האינפלציה בארה"ב בשיא, והפד ינסה לקחת בחזרה את המושכות לידיים

זה אולי כבר לא מפתיע בשלב הזה, ובכל זאת מדובר בנתון יוצא דופן. האינפלציה בארה"ב הגיעה לרמות שלא נראו כבר 39 שנה. מדד המחירים לצרכן לחודש דצמבר 2021, שהתפרסם ביום רביעי, עמד על 7% - הנתון הכי גבוה מאז 1982. 

גם מדד הליבה של האינפלציה, שמנטרל מחירים תנודתיים כמו דלק ומזון, רשם גידול שנתי של 5.4% - קצב עליות המחירים הגבוה ביותר מאז 1991. בקיצור: אם בקיץ התנהל ויכוח ער בין הכלכלנים, האם האינפלציה זמנית או לא, עכשיו די ברור שזמנית היא כבר לא, לפחות לא במובן של 'חולפת במהירות'. 

האינפלציה שנרשמה בדצמבר נמוכה יותר מבחודשים נובמבר ואוקטובר, ויש מי שטוען שמכאן והלאה האינפלציה רק תרד - יחד עם דעיכת המגפה וההקלה בלחץ על שרשראות האספקה. ועדיין, היא תיוותר ברמות גבוהות יחסית. רק בסוף השנה הנוכחית, לפי התחזיות, האינפלציה בארה"ב אמורה לרדת מעט מתחת ל-3%. בינתיים, האמריקאים ימשיכו להרגיש את עליות המחירים: בתחנת הדלק, במדפי הסופרמרקט, וגם במחירי השכירות. 

בעדות שלו בסנאט השבוע, יו"ר הפד ג'רום פאוול, הסביר מכך שהביקושים בכלכלה האמריקאית התאוששו במהירות, בזמן שההשפעות של הקורונה טרם חלפו. התוצאה היא שההיצע לא עומד בביקושים. "הכלכלה התחזקה במהירות למרות המגפה הנמשכת, מה שהביא לחוסר איזון מתמשך בין ההיצע לביקוש, ולצווארי בקבוק - ולאינפלציה גבוהה מהרגיל".

לפאוול לקח זמן לשנות את הטון שלו לגבי האינפלציה, אבל עכשיו הוא משדר קו ניצי בעליל: "אם נצטרך להעלות ריבית יותר לאורך זמן, נעשה את זה", הכריז בעדות בקונגרס. הוא הסביר שההשתלטות על האינפלציה חיונית כדי להבטיח את המשך ההתאוששות מהמשבר הכלכלי. "כדי להשיג התאוששות ארוכה, אנחנו צריכים להשיג יציבות מחירים. כך שבמובן מסוים, אינפלציה גבוהה היא סיכון חמור להשגת תעסוקה מקסימלית" - יציבות ומחירים ותעסוקה מקסימלית הם שני היעדים הרשמיים של הפד. 

במילים אחרות, פאוול מנסה לשדר שהפד "על זה", ושחומרת המצב ברורה לו. לפי ההערכות, הפד יעלה את הריבית שלוש פעמים בשנה הקרובה. זה שינוי כיוון, ונטישה של עידן הריבית האפסית - אבל האמת היא שאנחנו עדיין לא מדברים על ריביות מרקיעות שחקים.

בחירות אמצע הקדנציה מתקרבות

האינפלציה היא סכנה חמורה לא רק לשוק העבודה - שעדיין לא חזר לשגרה, אלא גם לבית הלבן ולדמוקרטים. חלק מהאינפלציה נובעת מעליית שכר, במיוחד בתחתית סולם ההכנסות (בענפים כמו הסעדה, למשל). אבל בממוצע, העובדים האמריקאים ראו את השכר שלהם נשחק ב2.4% בשנה החולפת. ירידה בשכר הריאלי היא לא התפתחות חיובית טובות לאף נשיא - וג'ו ביידן והדמוקרטים ניצבים השנה בפני בחירות אמצע הקדנציה לקונגרס. הם יהיו חשופים להאשמה (ולא כולם מסכימים), שמדיניות הסיוע הנדיבה מדי שהכתיב הבית הלבן, תרמה גם היא לביקושי היתר ולאינפלציה.

יש לביידן מה לעשות: לנסות להשתלט על המגפה (עד כמה שניתן להשתלט על האומיקרון), ולנסות לפתור את הבעיות בשרשראות האספקה (שבחלקן בכלל לא בשליטתו) - והבית הלבן כבר מנסה לעשות את זה. אבל במידה לא מבוטלת, מי שייאלץ להתמודד עם האינפלציה הוא הפד בראשות פאוול. 

יש כאן, שוב, תנועה של המטוטלת. אחרי המשבר הפיננסי, הבנקים המרכזיים היו 'המשחק היחידי בעיר'. הם היו שנשאו ברוב הנטל של המרצת הכלכלה, כשהממשלות נקטו בקו שמרני יחסית. הקורונה הביאה, לכאורה, לחזרתן של הממשלות, שהזרימו תקציבי עתק לכלכלה. אבל עכשיו, כשהאינפלציה חוזרת - מה שנכון, חייבים להדגיש, במיוחד לארה"ב ופחות לישראל - גם הכדור חוזר שוב לידי הבנקים המרכזיים. אבל הפעם, המשימה שלהם היא לא להמריץ את הכלכלה, אלא להרגיע אותה קצת, בעדינות.