הקואליציה דורסת, רע"ם מכתיבה ובנט מתפרץ: השבוע הסוער שעבר על הכנסת

לפני שבועיים וחצי, ישב מנסור עבאס בוועידת ישראל לעסקים של גלובס, והכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי. זהו היה רגע משכר חושים עבור בכירי הממשלה. חברי הקואליציה בימין, שאישרו את השותפות הזו במידה רבה של אי שביעות רצון, הרגישו עם עצמם יותר טוב. השבוע הם חזרו לקרקע כאשר צפה שאלת המחיר שנאלצו לשלם. לא מדובר רק במכירת אדמות הלאום, אלא בהכפפת סדר היום של הפרלמנט לזה של רע"ם.

עוד קודם לשאלת התפקוד של רע"ם במקרה של מלחמה, מתברר שלשותפות הזו יש מחירים ברמת התפקוד היומיומי של הכנסת. כך קרה השבוע שיו"ר ועדת הפנים מרע"ם, ח"כ וואליד טאהא, דרש וקיבל את עצירת עבודת החקיקה הממשלתית עד שיעבור חוק החשמל.

"קפץ לו הבנט"

חוק חריש, שנועד לאשר את המשך עבודת ועדת התכנון המיוחדת בעיר, נלקח כבן ערובה וכך גם חוק הגיוס שגנץ ביקש לקדם. גנץ מקווה שבחודשים הקרובים יאשרו ברע"ם הצבעה על חוקים נוספים של מערכת הביטחון, אחרי שיתר חברי הקואליציה עמדו בהתחייבותם להעביר את חוק החשמל.

בימינה רצו להעביר אותו בחטף, ולא סתם הפעילו את סעיף 98 לקיצור סדרי דיון. אך בפועל, איחור של חברות הכנסת לזימי ופינטו, נתנה הזדמנות לטאהא לקמפיין מעל דוכן המליאה. כשמנסור עבאס לצידו, פצח טאהא בנאום בן שעתיים, רובו בעברית, אך כשעבר לערבית קומם עליו ח"כים מהאופוזיציה ומהקואליציה.

למרבה ההפתעה, רוב חברי הכנסת הישראלים לא דוברים ערבית, כך שטאהא נאם אל הרחוב הערבי. למרבה הצער, המליאה איננה זירת קמפיין והוא נדרש לדבר אל חבריו כך שיבינו אותו ויוכלו להשיב. לא סתם ח"כ דיכטר שהיה מבין הבודדים שהבינו, אמר לו: "אם היית הגון היית מתרגם את דבריך לעברית". טאהא השיב: "בעיה שלכם שלא למדתם ערבית".

גם אם יש יסוד אמת בטענתו, התוצאה לא משנה. כל עוד אין מתורגמן במליאה, וחברי הכנסת לא נרשמו לקורס בשפה הערבית, הוא צריך לדבר אליהם כך שיבינו אותו. ח"כים נואמים לעתים בערבית, או מתבלים את דבריהם ביידיש, אך הפעם ההופעה הייתה חריגה, מכיוון שמדובר בחוק במחלוקת וטאהא רצה להתריס. והצליח. ההופעה שלו הייתה המצע להתפרצות המפתיעה של בנט.

להקמת הממשלה יש מחירים פוליטיים ובנט היה מוכן לשלם את כולם, אך הישיבה עם רע"ם, מסתמנת כנקודת התורפה הלחיצה ביותר. חברי האופוזיציה שהוציאו את בנט משלוותו בזמן ההצבעה על דרישתם להחלת חוק החשמל גם בהתיישבות הצעירה ביו"ש, זיהו את הנקודה, וגרמו לראש הממשלה לספק את המופע הביזארי של אותו יום.

"קפץ לו הבנט", אמר לי בכיר בממשלה אחרי שבנט צעד נמרץ וזועם לעבר ספסלי האופוזיציה. רוב חברי האופוזיציה ששאלתי אפילו לא יכלו להגיד לי מה בנט צעק. המסיכה שעטה והצרחות שהקיפו אותו הפכו את המופע שלו לאילם.

לאחר מכן "קפץ לו הבנט" שוב, כשהגיע תורה של ח"כ אורית סטרוק לחטוף ממנו. סטרוק נעמדה מאחורי בנט והטיפה לו על הפקרת ההתיישבות. ואילו הוא, הסתובב אליה ודרש: "תעופי לי מהעיניים".

מי שהביט משתאה בסיטואציה היה שר הביטחון בני גנץ שצפה במחזה מהצד. לגנץ, שמתנהל עצמאית בקואליציה, יש שותף שלישי מימין: סגן השר ח"כ אביר קארה. בניגוד לחבריו לסיעה, לקארה יש בייס מצביעים נאמן והוא פועל לפי צו מצפונו מאז הוקמה הממשלה. מתברר שכאשר לנבחר ציבור יש ציבור שיבוא איתו חשבון, הוא חש מחויב לדרך.

ממשלה במצוקה

כבר הרבה זמן שבממשלה לא אוהבים את הייעוץ המשפטי בכנסת, ובמיוחד את העומדת בראש המחלקה היועצת המשפטית, עו"ד שגית אפיק. זה התחיל כבר בשלב שבו אפיק ייעצה ליו"ר הכנסת להוציא חלק מהחוקים בחוק ההסדרים הרחב, כדי לאפשר בהם דיון אפקטיבי כפי שנעשה פעמים רבות בעבר. זה המשיך השבוע כאשר אפיק חיוותה את דעתה המקצועית נגד הפעלת סעיף 98 (קיצור סדרי דיון) באופן סיטוני. בקואליציה שהבטיחה שינוי הוכיחו שוב שאת היועצים המשפטיים ואת שלטון החוק הם מכבדים רק אם הם נגד נתניהו.

אפיק לא חידשה דבר בקביעתה. פסקו את זה יועצים משפטיים לפניה. ובכל זאת בקואליציה, בעיקר ביש עתיד ובישראל ביתנו, פועלים לייצר לה דה-לגיטימציה על בסיס העובדה שנבחרה בימיו של יריב לוין כיו"ר הכנסת.

קואליציית ה-61 במצוקה יומיומית. היא נדרשת להסכמות מול האופוזיציה כדי לשרוד פעילות שבועית אך מנסה בדורסנות להשתמש בכלים השונים כדי למנוע ממנה את הכוח שבידה. לראשי הקואליציה, אין סבלנות לעבודה משותפת, אך היא נשמת אפה של פרלמנט. במקום להתיישב לשולחן עם מרכז האופוזיציה הם מפעילים כלים ששמורים למצבי קיצון, וכשהייעוץ המשפטי מתריע הם מבקשים לסתום לו את הפה. ממשלה חדשה - שיטות ישנות.

הציבור מאבד אמון

לא בכדי, מי שנחשב לסמן המאוזן בקואליציה, ח"כ איתן גינזבורג, סרב לנהל את ישיבת ועדת הכנסת, בה ביקשו לאשר את סעיף 98, אחרי שהבין שלא נערך כל ניסיון להגיע להסכמות לפניה. לבסוף, דרישת הקואליציה לבלום את האופוזיציה בחוק כל כך שנוי במחלוקת, שהוגשו נגדו רק מאה הסתייגויות ולא אלפים, מעידה בעיקר על קשיי הניהול הפנימיים של ראשיה. אחרי שקיצרו סדרי דיון כמעט לכל חוק שעלה על שולחן הכנסת, שינו את הסדרים בימי המליאה, ומנהלים את ועדות הכנסת לבד - לקואליציה נשאר רק לשלוח מכתבי פיטורין לחברי האופוזיציה ודי.

מדד האמון של המכון הישראלי לדמוקרטיה שמתפרסם היום, מדרג את אמון הישראלים במערכת הפוליטית: הממשלה עם 27% אמון בלבד, הכנסת עם 21% והמפלגות עם 10%. כמה מצבם של נבחרי הציבור גרוע בתודעה הישראלית? 69% מהנשאלים לא הסכימו עם הטענה שהח"כים "סך הכל עושים את עבודתם", מדובר בשיעור אמון הנמוך ביותר שהיה במדד של המכון מאז 2011. כדי להחזיר מעט מן האמון האבוד על חברי הכנסת לעבוד ולא לייצר תיאטרון יומיומי לצופים, על הממשלה לאפשר את עצמאות הכנסת, ועל בית המשפט העליון להשיב לו מעט מעצמאותו.