משרד הבריאות מנותק מהשטח, וילדי ישראל נפגעים קשות

במשך תקופה ארוכה ילדינו לא הגיעו למסגרות ונפגעו מכך בכל היבט אפשרי - במקום לספק יציבות, הממשלה מערימה עוד ועוד קשיים

 

הילדים ובני הנוער מודרים ממוסדות החינוך ונזנחים בשולי השוליים / צילום: Shutterstock, M-Production
הילדים ובני הנוער מודרים ממוסדות החינוך ונזנחים בשולי השוליים / צילום: Shutterstock, M-Production

אנו עומדים בפתחו של עידן מסוכן והרסני בו נבחרי הציבור אינם מבינים את החשיבות המכרעת ואת ההשלכות הדרמטיות של החלטותיהם. אנו נמצאים באירוע מתגלגל של שבר מנהיגותי שבמסגרתו נבחרי ציבור פינו את מקומם של האמת, הערכים והמוסר לאמת אלטרנטיבית, צבירת הון פוליטי, ופופוליזם זול. אלה חושפים את המגפה הערכית שמשתוללת כאן והיא הפקרת החינוך על ידי נבחרי ציבור.

במשך שנה וחצי ישבו ילדים ובני נוער בבית בניתוק מוחלט מסביבתם החברתית הקרובה ושהו בבידוד והפרדה ממושכים וקשים מנשוא. מציאות זו הובילה לכך שהילדים ובני הנוער חזרו לבתי הספר עם תופעות רגשיות ונפשיות קשות, עמוקות ורחבות היקף שלא ידענו כמותן: דיכאון, חרדה, התמכרויות, השמנת יתר, קשיי תקשורת ואובדן של מיומנויות חברתיות בסיסיות. האפשרות היחידה לעזור ולסייע להם להתגבר על כל אלה ולעלות חזרה על מסלול של שפיות הוא השגרה והרצף החינוכי. רצף זה יבנה על ידי מעטפת מקצועית ויחס קרוב ואישי של מחנכים בעלי חוסן רגשי שמגלים עמידות (Resilience) אל מול הכאוס הנפשי המתחולל בקרבם של הילדים ובני הנוער.

מנהיגות שמכירה בקשיים

על מנת לבנות מעטפת כזאת נדרשת מנהיגות לאומית שמכירה בקשיים ובמחדלים: מנהיגות מחוברת ולא מנותקת, שתפנית ולא מתנגדת, מקרבת ולא מפלגת, מיטיבה ולא פוגענית. מנהיגות אחראית אשר מבינה את גודל השעה ומספקת מענים ומשאבים בהתאם לצרכים, למשל: פסיכולוגיות, תרפיסטיות, יועצות, סייעות, עובדות סוציאליות ועוד.

במקום זאת, אנו מוצאים את עצמנו במציאות משתנה, חדשות לבקרים, אותה יוצרת הממשלה עצמה ובעיקר משרד הבריאות אשר מנותק מהקריאות שמשמיע השטח. הוא מציף את מנהלי ומנהלות בתי הספר במתווים משתנים ומתחלפים, בהנחיות סותרות ומתנגשות (היום בדיקת האנטיגן אינה אמינה ומחר היא הקריטריון המרכזי לכניסה לבידוד) ובהוראות פוגעניות (כל המשק פתוח ומוסדות החינוך סגורים) כלפי התלמידים ובני הנוער ויוצר בלבול וכאוס בשיאו של משבר.

משרד הבריאות אינו נשמע לזעקות הנואשות של השטח ומביט על המשבר מפרספקטיבה בריאותית-פיזית בעוד שהנגיף שפוקד אותנו הנו רב מערכתי והשפעתו ניכרת ברמה החינוכית, הרגשית, הנפשית, הכלכלית, המשפחתית והקהילתית. למרות זאת מתעקש משרד הבריאות להטיל, בזו אחר זו, גזירות שלא היו עוברות אף מבחן ציבורי: להפוך את בתי הספר לזרוע רפואית-ביצועית שבמסגרתה נדרשים המנהלים לטפל בחיסונים, רישומים, עדכונים, בידודים, מגעים ושאר בירוקרטיות טכניות במקום לטפל ולתת מענים חינוכיים-רגשיים לצוות המקצועי ולתלמידים. השלכותיהן של הבחירות המנהיגותיות חסרות האחריות ונטולות הרגישות יתבררו בשנים הקרובות ונזקם ייצרב בנפשם של הילדים, בני הנוער ונשות החינוך.

ההפקרות חוגגת והילדים מודרים

במקום אלה ראוי היה שמשרד הבריאות ישלב ידיים עם משרד החינוך ויקים פורום לאומי לקורונה שבו ייקחו חלק כל גורמי המקצוע הרלוונטיים: מנהלות בתי ספר וגנים, פסיכולוגיות, יועצות, עובדות סוציאליות, תרפיסטיות, גורמי חינוך עירוניים, נציגי הורים, גורמים מהחינוך הבלתי פורמאלי ועוד על מנת להביט על התקופה המורכבת של הקורונה ועל הצרכים המגוונים מתוך פרספקטיבות שונות, כראוי וכנדרש למנהיגות מקצועית, בוגרת ואחראית.

במקביל, יש צורך להקים פורום רשותי קורונה במבנה דומה אשר ייתן מענה לצרכים המשתנים במסגרת העירונית או במועצה המקומית כדי לקבל החלטות אד הוק, תוך כדי תנועה שהרי בתי הספר, השכונות והקהילות בתוך אותה עיר שונות מאוד אחת מהשנייה.

המציאות הכואבת והמצערת מוכיחה לנו שההפקרות חוגגת בעוד שהילדים ובני הנוער מודרים ממוסדות החינוך ונזנחים בשולי השוליים. הם ממשיכים לשלם את מחיריהן של החלטות מנהיגותיות נקודתיות, פופוליסטיות ונטולות כל תכנון ואחריות.

הכותבת היא מנהלת בית ספר "נופים" בתל אביב