מדרון חלקלק או כלי למלחמה בפשיעה: חוק החיפוש החדש מעורר מחלוקת

החוק שיגביר את יכולת המשטרה לבצע חיפוש ללא ביקורת שיפוטית עבר בקריאה ראשונה - ומעורר מחלוקת עזה • עורכי דין שמתנגדים לחוק מזהירים: "יעמיק את הפגיעה בזכויות האזרחים" • המצדדים בחוק טוענים: "הרחבה מידתית ומדודה"

שר המשפטים גדעון סער. קידם את הצעת החוק / צילום: מארק ישראל סלם - הג'רוזלם פוסט
שר המשפטים גדעון סער. קידם את הצעת החוק / צילום: מארק ישראל סלם - הג'רוזלם פוסט

הכנסת אישרה השבוע בקריאה ראשונה את "חוק החיפוש" המרחיב את סמכויות השוטרים לביצוע חיפוש ללא צו בימ"ש. החוק קודם על ידי שר המשפטים גדעון סער, ואושר כהוראת שעה למשך שנה וחצי. החוק למעשה מרחיב את הסמכויות הקיימות לביצוע חיפוש ללא צו, כחלק מהמאבק בפשיעה בחברה הערבית. החשש הוא כי החוק יוביל למדרון חלקלק, ולפגיעה לא מידתית בזכות הפרטיות ללא פיקוח של בית המשפט.

מאז 1969 אז חוקק החוק המקורי, לשוטר יש סמכות להיכנס לבתים ללא צו בתנאים מסוימים. החוק התיר לבצע חיפוש בלי צו בארבעה מקרים: כשיש לשוטר יסוד להניח שמבוצעת עבירה במקום; אדם שנמצא בבית פנה למשטרה ויש יסוד להניח שמבוצעת בו עבירה; בעל הבית פנה למשטרה, או במקרה שאדם נמלט נכנס למקום.

 
  

החידוש בהצעת החוק היא האפשרות לבצע חיפוש ללא צו, על מנת לתפוס חפץ שעשוי לשמש כראיה לביצוע עבירת פשע חמור. זאת בתנאי שהחיפוש נדרש כדי למנוע את העלמת הראיה או פגיעה בה. מי מחליט? שוטר, שצריך לקבל אישור של קצין משטרה.

הרחבת הסמכויות באה לתת מענה, לפי דברי ההסבר "לצורך הדחוף לסייע ביכולות הפענוח והשגת ראיות של משטרת ישראל בטיפול בפשיעה החמורה בחברה הערבית".

המשטרה מתקשה להשיג שיתוף פעולה כדי לגבות ראיות ועדויות בפשעים חמורים בחברה הערבית, כשעיקר הקושי נובע משיבוש ראיות. הכוונה למחיקת סרטוני מצלמות וידאו המוצבים בבתי עסק ובחצרות שלפעמים מנציחים אירועים פליליים. לדברי השר סער, הרחבת סמכויות החיפוש נועדה לקדם את פענוח הפשעים כאשר כיון רק 23% ממקרי הרצח בחברה הערבית מפוענחים.

החשש הוא, שהסמכויות המורחבות ינוצלו לרעה על ידי המשטרה כשהחשש העיקרי הוא לפגיעה באוכלוסייה. גם היום עולות טענות על אופן יישום החוק בנוסחו הנוכחי.

הסנגור הפלילי עו"ד ניר אלפסה אמר לגלובס כי אותו חשד להימצאות "חפץ העשוי לשמש כראיה" לביצוע פשע חמור, לא מספיק משכנע כדי להצדיק את הוויתור על הכלי החשוב של ביקורת שיפוטית. לדעתו, התיקון נותן מנדט למשטרה לפגוע חד צדדית בפרטיות צד ג', באופן לא מידתי: "בעיניי, השילוב הנכון, שעשוי היה לאזן בין מכלול האינטרסים, הוא היתר לתפיסת חפץ או ראיה ללא צו שיפוטי - בתנאי שהעבירה בוצעה זה מקרוב. כך תישמר גם המיידיות והדחיפות בנקיטת הפעולה, מחד, ומנגד - לא תהיה פגיעה בלתי מידתית בזכות צד ג'".

עו"ד עמית חדד, שייצג את עוזריו של ראש הממשלה בסוגיית החיפוש בפלאפונים, הביע חשש כי התיקון לחוק החיפוש לא ישנה דבר בהתמודדות עם הפשיעה בכלל והפשיעה במגזר הערבי בפרט. "מה שהוא יעשה זה להעמיק את הפגיעה בזכויות האזרחים", טען. "הניסיון מלמד שחקיקה שנועדה להתמודד עם פשיעה חמורה במיוחד מיושמת דווקא בעבירות קלות בהרבה ללא הצדקה".

פרופ' אורן גזל אייל דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה סבור, בניגוד לדעת רבים, כי הרחבת הסמכויות של המשטרה תסייע במאבק נגד הפשיעה. לעמדתו, מדובר בהרחבה מידתית ומדודה. לטענתו, המתנגדים להצעה מתעלמים מכך שיש בה גם צמצום של סמכויות המשטרה. כך בשל הדרישה להראות שמדובר בעבירה שבצידה עונש של מעל ל-10 שנים, ושהחיפוש נדרש כדי למנוע העלמת הראיה. בתנאים אלה, הסמכת המשטרה היא מידתית ומאזנת בין זכויות הפרט לעבודת המשטרה.

במשרד המשפטים לא רואים דרמה גדולה בתיקון. מאחר וגם היום יש אפשרות לבצע חיפוש ללא צו. מדובר ברע הכרחי מבחינתם בניסיון להילחם בהתגברות הפשיעה בחברה הערבית, כשהעבירות הנפוצות הן מקרי ירי המובילים לנטילת חיי אדם על בסיס כמעט יומיומי, סחיטה באיומים וסחר באמצעי לחימה.

האיזון שנעשה, הוא באמצעות דרישת המידתיות: השוטר יוכל לערוך חיפוש רק אם "אי ביצוע החיפוש באופן מידי יסכל את מטרת החיפוש ולא ניתן לקבל צו מבעוד מועד". איזון נוסף שנעשה הוא בדרישה לאישור קצין משטרה, שבמצב הנוכחי לא נדרשת. בנוסף, נקבעה חובת תיעוד "שתיקבע בנוהלי המשטרה". איזון זה פחות משמעותי כי טרם ידוע מה תכלול דרישת התיעוד. האם תהיה דרישה מעבר לתיעוד בכתב שעורכים שוטרים לאחר החיפוש.