בפועל בדרום, ומיישם שיטה שפותחה במכון ללמידה של פיזיקה וכימיה באמצעות התנסות. מאז תחילת השנה לומדים בו כבר 200 בני נוער מנתיבות, שדרות ואופקים בפיזיקה ברמה של 5 יחידות במסגרת שעות הלימודים. בעקבות ההצלחה מתכוונים להרחיב את תוכנית הלימודים גם לכימיה.