"רעידת האדמה של הקורונה הביאה לפיטורים שגרמו לי לקפוץ למים, אני רץ למרחקים ארוכים ומקבל הרבה פידבקים"

חנוך שפרן, בן 37, מכפר אדומים • שותף ב"נגרות אתנית בקווים טבעיים" •"מאז פיטורי קיבלתי דמי אבטלה במשך לא מעט חודשים. אני חושב שזה בהחלט היה גורם שעזר לי לקבל את ההחלטה הלא פשוטה לקפוץ למים" • גלובס שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז 

חנוך שפרן, שותף ובעלים בעסק 'נגרות אתנית בקווים טבעיים' / צילום: תמונה פרטית
חנוך שפרן, שותף ובעלים בעסק 'נגרות אתנית בקווים טבעיים' / צילום: תמונה פרטית

בזמן של אי ודאות עולמית, חנוך שפרן מכפר אדומים החליט להמר על כל הקופה. חנוך פתח עסק שלא מוכר מוצרי צריכה בסיסיים, אלא הקים נגריית בוטיק של פריטי נגרות בהתאמה אישית, בעיצובים שנעים על הציר שבין האתני לטבעי.

חנוך בהכשרתו הוא מהנדס מכונות, ובכך עסק עד הקורונה, אך במקביל עסק שנים כתחביב בתחומי היצירה האומנותית בעץ בואכה תחומי העיצוב והלבשת הבית. "עם השנים הבנתי שיש לי גם סגנון עיצובי ייחודי, כזה שיש בו השראות אתניות לצד שמירה והבלטה של היופי והחיות הטבעית של העץ. במהלך הזמן גם מצאתי את עצמי הכתובת של רבות מהחברות של אשתי לכל דילמה עיצובית" מוסיף חנוך בחיוך, "ככה שכבר די ממזמן הבנתי שמתישהו יצטרך להגיע שינוי, וחיכיתי להזדמנות לעשות את המעבר הגדול מעולם ההנדסה לעולם הנגרות והעיצוב".

"כשהגיעה הקורונה" מספר חנוך, "גם אצלנו במפעל בו עבדתי היה גל פיטורים, ומצאתי את עצמי מובטל ותוהה מה הלאה. ככל שעבר הזמן התחלתי להבין שזו בעצם הזדמנות חיי, וצומת מהסוג הזה לא תחזור. מבחינה מסוימת אני מרגיש שבחרתי בדרך שבה יש לי את כל מה שלא היה לי בעולם ההנדסה. הצד האומנותי שבי החל לקבל ביטוי סוף סוף. מעבר לזה, זמן רב היה חסר לי בעולם ההנדסה המתועש את הטאצ' הזה של עבודת היד".

חנוך אומר כי הוא לא מתחרט למרות כל הקשיים. "אני מרגיש שיש בשורה גדולה בעסק שפתחתי. בקו העיצובי של הרהיטים שאני בונה אני מנסה בעצם להיות מחובר לאיזו בשורת עיצוב ארץ ישראלית שלא רק משכפלת טרנדים מהעולם, אלא מנסה לתת משהו מקומי ושורשי. אני מקבל הרבה מאוד תגובות נלהבות ואני לגמרי מאמין שהפוטנציאל של העסק שלי הוא גדול".

לגבי סיוע מהמדינה אומר חנוך, "מאז פיטורי קיבלתי דמי אבטלה במשך לא מעט חודשים. אני חושב שזה בהחלט היה גורם שעזר לי לקבל את ההחלטה הלא פשוטה לקפוץ למים. זאת אמנם תקופה סוערת, ועזבתי נתיב תעסוקתי שהיה הרבה יותר יציב ובטוח, אבל הבנתי ש"ריפוד" כזה כמו שהיה בתקופת הקורונה עם דמי האבטלה הוא משהו שלא יחזור. בכל אופן לא התפרעתי בנושא של רכש ציוד טכני למשל. אני קונה לעצמי את מה שנדרש באופן הדרגתי ויודע להיעזר בנגרים עמיתים כשיש צורך בכך בכל מיני תתי שלבים בתהליכי העבודה".

"אני בסך הכל מנסה לעשות את הדברים בצעדים מדודים כי אני רץ כאן למרחקים ארוכים וחשוב שיהיה אוויר לנשימה.

בנוגע ללקוחות, יש לי לא מעט עוקבים בפלטפורמות האינטרנטיות השונות, מהם אני מקבל הרבה פידבקים. גם שם הכל עולה בהדרגה ומשם באים רוב לקוחותיי".

חנוך אומר כי "לא היו שום שלבים של חוסר מעש. מרגע שהבנתי שאני הולך על הקמת עסק התחלתי להיערך לכך, מבחינת מציאת המקום וההתארגנות בו, צילומים איכותיים של העבודות שבניתי עד כה, היערכות מבחינת ציוד טכני, ועבודה על כתיבת תכנים והקמת האתר ודפים עסקיים בפייסבוק ובאינסטגרם. בדרך גם הגיעו כמובן הסגרים השונים שעיכבו אותי בכל פעם מחדש".

הקורונה למעשה עצרה בדרך את התוכניות לא מעט פעמים. "אשתי עובדת סוציאלית במקום עבודה חיוני, ונאלצתי להישאר בכל פעם עם שלושת הקטנטנים שלנו בבית, דבר שלא הקל על כל העניין, אבל זו הייתה כמובן צרת רבים".

לגבי הקשיים של פתיחת עסק בקורונה אומר חנוך, "בוודאי שיש לא מעט קשיים, כמו לכל עסק מתחיל, ובטח בתחום הלא טריוויאלי הזה שנמצא על התפר שבין אומנות לנגרות שימושית, ולא עוסק במוצרי צריכה בסיסיים. העניין של הקמת העסק עולה לא מעט וזה בהחלט לקח נתח משמעותי מדמי האבטלה שקיבלתי בזמנו וגם פתחנו חלק קטן מהחסכונות שלנו. בינתיים גם יש לא מעט חוסר יציבות ככה שברור שצריך כאן הרבה אורך רוח ואמונה".

לגבי העסקת עובדים אומר חנוך, כי אצלו זה פחות מצוי. "אני עובד באופן עצמאי ברוב הזמן. מידי פעם כשאני עובד על רהיטים גדולים אני נעזר בחברים טובים באופן מקומי, וכך גם אם צריך להיעזר במכשור כזה או אחר שעדיין אין ברשותי. אבל בגדול העבודה שלי היא עצמאית באופן כמעט מוחלט".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988