שותף לשעבר ב-JVP תובע את אראל מרגלית. הקרן: הטענה משוללת יסוד

גלן שוואבר, שהיה שותף בקרן ארבע של JVP, טוען כי מרגלית העביר את המניות המועדפות שהחזיקה הקרן באחת מחברות הפורטפוליו המובילות ליישות עסקיות בשליטתו במחיר נמוך משמעותית מהשווי האמיתי שלהן • מ-JVP נמסר בתגובה כי "מדובר בתביעה משוללת כל יסוד משפטי ועסקי, מנוגדת לדין, של עובד לשעבר של JVP שעזב את הקרן בשנת 2006, לפני למעלה מ-15 שנים, ובניגוד לדין"

אראל מרגלית, מייסד ויו''ר JVP ואניקליפ / צילום: שחר עזרן
אראל מרגלית, מייסד ויו''ר JVP ואניקליפ / צילום: שחר עזרן

גלן שוואבר, שותף לשעבר בקרן ההון סיכון JVP, הגיש השבוע תביעה בארה"ב נגד מייסד ויו"ר הקרן אראל מרגלית, ונגד הקרן הרביעית של JVP והשותפים בה. בתביעה טוען שוואבר כי מרגלית העביר שלא כדין את החזקות הקרן הרביעית של JVP באחת מחברות הפורטפוליו המובילות שלה ליישויות עסקיות חדשות בשליטתו, וזאת באופן שהטיב עמו ועם אחרים אך פגע בשוואבר עצמו וגם במשקיעים אחרים של JVP.

מקרן JVP נמסר בתגובה כי "מדובר בתביעה משוללת כל יסוד משפטי ועסקי, מנוגדת לדין, של עובד לשעבר של JVP שעזב את הקרן בשנת 2006, לפני למעלה מ-15 שנים, ובניגוד לדין, להסכם עמו, ולכל פרקטיקה עסקית מקובלת, מנסה להמציא לעצמו זכויות יש מאין בקרנות עבר שאינן קיימות עוד". שאר התגובה של JVP מפורטת בסוף הכתבה.

שם החברה המדוברת שבבסיס התביעה שמור בידי גלובס אך כיוון שהוא מושחר במסמכי התביעה שפורסמו בארה"ב יחד עם פרטים מסחריים אחרים הנוגעים אליה, הוחלט שלא לפרסם אותו בשלב זה. התביעה הוגשה לבית משפט לדיני חברות במדינת דלאוור על ידי משרד עורכי הדין Glenn Agre Bergman & Fuentes.

קרן JVP, מחלוצות ההייטק בישראל, הוקמה על ידי מרגלית ב-1993. שוואבר עבד כשותף פעיל ב-JVP משנת 1998 ועד 2006. לאחר פרישתו מ-JVP שוואבר היה ממייסדי קרן MoreVC הישראלית, שבה הוא מכהן עדיין כשותף.

גלן שוואבר / צילום: MoreVC
 גלן שוואבר / צילום: MoreVC

הקרן שהתחילה בבועת הדוט.קום

הקרן הרביעית של JVP שהיקפה מעל 420 מיליון דולר גויסה בשנת 2000. שוואבר היה אחד מהשותפים בקרן זו וגם המשקיעים בה. כשותף היה זכאי לזכויות ולדמי הצלחה על הרווחים שרשמה, גם אחרי שסיים את פעילותו ב-JVP וכל עוד הקרן לא פוזרה.

במקור קרן ארבע של JVP נועדה להתפזר אחרי 10 שנים כפי שמקובל בקרנות הון סיכון המאוגדות בדלאוור, אך תקופה זו הוארכה שוב ושוב. לפי התביעה, מרגלית הוביל החלטה של השותפים בקרן להתחיל בתהליך ההנזלה, מכירת ההחזקות שנותרו לקרן, ב-2018. ההחזקה המרכזית של הקרן הייתה בחברה המדוברת בתביעה שבה JVP היא בעלת המניות הגדולה ביותר.

הקרן הרביעית החלה להשקיע במקביל לפיצוץ בועת הדוט.קום, תקופה בעייתית במיוחד לשוק הטכנולוגיה. עם זאת, הקרן זכתה להצלחות מאוחרות בעקבות ההנפקה של חברת סייברארק הישראלית ב-2014, החברה השוודית קליק (Qlik) שהונפקה ב-2010 וגם בחברת הפורטפוליו המדוברת. ההצלחות בסייברארק ובקליק הגיעו במסגרת הארכת משך החיים של הקרן ולכן כל השותפים והמשקיעים בקרן ארבע קיבלו את חלקם באקזיטים אלו.

לטענת התביעה של שוואבר, כחלק מתהליך ההנזלה של קרן ארבע, הוביל מרגלית במחצית השנייה של 2019 את מכירת המניות המועדפות של הקרן באותה חברה ליישויות עסקיות שבשליטתו. מדובר על הליך בשם "רול-אובר" שהוא מקובל בעולם הקרנות כדרך לסיים את חייה של קרן שיש לה עדיין החזקות.

ההליך זה צריך לעמוד בשני מבחנים משפטיים - שהוא יבוצע בהליך הוגן ובמחיר הוגן. עם זאת, לטענת שוואבר בתביעה, במקרה הזה ההליך בוצע בערך נמוך מהשווי האמיתי של החברה ותוך "הפרה של חובות נאמנות והסדרים חוזיים". מכירה זו, טוען שוואבר בתביעה, פגעה בקרן, המשקיעים שלה וגם בו עצמה ופעלה לטובת מרגלית.

השווי נגזר מעסקה בין בעלי מניות

שוואבר טוען שהערך האמיתי של אותה חברת פורטפוליו נשמר בסודיות והיה ידוע רק לגורמים מעטים בחברה כולל מרגלית, שכיהן כדירקטור בחברה וכיום הוא היו"ר, אך לא היה ידוע לו. שוואבר טוען בתביעה כי מרגלית ניצל את הידע הפנימי שלו על הנעשה בחברה ועל כך שהיא רשמה צמיחה חדה בשווייה בשנים האחרונות וזאת כדי להעשיר את עצמו על חשבון משקיעי הקרן, חבריה והוא עצמו.

ספציפית טוען שוואבר כי מרגלית ניצל שווי נמוך במיוחד לפיו בוצעה עסקה בין בעלי מניות אחרים בחברה. על בסיס שווי מופחת זה, טוען שוואבר בתביעה, מרגלית העביר לאחר מכן את ההחזקות באותה חברה ליישות עסקיות חדשות אחרות.

לטענת שוואבר, רק בדיעבד בפברואר האחרון הוא גילה את שווייה האמיתי של אותה החברה. שוואבר טוען עוד כי רק חקירה שלו בדיעבד גילתה כי השווי שניתן לחברה בהעברת ההחזקות התעלם מאינדיקציות לערך האמיתי שלה וזה נקבע ללא משא ומתן, ללא הליך של מכירה פומבית וללא יועץ פיננסי שסיפק דעה הוגנת.

לפי טענת התביעה, מרגלית העביר מידע מטעה חלקית לחלק מהמשקיעים בקרן ארבע ברגע האחרון, כדי לדחוף אותם להסכים לעסקה מכירת ההחזקות. עוד הוא טוען כי רק חלק מהמשקיעים קיבלו הזדמנות לשמור על החזקותיהם בחברה דרך היישויות החדשות, בעוד אחרים לא. חלק גדול מהמשקיעים בקרן בחר למכור את החזקותיו בחברה במחיר המדובר וככל הידוע לא הוגשו נגד JVP עד כה תביעות בנושא.

התביעה ממשיכה הליך שמתנהל בין הצדדים, שוואבר ומרגלית ו-JVP, כבר מאז יוני 2021. בעקבות מכתב ששלח שוואבר לקרן החלו דיונים בין הצדדים, שלא הסתיימו בהסכמות. לאחר מכן פנו הצדדים להליך בוררות שמתנהל באופן חסוי בפני שופט במדינת דלאוור וכאמור השבוע החליט שוואבר להגיש תביעה.

הדרישה של שוואבר בתביעה זאת היא להורות על ביטול הסגירה הסופית של היישויות העסקיות של קרן ארבע של JVP במדינת דלוואר, סגירה שבוצעה בינואר 2020, לאחר מכירת ההחזקות באותה חברת פורטפוליו מדוברת. אם היישות העסקית תוחזר לחיים, המטרה של שוואבר היא להגיש בשם קרן ארבע תביעת נגזרים לפיצוי הנפגעים לכאורה מהעברת המניות.

ג'ד ברגמן, עורך הדין של שוואבר ממשרד Agre Bergman & Fuentes, מסר בכתב כי "מר שוואבר הגיש את התביעה בשם קרן ארבע והמשקיעים בה, שנפגעו מההעברה החשאית והתועלתנית שבוצעה מתחת למחיר השוק על ידי מרגלית. התביעה שלנו מבקשת מבית המשפט לעשות מה שהחוק בדלאוור מאפשר לו לעשות: להחיות את הקרן, ש-JVP בצורה לא ראויה ביטלה תוך הפרה של החוק בדלאוור, כך שניתן יהיה להגיש טענות אלו בשם הקרן, לתקן את העוול ולחייב את מרגלית בהתאם לחוק בדלוואר לפצות את כל משקיעי קרן ארבע בגין הרווחים שהוא בצורה לא ראויה נטל לעצמו. ההתמקדות של JVP על מר שוואבר אישית הוא ניסיון לא רלוונטי להסיח את הדעת ממה שהתביעה טוענת: שמרגלית הונה את המשקיעים לצורך רווחיו האישיים".

JVP : "התביעה סותרת את חוקי מדינת דלוואר"

מ-JVP נמסר עוד כי "התביעה עומדת בסתירה מוחלטת לדיני מדינת דלוואר, ונולדה לאחר שהעובד לשעבר קרא כתבה בעיתון על הצלחת חברת פורטפוליו של JVP - הצלחה שלא היה מעורב בה, והתגבשה יותר מ-3 שנים לאחר סגירתה הרשמית של הקרן, ויותר מ-15 שנים לאחר שהוא עצמו עזב.

"על פי חוקי מדינת דלוואר, שבה התאגדה הקרן, הקרן היא יישות משפטית עם זמן חיים מוגבל. לאחר שזמן חיי הקרן מסתיים - מסתיימות כל הזכויות הקשורות בה ואינן קיימות עוד. התובע מנסה לפעול בניגוד לכלל בסיסי זה. JVP פעלה בדיוק בהתאם לדין, ולפרקטיקה עסקית מקובלת - סיימה את הקרן, מכרה את נכסיה והחזירה את הערך למשקיעיה.

"JVP בנתה לאורך השנים למעלה מ-150 חברות, אשר חלק ניכר מהן הפכו למובילות שוק ברמה הבינלאומית, ויצרה חלק מהאקזיטים הגדולים ביותר שיצאו מישראל. הקרן בגינה טוען התובע, היא קרן משנת 2000, אשר למרות שחוותה שני משברים עולמיים, הכפילה את ערכה באופן משמעותי למשקיעיה ויצרה חברות בינלאומיות מובילות כגון חברת קליק וסייברארק.

"JVP שילמה ומשלמת לכל עובדיה בעבר ובהווה על פי ההסכמים עמם והדין באופן מלא. התובע, החליט לעזוב את הקרן עוד בתחילת פעילותה, שכן לא האמין בה או בחברות שבה. JVP המשיכה להאמין בחברות ולבנות אותן להצלחה, וכאמור הובילה את הקרן להשאת ערך משמעותית.

"עקב כך, האחוזים שצבר התובע ועובדים לשעבר נוספים בקרן, בתקופה בה עבדו ב-JVP גיבשו ערך מהותי. התובע, במשך למעלה מ-13 שנים, ועל אף שלא עבד עוד JVP, לא היה מעורב בניהול הקרן, ולא היה אחראי על בניית הערך שהניבה - קיבל סכומים אסטרונומיים אשר הסתכמו בלמעלה מ-10 מיליון דולר (!). כאמור, התובע אינו מסתפק בסכומי עתק אלו שקיבל ועל בסיס כתבה בעיתון, מנסה באופן אופורטוניסטי להמציא כעת עילות בניגוד לדין ולהסכם".

צרו איתנו קשר *5988