הג'וב החדש של ראש המוסד לשעבר ומה קרה למכרזי הנדל"ן הגדולים

מדד ת"א 35 משלים זינוק של 22% מתחילת השנה, אבל הסיפור של הזינוק מורכב כמובן מהשינוי במניות עצמן.

החברה הביטחונית אלביט מערכות בניהולו של בצלאל (בוצי) מכליס עקפה את כולן בסיבוב והפכה בזמן המלחמה לגדולה ביותר במדד ת"א 35. היא גם הייתה יכולה להיות הגדולה ביותר בבורסה, אך ענקית הסייבר פאלו אלטו שהצטרפה אליה לאחרונה עקפה את כולן בסיבוב (כשהיא נסחרת בשווי של 428 מיליארד שקל). אלביט השלימה זינוק של 51% רק מתחילת השנה, לשווי שיא של כמעט 130 מיליארד שקל. נזכיר שרק לפני שנים ספורות עוד נלחמה אלביט על מקום ברשימת עשר הגדולות בבורסה, כשנסחרה לפי שווי שוק של פחות מ־20 מיליארד שקל.

במקומות הבאים נמצאות ענקית הפארמה הישראלית טבע, שגם הצליחה לעקוף לאחרונה שוב את בנק לאומי, ואחריה הבנקים לאומי ופועלים. למקום הבא הצליחה להשתחל בזמן המלחמה חברת השבבים טאואר ממגדל העמק, שמשלימה קפיצה של 70% מתחילת השנה לשווי שיא של יותר מ־70 מיליארד שקל. מדובר בעלייה מרשימה במיוחד שכן מדובר בחברות הגדולות ביותר בבורסה, ולא בחברות קטנות ש"קל" להקפיץ את מחיריהן. בכך טאואר הצליחה לעקוף גם את ענקית הקניונים וחוות השרתים עזריאלי ואת בנק מזרחי טפחות. אחריהם התברגה חברת שבבים נוספת - נובה.

על חשבון הבנקים: עליית חברות הביטוח

גם חברת הביטוח הפניקס רשמה לעצמה הישג יפה כשהגיעה לשווי שוק של 46 מיליארד שקל, כשהיא עוקפת בכך את שווי השוק של בנק דיסקונט (42.6 מיליארד שקל). אמנם הפניקס עדיין לא מרוויחה כמו דיסקונט אך בשוק נותנים לה כיום שווי גבוה יותר.

בהמשך הטבלה מתבטאת שוב עוצמת חברות הביטוח, שהפכו בשנים האחרונות ללהיט בבורסה. מלבד הפניקס, גם הראל ומנורה מבטחים כבר הספיקו לעקוף בשווי את הבנק הבינלאומי, הקטן מבין חמשת הבנקים הגדולים בישראל. עד לפני שנים ספורות זה היה נראה תרחיש דמיוני לחלוטין. כיום הן נסחרות לפי שווי של 39 ו־31.6 מיליארד שקל בהתאמה.

במקביל לשתי חברות הביטוח הללו נמצאות גם שתי חברות אנרגיה - או.פי.סי אנרגיה של עידן עופר ואנלייט שמוביל גלעד יעבץ, ואחריהן נקסט ויז'ן, החברה הביטחונית שכבר הפכה לחברה ה־16 בשוויה בבורסה עם שווי שוק של 28 מיליארד שקל. רק לאחר מכן מגיע הבנק הבינלאומי (25.7 מיליארד שקל), במקום ה־17.

החברות הבאות מבין עשרים הגדולות הן חברת השבבים קמטק, חברת הגז ניו מד אנרג'י (45% ממאגר לוויתן), ואת 20 הגדולות נועלת חברת התקשורת בזק, גם היא בעבר הייתה בעשר הגדולות.

בהמשך הגדולות ניתן למצוא את מגה אור של צחי נחמיאס, שנכנסה בסערה לתחום חוות השרתים וכבר הפכה לחברה ה־25 בשוויה בבורסה, מה שקרוב לוודאי יבטיח לה את ההצטרפות למדד ת"א 35 בעדכון המדדים הקרוב.

ואם אתם שואלים את עצמכם איפה חברת התוכנה נייס, זו שעד לפני שנתיים עוד הייתה הכי גדולה בבורסה בת"א, היא כעת נמצאת רק במקום ה־29 בבורסה, עם שווי של 19 מיליארד שקל בלבד, לאחר שאיבדה 60% משוויה בשנים האחרונות.

עוד דרמה נרשמת בימים אלה בסוף רשימת מניות מדד ת"א 35. בסוף השבוע הקרוב יסתיימו "עשרת הימים הקובעים" שיקבעו אילו חברות יישארו במדד ואילו ייצאו ממנו. ארבע חברות מתנדנדות בתחתית וחלקן עלולות להיפלט ממנו. בהן נמצאות חברת הנדל"ן דמרי, חברת המלונאות פתאל וחברות הנדל"ן המניב מבנה ואמות.

נתנאל אריאל

תחילה דיווחה על קבוצת משקיעים שתרכוש מניות שיהוו כ־32% מהחברה בכ־41 מיליון שקל, ובהמשך הצטרף גם בית ההשקעות אי.בי.אי להשקעה של 6.8 מיליון שקל. במקביל דווח על הקצאה פרטית לחברת AgEagle ב־9.2 מיליון שקל. כל ההשקעות הללו נקבעו במחיר של 80 אגורות למניה, שהיווה בזמנו פרמיה על המחיר, אך היא זינקה בחדות וכיום מחירה הוא 236 אגורות.

 יוסי כהן, ראש המוסד לשעבר / צילום: ניב קנטור, ועידת ישראל לטכנולוגיות המידע

הצטרפות השלושה התגלה במסגרת תיקון לזימון לאסיפה שתתקיים ב־23 באפריל. המשקיע הראשי בהשקעה המקורית, רונן אלעד (באמצעות חברת אלעד רונן אחזקות), עדכן על ריכוז והובלת "קבוצת אנשי מפתח, שנועדה לחזק היבטים אסטרטגיים בפעילות החברה". לדבריו "הצטרפות יוסי כהן, הן כמשקיע והן כחלק ממערך ההובלה של החברה, צפויה לתרום להאצת פעילות הפיתוח העסקי, לחיזוק קשרים בזירה הבינ"ל ולהרחבת יכולות השיווק בשווקים גלובליים". על רוזן וטוכמאייר נכתב כי הצטרפותם "תחזק את ממשקי החברה מול שוק ההון והמערכת הפיננסית". לא פורט באילו תפקידים (אם בכלל) ישולבו השלושה.

אופציה ללא תמורה

לפי הדיווח, אלעד אחזקות התקשרה עם רוזן בהסכם אופציה, והעניקה לו ללא תמורה אופציה לרכישת כ־22 מיליון מניות (במחיר מימוש של 80 אגורות למניה). רוזן יהיה רשאי להסב את האופציות שלו או חלקן לטוכמאייר ו/או כהן. אם האופציה של רוזן תמומש במלואה, חלקה של אלעד אחזקות יהיה 15% מההון של אירודרום ושל רוזן - 14.3%, זאת לאחר השלמת ההשקעה מצד החברה האמריקאית AgEagle. חלקם של טוכמאייר וכהן לא פורט, והוא כאמור תלוי במימוש האופציה על ידי רוזן ואז הסבת חלק מההחזקה לשניים האחרים. אם האופציה של רוזן לא תמומש אלעד יהיה בעל השליטה.

שירי חביב ולדהורן

על פי הבדיקה, מתחילת מרץ נסגרו תשעה מכרזים, ומתוכם ארבעה נכשלו. מתוך החמישה הנותרים, חלק קטן מהמגרשים ששווקו נותרו גם הם ללא הצעות. לשם השוואה, בתקופה המקבילה אשתקד נסגרו 34 מכרזי רמ"י, ורק תשעה מהם נסגרו ללא הצעות.

נזכיר כי רמ"י הכריזה מיד עם פרוץ המלחמה הנוכחית מול איראן על שורה של הקלות ודחיות מועדים (בעיקר סביב תשלומים על קרקעות שכבר שווקו). גם מצב החירום, כמובן, השפיע על יכולתם ועל רצונם של היזמים להשתתף במכרזים, וכל אלו "תרמו" לתמונת המצב הנוכחית. עצרנו לבדוק אילו מכרזים כן נסגרו מאז תחילת המלחמה, ומה הסיפור שעומד מאחוריהם.

לכל כישלון סיבות משלו

כאמור, מתוך תשעת המכרזים ששווקו במהלך המלחמה, ארבעה נכשלו לגמרי שכן לא הוגשו להם הצעות. ניתוח של המכרזים מראה כי לכל מכרז סיבה אפשרית משלו לכישלון: מכרז בבאר שבע עבור 171 יחידות דיור להשכרה בשכונת הרקפות נחל כישלון לא מפתיע, שכן כל חמשת המכרזים שפורסמו עד היום לדיור להשכרה בעיר, לא שווקו בהצלחה. ככלל, בתקופה זו קשה יותר לשווק מכרזים לדיור להשכרה, לא כל שכן בפריפריה.

בג'לג'וליה נכשל מכרז לשטחי מסחר ומשרדים - שמצטרף לסדרה של ארבעה מכרזים אחרונים שנכשלו ביישוב. המכרז האחרון ששווק בהצלחה בג'לג'וליה היה בשנת 2021. בקריית גת נכשל גם כן מכרז לשטחי מסחר ומשרדים, ייתכן שבשל הוצאות הפיתוח הגבוהות שעמדו על יותר מ־68 מיליון שקל. ובאגם מונפורט נכשל מכרז למלונאות - ענף שנמצא באי ודאות גדולה בימים אלו.

אחד המכרזים ששווקו בהצלחה במהלך המלחמה הוא מכרז ל־88 יחידות דיור בבאר יעקב, על קרקעות המושב הסמוך תלמי מנשה. חברת מעוז דניאל זכתה בקרקע לקראת סוף מרץ בתמורה לכ־82 מיליון שקל כולל הוצאות פיתוח, סכום שמשקף מחיר של כמעט מיליון שקל בממוצע עבור קרקע לכל יחידת דיור (כ־932 אלף שקל, אם נרצה להיות מדויקים יותר).

בתחילת דצמבר 2025 זכתה אותה חברה בשני מגרשים סמוכים לבניית 265 יחידות דיור, תמורת סכום כולל של כמעט 210 מיליון שקל, כולל הוצאות פיתוח. הסכום הזה משקף מחיר ממוצע של כ־791 אלף שקל עבור קרקע לכל יח"ד, קרי כמעט 150 אלף שקל פחות, בממוצע, לכל יח"ד, בהשוואה למחיר שבו רכשה את הקרקע במכרז בחודש שעבר.

הפתעה במעלה אדומים

העיר מעלה אדומים, מזרחית לירושלים, לא הציגה צמיחה משמעותית כבר יותר מעשור. על פי נתוני האוכלוסייה, מספר התושבים בה, כ־36 אלף נכון לסוף דצמבר 2025, נותר כשהיה, פחות או יותר, מאז תחילת העשור הקודם. נראה שבקרוב כל זה הולך להשתנות.

ראשית, העיר חתמה על הסכם גג שיוסיף לה כ־7,200 יחידות דיור חדשות (תוספת פוטנציאלית של יותר מ־23 אלף איש); שנית, לאחרונה החל בה "גל שיווקים", ראשון מאז שנת 2022. בדצמבר האחרון שווקו בה, בשני מכרזים, קרקעות לכ־2,400 יחידות דיור, ובמהלך המלחמה שווק מכרז גדול נוסף - לשטחי תעשייה באזור התעשייה הדרומי, שגם הוא מיועד להתרחבות משמעותית. במכרז שווקו כ־64 דונם באזור התעשייה תמורת סכום כולל של כ־141 מיליון שקל כולל הוצאות פיתוח.

יובל ניסני

מדובר בנקודת ציון חשובה עבור החברה. קודם לכן מינוי סילבן שלום עלה על שרטון בשל ביקורת ציבורית נוקבת לאור הטענות שעלו נגדו על פגיעות מיניות, וכן נפלו ניסיונות של אמסלם למנות את גלעד ארדן ושל כ"ץ למנות את גבי סרוסי.

מאידך, בחירת לוי יוצרת סיטואציה שבה יו"ר אמור לבקר את הצעדים שהוא הוביל בעצמו כמנכ"ל. מעבר לכך, בחירת מנכ"ל משורות תע"א, למשל סמנכ"ל עד היום, תביא לסיטואציה שבה השניים עבדו האחד עם השני בהנהלה במשך שנים, וכך מוטלת בספק היכולת לייצר מערכת איזונים ראויה בין יו"ר למנכ"ל.

 בועז לוי, מנכ''ל התעשייה האווירית / צילום: יוסף יהושע

הצלחתו של לוי כמנכ"ל מתבטאת בדוחות החברה. תע"א רשמה גידול של 21% במכירות בשנה שעברה, שהסתכמו ביותר מ־7.3 מיליארד דולר, כמו גם זינוק של 45% ברווח הנקי שלה. צבר ההזמנות של החברה נכון לסוף 2025 צמח ל־29 מיליארד דולר, כשליש מהן לשוק הישראלי והיתר לשוק הבינלאומי.

לוי הצטרף לתעשייה האווירית בשנת 1989. הוא מומחה למערכות מורכבות בתחום הטילים והחלל, ובשנים 2013-2020 כיהן כסמנכ"ל ומנהל חטיבת מערכות טילים וחלל בחברה. בנובמבר 2020 אישר הדירקטוריון את מינויו כמנכ"ל החברה. הוא שותף לזכייה במספר פרסי ביטחון ישראל, כשהאחרון בהם בשנת 2024.

לאחרונה פורסם ברויטרס כי ישראל מתכננת להתחיל בהפרטת שתיים מהחברות הביטחוניות הגדולות שלה, התעשייה האווירית ורפאל - כבר ברבעון השני של השנה. השווי של תע"א נאמד ב־20 מיליארד דולר, ובמקרה שלה מדובר בהנפקת כ־25%-30% מהמניות.

דין שמואל אלמס

שוחט, בן 51, הוא איש ראוי ובעל ניסיון - במשך עשור הוא כיהן כראש עיריית צפת ומאוחר יותר שימש כמנכ"ל המשרד לפיתוח הנגב והגליל. ויחד עם זאת, אם גם אתם לא שמתם לב שבמשך יותר משנתיים לא עמד מנהל בראש קק"ל, גוף שמגלגל מחזור שנתי של כ־4 מיליארד שקל, זו עדות מצוינת לכך שהיא כנראה סיימה מזמן את תפקידה.

מי ששכח, קק"ל הוקמה עשרות שנים לפני קום המדינה כדי "לגאול" את קרקעותיה. כמו יתר המוסדות הלאומיים - ההסתדרות הציונית העולמית, הסוכנות היהודית וקרן היסוד, אין לה באמת תכלית או תפקיד שמשרד ממשלתי לא יכול לבצע. בשנים הראשונות של המדינה קק"ל קידמה את נטיעת היערות כדי להצדיק את קיומה, אבל גם יערות כבר לא ממש נוטעים כאן.

ובכל זאת, הדירקטוריונים במוסדות הלאומיים כוללים כל אחד עשרות חברים, מכלל המפלגות, שממשיכים לחלק ולפרגן למקורבים משרות נחשקות. פה ושם נשמעות הבטחות להלאמה של קק"ל ויתר המוסדות, אבל זה מנוגד לאינטרסים של יותר מדי אנשים. וכבעלים של יותר מ־10% מאדמות המדינה, כולל שטחים נרחבים גם במרכז הארץ, קק"ל נהנית מהכנסות אדירות שזורמות אליה בכל שנה מהמדינה (רשות מקרקעי ישראל המנהלת את קרקעותיה).

בסוף ינואר האחרון אישר דירקטוריון קק"ל תקציב שוטף לשנת 2026 בסך 1.86 מיליארד שקל. חלק גדול ילך על משכורות, והיתר יחולק ללא מדיניות ברורה. בחודש האחרון למשל הודיעה קק"ל על 6 מיליון שקל לטובת מימון "הפוגת חג" לאלפי משפחות מהצפון, עוד 2 מיליון שקל לעדה הדרוזית, הכפלת התקציב למאבק באנטישמיות ועוד. המטרות עצמן כולן ראויות, אף אחד לא ידחה תקציבים שמגיעים מגוף סמי־ציבורי, ואז מה אם יש ממשלה שאמורה להיות אמונה עליהן ביום יום וחבל שכל כך הרבה מתבזבז על המנגנון עצמו.

דרור מרמור