הצד השני של שירלי פינטו: המופע המביך שמלמד עד כמה חברי הכנסת שלנו מנותקים

רק כשראיתי את ח"כ שירלי פינטו מובילה ביד אחת עגלה ובתוכה תינוקת רכה בימים אל מחוץ למעלית בקומת המליאה ובידה האחרת בקבוק חלב הפסקתי לחפש אשמים. אלה לא חברי האופוזיציה שסרבו להתקזז איתה, או ח"כ אביר קארה ממפלגתה שהחליט להחרים את ההצבעות כך שנוכחותה תהפוך קריטית עוד יותר לקואליציה. זו גם לא העובדה שח"כ פינטו עצמה ניצלה את המעמד כדי לגרוף רווח פוליטי כשנאמה במליאה נגד האופוזיציה ("לאור ההתנהלות המבישה של האופוזיציה הוקפצתי על ידי הקואליציה").

זו פשוט הייתה הצגה שכולם ביקשו לקחת בה חלק, מחברי האופוזיציה שביקשו להדגיש שוב את התעמרות הקואליציה בהם, דרך חברי הקואליציה שניסו להפוך את הצד השני לנבלים ועד לפינטו עצמה שהפכה לגיבורת האירוע. "הסיפור הזה נוגע לכל אם יולדת ועובדת במדינת ישראל שנתקלה בהתעמרות מצד מקום עבודתה", נאמה בפאתוס במליאה בעיצומו של הפסטיבל. ובכן, ח"כ פינטו, את ממש לא מייצגת התעמרות באישה יולדת במקום העבודה, אלא את הניתוק המוחלט של בית הנבחרים מהאזרחים ששלחו אותם לשם.

ב-24 ביולי 1957 כתב חבר השופטים שבחר בתוכניתו של האדריכל יוסף קלארווין לבניית משכן הכנסת כי "(הבניין) מבטא יפה ומשרת את ייעודו המיוחד על ידי העמדתו על רמה בעלת ממדים לא מוגזמים... השימוש ברמזים קלסיים בקומפוזיציה הארכיטקטונית מעניק לבניין את הסגולה לעודד יראת כבוד לכל המתקרב אליו". ברבות השנים מתברר כי הבחירה להציב את הכנסת על רמה ולעודד יראת כבוד אליה דווקא גרמה למצב הפוך.

לא דוגמה ולא מופת

במקום להיות דוגמה ומופת, מסמלים חברי הכנסת ניתוק מכל אמת מוסר בסיסית והתנהגות חברתית של האזרחים אותם הם מייצגים. מה יעזור אם ביד אחת הם מחוקקים חוקים להארכת חופשת הלידה, הכרה בחופשת לידה של האב, נקודות זכות נוספות וכן הלאה וביד השנייה הם רומסים כל חלקה טובה של התנהגות אנושית בסיסית?

ולמה אין לי טענות ליושבי האופוזיציה דווקא או לחברי סיעתה של פינטו/רה"מ? כי בתקופה הקודמת הם נהגו באופן דומה. בינואר 2018 היה זה יו"ר ש"ס אריה דרעי שביקש לברר האם אפשר להקים את ח"כ יהודה גליק מהשבעה על אשתו כדי להצביע בחוק המרכולים. ביולי 2018 הייתה זו ציפי חוטובלי שהובהלה למליאה בשם המשמעת הקואליציונית שבועיים אחרי לידה. בדצמבר 2017 היה השר דוד אזולאי ז"ל מש"ס מאושפז, בזמן שהקואליציה חישבה איך להביא אותו להצבעה על אלונקה והאופוזיציה סרבה לקזז אותו - עד שהגיע חה"כ לשעבר אילן גילאון והציל את כבודה של הכנסת. "לפני הפוליטיקה - יש אנושיות", צייץ אז גילאון דברים שנכונים להיאמר גם היום.

משפרים עמדות בדרך לליכוד

למרות שנראה שהפריימריז בליכוד הולכים ומתרחקים נוכח יציבות ממשלת בנט-לפיד, חברי הכנסת בליכוד עובדים קשה כדי להבטיח את מקומותיהם ברשימה לעתיד לבוא. מי שעסוקים בכך בעיקר הם השרים לשעבר, שכמעט אינם פוקדים את ועדות הכנסת והעשייה הפלמנטרית נחשבת למטה מכבודם, ולכן למעט בימים של נוכחות חובה במליאה הם מנצלים את הזמן הפנוי לסקרים, כנסים ופגישות עם פעילים. חברי הכנסת "הפשוטים" לא נעדרים מהזירה, הם רק נדרשים לעשות זאת בסופי שבוע בעיקר, אז הפעילות בכנסת עוצרת.

חברי מרכז שמגיעים מעת לעת לישיבות סיעת הליכוד מעבירים ביקורת על היו"ר שזנח את הסניפים ואת מצביעיו ומסתגר בכנסת. "הוא חייב לזכור שזה לא יעבוד לו בלי לבוא אלינו ולשבת איתנו. הוא כבר הפסיד את הבחירות האלו כי היה יהיר", אמר אחד מהם השבוע בזמן שהמתנו להצהרת נתניהו.

בהיעדר נתניהו ונוסף לשרים לשעבר שמנצלים את היעדרותם מהכנסת לצורך מפגשי פעילים, יש גם מצטרפים חדשים מבחוץ שינסו לכבוש מקום ברשימה. אחד מהם נמצא בעין סערת הסרסור בסוהרות בכלא גלבוע, עורך הדין הפלילי אייל בסרגליק, בעלים ומייסד במשרדו. הוא הצטרף לפני כחודשיים לליכוד ובמקביל לכנסים שהוא מקפיד להגיע אליהם, בשבועות האחרונים הוא גם סנגורו של רב כלאי ראני באשה, קצין המודיעין בכלא גלבוע בתקופה שבה הסוהרות הותקפו מינית.

השבוע החלה המשטרה לגבות עדויות חדשות מסוהרים שטענו כי באשה ידע שהאסיר הביטחוני מחמוד עטאללה מטריד מינית סוהרות, ובכל זאת המשיך לשלוח אותן לאגף. במקביל לבדיקה, נציבת שב"ס קטי פרי הודיעה כי החליטה להדיח אותו מתפקידו. למרות תמונת המצב הבעייתית, בסרגליק בטוח (כמו שעורכי דין בטוחים) שלקוחו חף מפשע ולכן הייצוג שלו בפרשה לא יפגע בסיכוייו בליכוד.

מי שהיה גם סנגורו של אלאור אזריה, איש העסקים דודי אפל ובין לקוחותיו היה גם ח"כ חיים כץ, גם התמודד על תפקיד פרקליט המדינה לפני שנה, אולם כעת סולל את דרכו דווקא בשדה הפוליטי ומכוון גבוה. ההחלטה הוא אומר התקבלה לפני שנים, המימוש עכשיו כשהליכוד נדרש לסלול את דרכו חזרה להנהגה ויש לו די זמן כדי לפקוד סניפים, חתונות ומרכזי מתפקדים בעלי כוח. כמי שמכיר את עולם המשפט מבפנים, הוא תומך בטענות הקוראות לתקן, אך לא מזדהה עם הגישה. בשבועות הקרובים הוא גם אמור להיפגש עם נתניהו.

מתבצרים בקו בר לב

בניגוד לתסיסה בליכוד, במפלגת השלטון (החליפי) יש עתיד שפותחת את שורותיה ולראשונה מתפקדת כמפלגה מעין דמוקרטית שבה ייערכו בעוד כשבועיים בחירות - אדישות רבתי. ליו"ר המפלגה יאיר לפיד לא קם בינתיים אף יריב והוא לא נדרש לקמפיין. גם בקרב חברי הכנסת אין עניין באירוע הפנים-מפלגתי. הם נושאים את עיניהם דווקא למה שמתרחש במפלגת העבודה בשבוע האחרון בעקבות התבטאויותיו של שר הבט"פ עמר בר לב וחוככים ידיים בהנאה. השרה מרב מיכאלי חוזרת להתחרות על הבוחרים של מרצ.

במערכת הפוליטית טוענים כבר שבועות ארוכים כי ליו"ר מפלגת העבודה יש את המוטיבציה הגדולה ביותר (אולי שנייה לגנץ) למנוע מלפיד לכהן כראש ממשלה. היא רואה בעצמה מתחרה שווה על הנהגת המרכז-שמאל מול לפיד וגנץ, כמי שהצליחה להפיח רוח חיים במפלגה על ערש דווי, ובכל זאת השבוע החלום הזה מתרחק. בר לב נקט השבוע בקו שמאל-קיצוני שמתחרה רק ברטוריקה של מרצ, כאשר האשים בציוץ בטוויטר את המתנחלים ככלל באלימות נגד פלסטינים.

"פגשתי היום את תת-מזכירת המדינה של ארה"ב, הגברת ויקטוריה נולנד. תת-מזכירת המדינה התעניינה, בין היתר, באלימות מתנחלים וכיצד ניתן להפחית את המתח באזור ולחזק את הרשות הפלסטינית", צייץ השר והכליל באחת את כל תושבי ישראל מחוץ לגבולות 67' באלימות נגד שכניהם הפלסטינים. בר לב חולל סערה, התקוטט עם השרה איילת שקד וזכה לגיבוי, איך לא, מח"כ מוסי רז, יאיר גולן והרשות הפלסטינית. אגב, אפילו חה"כ מנסור עבאס אמר בראיון ברשת ב' שלא צריך להכליל את כל תושבי ישראל באלימות נגד פלסטינים.

ראש הממשלה בנט התקשר אליו כדי "להבהיר" את המצב ושיגר מעין ציוץ כללי על אהדתו למתנחלים. לנזוף אי אפשר כשהשרים כפופים לראש הממשלה החליפי שלך.

כך או כך, ההצלחה הכבירה של בר לב עם זאת ניכרת השבוע בפן אחד: הוא הצליח להסיט את הביקורת על הטיפול שלו במכת האלימות בחברה הערבית. במקום שהתקשורת תשאל שאלות על מה הוא עושה כדי להצליח איפה שאחרים כשלו, בזמן שעוד קורבנות התווספו למניין הנרצחים רק השבוע, כולם התעסקו בציוץ חסר קשר לנתונים. מוחמד אזברגה נרצח בלוד, אחמד עומרייה נרצח בחיפה, למעלה ממאה ועשרים נרצחים. אבל השר עסוק בקמפיין.