המיליארדר שחושף תרומה של 30 מיליון דולר לאוניברסיטה העברית כדי לקדם לימודי רפואה

באוניברסיטה העברית מתכננים מתיחת פנים לתוכנית לימודי הרפואה, שתאפשר לה להכפיל את מספר הסטודנטים בפקולטה. התוכנית החדשה מתאפשרת בין היתר הודות לתרומה של סטיב לוין, תעשיין ופילנתרופ יהודי אמריקאי, יו"ר ובעל השליטה בחברת הבשר OSI, מיצרניות הבשר המובילות בעולם (בין היתר יצרנית מרכזית עבור רשת מקדונלדס).

● 1.2 מיליון דולר בחודש אחד: התרומה של גיל שויד
● למרות הרפורמה בבריאות הילד: במשרד מודים שההמתנה לא תתקצר

התרומה נועדה להקמת מרכז חינוכי רפואי מתקדם, שעיקרו הכשרת רופאים בכלים דיגיטליים. המיזם כולו בהיקף של 90 מיליון דולר על פני 10 שנים, כמחציתו ממקורות של האוניברסיטה ומחציתו מתרומות, בעיקר זו של לוין ושל גורמים פילנתרופיים מעיר מגוריו שיקגו, שהוא מתכנן לעזור לאוניברסיטה לגייס. הפרויקט הוא חלק ממיזם גדול יותר בהיקף של 250 מיליון דולר להעצמת הפקולטה לרפואה באוניברסיטה, הכוללת יוזמות נוספות ל בתחום ההוראה והמחקר.

לזהות את צוואר הבקבוק של ההכשרה

לדברי פרופ' אלי פיקרסקי, דקאן הפקולטה לרפואה באוניברסיטה, "בכל העולם כוח האדם הרפואי נמצא במחסור, ובעיקר הרופאים עצמם. אנחנו צריכים להכשיר יותר רופאים, ולהכשיר אותם טוב יותר. לפעמים אדם הולך לרופא מעולה ואומר, 'הייתי רוצה להיות מטופל על ידי הרופא הזה כל חיי, כי הוא מסביר באמפתיה, בבהירות וגם מקשיב לי'. המטרה שלנו היא שכל הרופאים שלנו יהיו כאלה".

מבחינת פיקרסקי צוואר הבקבוק נמצא במחסור במנטורים. "אנחנו בני מזל", הוא אומר, "יש לנו סטודנטים טובים, נלהבים, אבל הם זקוקים להכשרה מרופאים ותיקים ומנוסים יותר, ואי־אפשר להפסיק את עבודת בתי החולים".

המחסור ברופאים בישראל מאיים במיוחד מכמה סיבות. רפורמת יציב, שהגבילה את מוסדות הלימוד בחו"ל שמוכרים בישראל, הפחיתה את מספר הרופאים החדשים שנכנסים למערכת בכל שנה בכמה מאות. בנוסף, צפוי בשנים הקרובות גל גדול של פרישה לגמלאות, של רופאים שעלו מברה"מ לשעבר בשנות ה־90. במקביל, רק בשלוש השנים האחרונות עזבו את ישראל 1,300 רופאים, בהם רופאים מנוסים, אלה שהיו אמורים להיות עמוד השדרה של הכשרת הרופאים החדשים.

התוכנית של פיקרסקי היא להכניס ללימודי התואר הראשון בפקולטה לרפואה מערכת ניטור, שתמדוד את רמת הידע של הסטודנטים כל הזמן. הפיילוט לתוכנית יחל בינואר במחלקות לרפואת הילדים.

"באמצעות הטכנולוגיה, אנחנו מעוניינים לאפשר לסטודנט להבין טוב יותר מה מצופה ממנו והיכן הוא נמצא ביחס לרמה הרצויה. זו מערכת ניטור שתמדוד אותם לא ביחס לאחרים, אלא ביחס לעצמם, כי זה לא מקצוע שבו אנחנו רוצים לעודד תחרות אלא עבודת צוות. המדידה משמעותה שלא ייתכן שמישהו לא יבין את החומר ויעוף מתחת לרדאר.

"לכל סטודנט יהיה מנטור אנושי, אבל בזכות המערכת הזאת, המנטור יידע בדיוק היכן הסטודנט צריך עוד תמיכה, ויוכל למקד את הזמן שלו.

"מערכת שתלמד אותנו איך ללמד"

נעריך וננטר גם את ההכשרה עצמה, נוכל לדעת מה עובד בה ומה לא. המערכת תאפשר להם לשאול יותר שאלות. ממני הם קצת פוחדים. זה לא משמח אותי, אבל זה מה שקורה. המערכת גם תאפשר להם להפנות שאלות אלה לאלה. יהיו להם משימות עצמאיות ומשימות קבוצתיות, ואלה יחייבו אותם להיות נוכחים, להיות באינטראקציה ולתרגל את היכולות הבין־אישיות הכל־כך חשובות שלהם".

פיקרסקי מציין שמחקרים מראים שרופאים קוטעים את המטופל בממוצע 60 שניות אחרי שהחל לתאר את המקרה שלו. "המטופלים ממתינים שעתיים בחוץ, עורכים חזרות על מה שהם רוצים לומר כדי לוודא שהרופא מבין היטב את מצבם, ואז כאשר הרופא קוטע אותם, הם נפגעים ונלחצים שלא הצליחו להביע את עצמם, ואז הם בתורם לא שומעים את מה שהרופא אומר. אם אני לוקח את הרופא לשיחה וקוטע אותו אחרי דקה, הוא נדהם לשמוע שזה מה שהוא עושה. אנחנו נציע להם סימולציות ממוחשבות או אנושיות להתנהלות הזאת.

"מצב החינוך חייב להשתנות. אני מאמין שהמודל הזה ילמד אותנו איך ללמד רפואה אבל גם איך ללמד, לחנך, להכשיר באופן כללי. הכלים שיגרמו להם צמא לידע, ואולי יגבירו את השוויון".

 דקאן הפקולטה לרפואה פרופ' אלי פיקרסקי / צילום: אלעד ברמי

"יותר מדי אנשים מוכשרים עוזבים"

לוין החל להשקיע בפילנתרופיה לפני כמה שנים. בישראל, הוא השקיע במרכז השיקום עדי נגב - נחלת ערן, וכן בבית החולים שיבא.

מדוע בחרת לייעד את כספי הפילנתרופיה שלך דווקא לנושא הזה?
"אנחנו משקיעים בפילנתרופיה בתחום הרפואי בארה"ב כבר כמה שנים. כשהחלה מגפת הקורונה, ערכנו מחקר עומק כדי להבין את הצרכים והבנו שהמחסור בכוח אדם הוא בעיה עיקרית, גם רופאים וגם פסיכולוגים. היה לי ברור שניתן לשפר את זמינות הרופאים בישראל דרך האוניברסיטה העברית. יוסי גל (מנהל קשרי החוץ של האוניברסיטה - ג"ו) הוא חבר שלי.

"אני חושב היום הרבה על תיקון עולם באמצעות פילנתרופיה, עסקים והשילוב ביניהם. אני משקיע בכלכלה הישראלית, בביטחון, בדיור, כמובן במזון, אבל מה שעומד מעל הכול הוא רפואה, כי אם אנחנו לא בריאים אנחנו לא יכולים ליהנות מהחיים, ואז למה בכלל להיות פה. ונוסיף על כך שבישראל יותר מדי אנשים מוכשרים עוזבים, והייתי רוצה להחזיר אותם הביתה.

"בארה"ב אנחנו משקיעים במרכזים רפואיים, ולאחרונה מקימים בשיקגו מרכז חדש לתסמונות נוירולוגיות נדירות. זה תחום שבו הכסף מאוד דרוש. החוט המקשר הוא שאנחנו לא רוצים שהכסף ילך לבניינים ולשמות על מגדלים, אנחנו אוהבים את התוכניות שבאמת מקדמות את הרפואה".

 בית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית / צילום: יורם אשהיים

האם תרומות נוספות עומדות על הפרק?
"הייתי רוצה להשתמש בפרויקט הזה כדי ליצור שותפות בין קהילת הפילנתרופיה והרפואה של שיקגו, שהיא מרכז רפואי משמעותי, לבין ישראל. אנחנו רוצים להשקיע עוד 18 מיליון דולר בפרויקט בתחום הפודטק, הקיימות ועלויות המחיה, גם באוניברסיטה העברית. יש לנו פרויקט נוסף שיגיע כנראה לסכום של 16 מיליון דולר, שיתחלקו בין אוניברסיטת תל אביב, העברית, הטכניון ובן גוריון. זה מיזם שמטרתו להביא סטודנטים מארה"ב ומקנדה ללמוד בישראל. למי שירצה להישאר - נעזור במימון התואר הבא או במציאת עבודה. ובצפון הארץ אנחנו עושים תוכנית הכשרה למנהיגות לקהילות דרוזיות. כל הדברים הללו חייבים להשתלב יחד, כדי לפתור חלק מהבעיות של העתיד".