גבול אחד יותר מדי: האם המרדף אחרי הרווח גובר על הכוונות הטובות של אפל?

נתחיל בגילוי נאות: אני אפליסט מושבע. מחשבים, שעון, טלפון, אוזניות, רמקולים, הכול מהכול. אני חושב שהמוצרים של אפל הם על גבול המושלמים, ועד לא מזמן גם חשבתי כך על החברה עצמה. אבל, לצערי, בשבועות האחרונים אני מבין שכנראה הייתי תמים מדי.

אמנם אפל היא כנראה חברה ערכית, אבל עדיין רחוקה מהתדמית של "אבירת הפרטיות והערכים" שטיפחה בשנים האחרונות. למה? יש לכך הרבה סיבות, שכל אחת מהן אולי קטנה, אבל כולן ביחד סודקות את הבועה. הנה שלוש הסיבות העיקריות, ועוד נקודה אחת למחשבה.

מי עוקב אחרי מי

כיום אפל מאפשרת למשתמשים במכשירי IOS להחליט האם ה-IDFA (המזהה שהיה מועבר למפרסמים על מנת "לעקוב" אחרי משתמשים בין אפליקציות שונות) ייחשף לאפליקציה כלשהי. לכאורה מדובר בהחלטה חיובית, שכן הכוח להחליט האם "עוקבים" אחרינו או לא הוא בידי המשתמשים. אבל לא כך היא.

ראשית, האופן שבו אפל עשתה את המהלך הוא אגרסיבי מאוד: הפופ אפ שקופץ למשתמשים שואל פחות או יותר "האם בא לך שיעקבו אחריך ויעשו לך רע או לא?!", כלומר יש בו משהו מניפולטיבי. מעבר לכך, הוא מייצר מציאות לא הוגנת.

למה לא הוגנת? כי אפל אמנם שואלת אותנו האם אנחנו רוצים שפייסבוק, פנגו, Yellow, קנדי קראש או כל אפליקציה אחרת יעקבו אחרינו כשאנחנו גולשים באפליקציות אחרות, ואנחנו עונים אם כן או לא; אבל היא לא שואלת אותנו האם אנחנו רוצים שהיא עצמה (אפל) תעקוב אחרינו בכל האפליקציות, או האם אנחנו בסדר עם זה שהיא תנצל את העובדה שהיא היחידה שיש לה דאטה איכותי על הגלישה שלנו באפליקציות (בהנחה שאנחנו משתמשי IOS), ובכך תגדיל את האיכות של כלי הפרסום שלה ותגדיל את ההכנסות שלה מפרסום - וזה כשלעצמו מייצר לה יתרון יחסי מובהק על פני מתחרותיה, בצורה לא שוויונית.

המקרה של אפיק גיימס

מאז הקמת ה-App Store, אפל לא מאפשרת למפתחי אפליקציות שעולות בה להטמיע דרכי תשלום שאינן Apple Pay או לינקים לערוצי תשלום שאינם עוברים ישירות באפליקציה (לדוגמה, לינק לעמוד סליקה חיצוני באתר). נדגיש שהכוונה היא לאפליקציות שמוכרות "נכסים דיגיטליים" כמו משחקים, סרטים, מוזיקה וכו', ולא לאפליקציות קומרס.

למה האיסור הזה נועד? כדי לוודא שכל מכירה של מוצר דיגיטלי באפליקציית IOS כלשהי תעבור במערכות התשלום של אפל, כך שזו תוכל לגבות עמלה, שעומדת לרוב על 30%. על העמלה הזו מתנהלת בשנה ורבע האחרונות מלחמה משמעותית בין אפל לאפיק גיימס, היצרנית של פורטנייט.

אפיק לא אהבה את ה"מס" הזה של אפל (כך מכנים אותו באפיק), ולכן בנתה סוג של מעקף באפליקציה. אחרי שאפל סגרה את הפרצה, והורידה את אפליקציית פורטנייט מהאפסטור, אפיק החליטה לקחת את אפל לבית המשפט. הטענות של אפיק כלפי אפל היו משולבות: נגד החסימה של אמצעי תשלום אחרים; בנוגע לכך שאפל לא מאפשרת להתקין ב-IOS עוד חנויות אפליקציות מתחרות; וגם על כך שאפל מפלה בין מפתחי אפליקציות שונים (לדוגמה לרובלוקס כן נתנו לעלות לאפסטור, למרות שחנות החוויות שלה היא "סוג של אפסטור").

בסופו של דבר, אפיק הפסידה בבית המשפט. השופטים קבעו שאפיק תפצה את אפל, שכן היא הפרה במודע את התקנות של האפסטור. באותה נשימה, בית המשפט קבע גם שהעובדה שאפל מונעת דרכי תשלום נוספות או יציאה לדרכי תשלום אחרות היא לא תקינה, וחייב את החברה לבטל את האיסור הזה תוך מספר חודשים.

אישית ציפיתי מאפל לקיים את החלטת בית המשפט ללא עיכוב, אחרי הכול היא חברה מספיק חזקה ועשירה שיכולה "לשרוד" את אובדן ההכנסות האפשרי. מה גם שהיא עדיין נותרת עם היתרון בכך שמערכת התשלומים שלה מובנית בחוויה. אלא שאפל דחתה את היישום עד הדקה האחרונה, וממש ימים ספורים לפני המועד האחרון קיבלה לבקשתה דחייה מצד בית המשפט - עד שהנושא יגיע לערעור.

תקראו לי תמים, אבל זו לא התנהלות שהייתי מצפה לה מחברת הטק הגדולה בעולם, שאפילו מסמנת עבור מאות מיליוני משתמשים ברחבי העולם סוג של תנועה חברתית.

התנאים של סין

בשבעו שעבר פורסם באתר חדשות הטכנולוגיה האינפורמיישן שאפל ככל הנראה חתמה בשנת 2016 על הסכם עם ממשלת סין, שבמסגרתו היא התחייבה "להתיישר עם הדרישות" של הממשל הסיני במגוון נושאים. בין היתר, היא התחייבה לעשות שינויים ב-Apple Maps, הנוגעים לאיים שנמצאים במחלוקת בין סין ליפן, להעביר את האחסון של המידע על משתמשי icloud הסינים לשטחי סין, ולהשקיע בסין לא פחות מ-275 מיליארד דולר בחמש שנים.

בנוסף, לאחרונה פורסם שאפל הסכימה להוריד אפליקציות מה-App Store הסיני לבקשת הממשל, ולא להפעיל את ה-Private Relay - הפיצ'ר החדש שחוסם את ה-IP של גולשים בספארי ב-IOS כברירת מחדל (אם המשתמש רוצה), כככל הנראה גם בשל דרישות של הממשל.

שלושת המקרים שציינתי יחד הזכירו לי שלמרות שלהנהגת החברה יש כוונות טובות (בוודאי ביחס להרבה מהמתחרות), בסוף זו עדיין חברה עם יעדים עסקיים, עם מנהלים רעבים ועם גליצ'ים ערכיים. במקומות שקל לשמור על הערכים, והנזק האלטרנטיבי הוא סביל, כמו במקרה שבו ה-FBI ביקש מאפל לפרוץ לאייפון של מחבל והחברה סירבה (מטעמי פרטיות) - היא נלחמת על זכויות הפרט (אולי כי היא יודעת שהממשל האמריקאי לא יפיל עליה גרזן).

אבל במקומות שבהם מונח על הכף הרבה כסף, כמו במקרה של סין - שהיא שוק חשוב מאוד עבור אפל, גם בגזרת הייצור וגם בגזרת המכירות - אורו של כוכב הצפון הזה מתחיל להתעמעם.

יחסי ארה"ב-סין

לעובדה שאפל שחקנית כל כך משמעותית בסין יש עוד משמעויות. החברה היא מעסיקה גדולה מאוד במדינה, וההערכות מדברות על כך שהיא אחראית שם ליותר מ-5 מיליון משרות - בעיקר בקרב החברות שמייצרות עבורה את המכשירים או הרכיבים שלהם.

לא פחות חשוב, אייפון הוא מותג הסמארטפונים הנמכר ביותר בסין. למה זה טוב? כי זו דוגמה מעולה לכך שעל אף ההסלמה המתמשכת ביחסים בין סין לארה"ב, נכון להיום יש הרבה קשרים טבוריים שיהיה קשה לשתי המדינות הללו להתיר במקרה של פיצוץ. אחד מחבלי הטבור האלו הוא אפל.

מצד אחד, זו החברה הגדולה ביותר בארה"ב במונחי שווי שוק (היא גם החברה הגדולה ביותר בעולם), והממשל האמריקאי לא ירצה שהיא תיפגע משמעותית אם יידרדרו היחסים עם סין (בעיות ייצור, קיטון בהכנסות ובתשלום מסים וכו'). מצד שני, גם הממשל הסיני לא ישמח לאבד מיליוני משרות, ולא פחות חשוב, הוא לא ירצה להכעיס מאות מיליוני משתמשי IOS שרגילים ואולי אפילו אוהבים את האייפון, מק, אייפד או איירפודס שלהם, ולהודיע להם שאפל מפסיקה לפעול בסין. באותו אופן משפיעים גם מותגים מערביים אחרים שפועלים בסין, כמו דיסני, סטארבקס ואחרים.

בשנים האחרונות, בשל הקשחת העמדות של הממשל הסיני, החברות הללו מתמעטות - פייסבוק לא מורשית להיכנס לסין, גוגל יצאה בגלל ניסיונות הממשל להתערב לה במוצרים, לינקדאין יצאה לאחרונה, אמזון פעילה אבל מאוד חלקית, אפיק החליטה לצאת מסין ועוד.

החברות שכן פועלות אולי חוטאות בהתקפלות מול הממשל, אבל בצד החיובי הקטן, הן משמשות כ"דבק" שמונע מהמדינות האלו להגיע לניתוק משמעותי יותר או אפילו מלחמה (סביב נושאים כמו טייוואן ונקודות מחלוקת אחרות).

הכותב הוא מנכ״ל mihi.market ויוצר קהילות digital. tech. business ו-Beyond the metaverse