שלא יעלה לכם: 3 כללים למנהלים שהצליחו בענק

מדברים הרבה על התמודדות עם כישלונות וכיצד ניתן להתגבר עליהם, אבל לעתים ההתמודדות עם ההצלחה קשה ומורכבת אף יותר, וחשוב לדעת לנהל גם אותה. כשאנו נמצאים במסע מפרך לעבר ההצלחה שלנו, אנחנו מתמודדים עם אינסוף קשיים, אתגרים ומשברים. אבל אף אחד לא מכין אותנו לעובדה שברגע שבו נוגעים בתהילה, ומגשימים סוף-סוף את החלום הגדול, מתחילה התמודדות מסוג אחר לגמרי.

אני גיליתי קושי מסוג זה לראשונה בשנת 2011, כשעמדתי על הפודיום כישראלית הראשונה בהיסטוריה של ענף ההתעמלות האמנותית שזוכה במדליה באליפות העולם. התחושה הראשונית לאחר הזכייה הייתה אופוריה, אושר וסיפוק אדיר מהמעמד. אך מהר מאוד התחלפו רגשות אלו במתח ולחץ, ובעיקר בהבנה עמוקה כי מעתה ואילך אני נמצאת תחת זכוכית מגדלת ושכל הישג עתידי שלי, שיהיה קטן במעט ממה שכבר השגתי, ייתפס ככישלון.

לאחר השגת מטרה גדולה כמו קידום בעבודה או השלמת עסקה מוצלחת, אנו חווים ירידת מתח טבעית, התרוקנות של מצבורי אנרגיה ופחד מאי עמידה בציפיות של עצמנו ושל הסובבים אותנו. כשאנו חווים הצלחה גדולה, בדומה לכישלון, אנו נמצאים הרחק מהמצב האופטימלי בו התרגלנו להיות ומכאן נגזרת הסכנה שלא נמצא את הדרך חזרה.

אז מה עושים?

מתחברים לתשוקה - לאחר הצלחה גדולה חשוב למצוא את ההשראה מחדש, ולהתחבר לעשייה מתוך מה שהיא גורמת לנו להרגיש, ללא תלות בהישגים ותוצאות. להמשיך בעשייה מתוך ידיעה שהיא לכשעצמה זו שמספקת לנו תחושה של בית, ולא התוצאות או ההישגים.

מגביהים את הרף - כאשר מצליחים בענק חווים אופוריה, אולם כשהיא שוככת מתרגלים למצב ומקבלים אותו כמובן מאליו. זה הזמן להעלות את הרף גבוה יותר, לייצר גירוי, והוא בתורו מייצר הנעה לפעולה להמציא את עצמך מחדש.

חוגגים, אבל במידה - חשוב ללמוד לחגוג את ההצלחות שלנו, לדעת לעצור ולטפוח לעצמנו על השכם. עם זאת במידה ונרצה לייצר המשכיות ולשמר את הרף הגבוה שאליו הגענו, חשוב לתחום את החגיגות בזמן, וכשהגענו לנקודה עליה החלטנו - לשכוח מכל ההישגים ולהתחיל לרוץ בנחישות אל עבר היעד הבא.

המאמנת שלי אלה סמופלוב תמיד אמרה: "כשאת עומדת בראש הפודיום את הטובה מכולן, אך ברגע שאת יורדת ממנו את חייבת להמשיך לעבוד כאילו לא זכית במדליה מעולם.