מחקרים מגלים: לפערי שכר גדולים מדי בין המנכ"ל לעובדים יש מחיר מפתיע

בארה"ב, המובילה באי-שוויון בעולם,מנכ"לים מרוויחים בממוצע פי 354 מהעובדים הזוטרים • ישראל מדורגת במקום התשיעי אחריה, עם פער של פי 76 בממוצע • ויש לזה השלכות • ניהול וקריירה

מחיר המפתיע שמשלמות חברות על פערי שכר גדולים / צילום: גלובס
מחיר המפתיע שמשלמות חברות על פערי שכר גדולים / צילום: גלובס

אמל;ק - תקציר המחקר ב-4 משפטים

1. שאלת המחקר: איך צרכנים מגיבים למידע על פערי שכר בין מנכ"ל ועובדים, והאם יש סיכוי שישנו את יחסם למוצרי החברה בעקבות זאת?

2. תהליך המחקר: מקרה בוחן בשוויץ על רקע משאל העם להגבלת שכר בכירים + 2 ניסויים על פערי שכר בארגונים ותגובת הצרכנים.

3. מסקנות: כשצרכנים מודעים לפערי שכר גבוהים בחברה, רצונם לרכוש ממוצריה פוחת. צרכנים בעלי עמדות שמרניות מושפעים פחות ממידע על פערים גדולים

4. צידה לדרך: רוב הצרכנים מעדיפים לחיות בסביבה שוויונית יותר. צמצום פערים עשוי לתרום לתפיסה חיובית של החברה

בשנות ה-70 הרוויח מנכ"ל בארה"ב 1.5 מיליון דולר בממוצע לשנה. בשנת 2021 השכר הזה הגיע כבר ל-17 מיליון דולר. במקביל שכר ממוצע של עובד בארה"ב עלה מ-48 אלף דולר ל-53 אלף דולר. אמנם ארה"ב, המובילה באי-שוויון בעולם, מציגה מצב קיצוני במיוחד בו מנכ"לים מרוויחים בממוצע פי 354 מעובדיהם, אך ישראל, על-פי נתונים שהתפרסמו באתר Small Business Price, מדורגת "רק" במקום התשיעי אחריה, כאשר מנכ"לים כאן מרוויחים בממוצע פי 76 מעובדיהם.

יש מגוון הסברים אפשריים לגידול המשמעותי בשכר המנהלים. בין השאר, הספרות המקצועית מציינת את הגידול בסביבה התחרותית הגלובלית ואת השינויים בצורת התגמול - אשר מחברת כיום בין שכר לבין ביצועים של החברות (ויוצרת מצב בו חלק מהותי בתגמול הוא תלוי ביצועים).

המבקרים טוענים שמעבר לתגמול בגובה מסוים, קשה ליצור בקרב מנהלים מוטיבציה נוספת לשיפור בביצועים הארגוניים, וכי פער גדול מדי ייצור אי נוחות, מוטיבציה נמוכה וגידול בעזיבת עובדים. כל אלה יפגעו בביצועים של החברה. אפילו פיטר דרוקר, אחד מחוקרי הניהול המובילים במאה ה-20, טען כי כדאי להגביל את שכר המנכ"לים ללא יותר מאשר פי 25 משכרו של העובד הממוצע.

מחקר של החוקרים Bhavya Mohan, Tobias Schlager, Rohit Deshpande ו-Michael Norton שהתפרסם בכתב העת Journal of Consumer Psychology ב-2018 מביא זווית חדשה לסוגיה. רוב המחקרים הקודמים עסקו בתפיסה של מנהלים, משקיעים, ועובדים את סוגיית פערי השכר. המחקר החדש מתמקד בשאלה מה רוב הציבור חושב על כך, ובמיוחד כיצד הוא מגיב כצרכן על פערי שכר.

כדי לתת הקשר רחב יותר למחקר, כדאי להציג תחילה נתונים על תפיסות רווחות בציבור האמריקאי - מדינה שכאמור יש בה פערים גדולים, אבל גם מקובל לחשוב שהחברה בה מאוד פתוחה לרעיון שעבור מי שעובד קשה ומצליח - השמים הם הגבול מבחינת התגמול.

והנה מתברר שאפילו בארה"ב אנשים מעריכים את פערי השכר כעומדים על פי 30 (בין מנכ"לים ועובדים בלתי מיומנים), אבל חושבים שהפער האידיאלי צריך להיות לא יותר מאשר פי 7.

בנוסף, בניסוי שהיה מעורב בו הכלכלן ההתנהגותי דן אריאלי, הציגו למשתתפים שתי מדינות אנונימיות - האחת שוויונית יותר (על בסיס המודל של שבדיה) והשניה שוויונית פחות (על בסיס המודל של ארה"ב). משתתפי הניסוי התבקשו לציין באיזו משתי המדינות היו מעדיפים לחיות. רוב גדול העדיף את המדינה השוויונית יותר. הממצאים האלה מלמדים אותנו מצד אחד שהציבור האמריקאי לא מודע מספיק לסוגיית אי-השוויון, אך מצד שני, בהינתן בחירה, רבים בציבור היו מעדיפים לחיות בסביבה שוויונית יותר.

המאמר בחן את הנושא דרך שלושה מחקרים. במחקר הראשון נוצלה הזדמנות לבחון ניתוח מקרה אמיתי. בשווייץ, שבה פערי השכר שניים רק לארה"ב (כיום עומדים על פי 148), העמידו ב-2009 את הנושא למשאל עם. הציבור נשאל לגבי עמדתו ביחס להגבלה של פערי השכר ללא יותר מאשר פי 12. רוב הציבור אמנם התנגד, אך 35% תמכו במהלך.

החוקרים ניצלו את הדיון הציבורי כדי לעקוב אחרי יחסם של הצרכנים ל-27 חברות ציבוריות שמדווחות על פערי השכר אצלן בדוחות שנתיים, אך זוכות גם לסיקור תקשורתי בנושא זה על רקע הדיון הציבורי סביב משאל העם.

ניתוח הנתונים הראה שכאשר הדיון הציבורי על משאל העם עמד במרכז הבמה, חברות שנתפסו על ידי הציבור כבעלות פערי שכר גבוהים, השיגו מכירות נמוכות יותר. אחד הניסויים שתואר במאמר סיפק למשתתפים בשתי קבוצות ניסוי שהוגדרו באקראי פרטים על שתי חברות בתחום האופנה. לגבי האחת צוין כי המנכ"ל מרוויח פי 3 מהעובד הממוצע בחברה, ובמקרה השני - פי 705.

במקביל הוצגו שתי החברות לקבוצה אחרת, מבלי לציין נתונים על פערי השכר. אז נשאלו המשתתפים מאיזו חברה הם מעדיפים לקבל כרטיס שי בשווי של 50 דולר. התברר שכשגילו הצרכנים את פערי השכר בחברה, רצונם לקבל את השי מאותה חברה צנח דרמטית: מ-56% ל-32%.

הניסוי האחרון במאמר בחן אם עמדה פוליטית משפיעה על יחס הצרכנים לנושא. הניסוי העלה כי בארה"ב אנשים המגדירים עצמם כמרכז ושמאל (דמוקרטים ועצמאיים) הרגישו פחות נוח עם פערי השכר, בעוד בעלי התפיסות הימניות (רפובליקאים) לא הושפעו מהגילוי.

המשתנה המסביר העיקרי היה תפיסת ההוגנות של השכר. לקוחות החברה הם אחד מבעלי העניין המרכזיים שלה, וההבנה כי פערי שכר גבוהים אינם נתפסים באופן חיובי בקרב רוב הציבור יכולה להוביל את הנהגת הארגון לעשות מאמצים להקטין את פערי השכר ולשפר את תפיסת ההוגנות בשכר בקרב העובדים והצרכנים כאחד.

פרופ’ גרינשטיין מרצה וחוקר שיווק ויזמות באוניברסיטת Northeastern בבוסטון ו-VU באמסטרדם. כותב בטוויטר על מחקר התנהגותי @AmirGrinstein. יאנה שכטרמן היא יועצת ארגונית ומאמנת מנהלים ומלמדת באוניברסיטת Northeastern בבוסטון yanashechterman.com