יש חיים אחרי הפרישה מהעבודה

בשל הארכת תוחלת החיים, גם אם בעתיד יעלה גיל הפרישה מהעבודה, תקופת חיים זו עשויה להיות תקופה ארוכה, מובחנת ומשמעותית בחיי האדם • ההכנה לפרישה צריכה להתרחש לא בסמוך אליה כפי שמקובל כיום, אלא יש ליצור מנגנון הכנה לפרישה שיופעל מספר שנים לפני כן, ובאמצעותו להתמקד בעיצוב זהות מעבר בקרב עובדים העומדים לפרוש בעוד מספר שנים

החל משלהי המאה העשרים מסתמן תהליך של כרסום הדרגתי במעמדה של העבודה / צילום: Shutterstock, Kite_rin
החל משלהי המאה העשרים מסתמן תהליך של כרסום הדרגתי במעמדה של העבודה / צילום: Shutterstock, Kite_rin

העלאת גיל הפנסיה של הנשים הביאה לדיון ציבורי נרחב את פגיעותן הרבה יותר מזו של גברים בעת המעבר לפרישה מהעבודה - פגיעה הנגרמת בשל חסכים כלכליים רבים יותר בקרב נשים גמלאיות בהשוואה לגברים. על פי ממצאי מחקר שערכתי לאחרונה, הסתגלותן של נשים למעבר הפרישה טובה פחות מזו של גברים, אך בקרב גברים ונשים כאחד מסתמנים לעיתים קשיים בהסתגלות לפרישה.

החל משלהי המאה העשרים מסתמן תהליך של כרסום הדרגתי במעמדה של העבודה, המוביל למחשבה שאנו עומדים בפני עידן בתר-עבודה: מרכזיות העבודה נחלשת וכך גם תפיסת העבודה כמקור עיקרי למיצוי עצמי המקנה משמעות לחיים. ועל אף זאת, אין מערערים על חשיבות הפרישה מהעבודה וגם בקרב אלו הממתינים לפרישה בכליון עיניים לא ניתן להתעלם מהאובדנים המוכרים המתלווים אליה ובסולם אוניברסלי המעריך אירועי חיים מלחיצים, המעבר לפרישה מדורג ברבע העליון.

בשל הארכת תוחלת החיים, גם אם בעתיד יעלה גיל הפרישה מהעבודה, תקופת חיים זו עשויה להיות תקופה ארוכה, מובחנת ומשמעותית בחיי האדם. במהלך העשורים האחרונים הוצגו באקדמיה גישות מגוונות ואפילו סותרות המנסות להבין את הסוד הטמון בפרישה מיטבית. מתוך כך, ישנם מומחים הטוענים כי על הפרט המצוי בתקופת הפרישה לקיים פעילות ופעלתנות, ותולים את סוד ההצלחה של ההסתגלות לפרישה בעשייה רבה.

מנגד, יש הטוענים כי פורשים ייטיבו עם עצמם אם יפחיתו פעילות ויתנתקו באופן הדרגתי מהחברה, וכי בשל התדלדלות כוחות הנפש והגוף, מגמה זו היא מתחייבת. לעומת גישות אלו, ישנם כאלו הטוענים לחובת שמירת חליפין מאוזנים בין הפורש לבין החברה, וכך ככל שהפורשים ישכילו לצבור יותר משאבים מסוגים שונים הרלוונטיים לסביבתם כך הסתגלותם תהיה טובה יותר. ריבוי הגישות להסבר ההסתגלות לפרישה מעיד על מורכבותה, וכפי הנראה גם על היותה חוויה אינדיבידואלית. ואולם גם אצל אלו החווים תחושות של נחת בשלביה הראשונים של הפרישה (שלב המכונה "ירח הדבש"), מאוחר יותר יגיע "שלב ההתפכחות" והמציאות בפרישה תיראה באור ריאלי יותר, על הטוב, אך גם על הפחות טוב שבה.

קיימת כיום מודעות רבה יותר להעלאת איכות החיים בתקופת הפרישה

בקרב קובעי מדיניות, מעסיקים והן בקרב הפורשים עצמם, קיימת כיום מודעות רבה יותר מבעבר להעלאת איכות החיים בתקופת הפרישה מהעבודה. כך למשל המשרד לשוויון חברתי החל בתוכנית הנקראת "ותיקים בעבודה" שנועדה לשלב פורשים בשדה העבודה על ידי קישורם למעסיקים רלוונטיים, הכשרתם והתאמתם לשוק העבודה. מגמה מבורכת זו הנוגדת את התפיסה הגילנית, משקפת את ההכרה בפוטנציאל שיש בידע, בניסיון המקצועי וביציבות של אנשים בתקופת חיים זו, ובכך שהמצרף ביניהם מהווה משאב יקר ערך בשוק העבודה. תקופת הקורונה, ובעקבותיה אימוץ דפוס העבודה מהבית והידע שרכשה האוכלוסייה המבוגרת בתחום הדיגיטלי, עשויים לעודד השתלבות של פורשים בשוק העבודה.

ואולם נראה שיש ללוות תהליך זה המתרחש ברמת המאקרו גם בתהליכים נוספים המהווים צעדים מקדימים למעבר לפרישה. כך למשל, כיום ארגונים מציעים לעובדים קורסי הכנה לפרישה בסמוך אליה שנה או שנתיים לפני התרחשותה. למרות שהמוסכמה המקובלת היא כי המעבר לפרישה מתרחש במועד עזיבת העבודה בפועל, מומחים מסוימים טוענים שהוא מתחיל כבר מספר שנים קודם לכן, כאשר מחשבות על הפרישה מתחילות לחלחל אצל העובדים. בשלבים אלו מתחילה להיסדק זהות העובד, על ההשלכות הטמונות בכך.

על כן, ההכנה לפרישה צריכה להתרחש לא בסמוך אליה כפי שמקובל כיום, אלא יש ליצור מנגנון הכנה לפרישה שיופעל מספר שנים לפני כן, ובאמצעותו להתמקד בעיצוב זהות מעבר בקרב עובדים העומדים לפרוש בעוד מספר שנים, שהיא למעשה זהות מגשרת בין זהותו כעובד לזהותו כפורש.

במסגרת בניית הזהות המגשרת, ניתן ליישם מודלים וכלים לאבחון המקובלים בשלבים מוקדמים במעגל החיים. כך למשל יש לערוך לעובדים הרחוקים עדיין מהפרישה אבחון של כישרונות חבויים, רצונות וצרכים. ולעודדם לפתח תחומי עניין שיבנו זהות איתנה חלופית לעבודה ( כגון זהות פנאי, התנדבות). אימוץ מגמה זו תביא "לנחיתה רכה יותר" אל תוך חיי הפרישה. כך למשל בישראל פורשים המתנדבים טרם הפרישה, ומתחילים בשלב מוקדם לגבש זהות של פורש, ימשיכו להתנדב גם אחריה.

יתר על כן, המושג קריירה השמור לחיי העבודה, ניתן להרחבה כך שיכיל גם קריירות של פורשים-עובדים ויש לשרטט בה מסלול התקדמות בדגש על התפתחות מקצועית של אלו החפצים להתמיד לאורך זמן בשוק העבודה. בנוסף לכל אלו, יש לאמץ תפיסה כוללת שעל פיה פרישה מעבודה יכולה לחול רק על עניינים גשמיים, אבל אין לעולם פרישה מהעבודה הרוחנית של האדם.

הכותבת היא חוקרת ומרצה בביה"ס לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת בר-אילן