אובדן האמון המתגבר במשטרה: בגלל שכרון הכוח ורפיסות הכוח

החודשים האחרונים היוו זרז לאובדן האמון של הציבור במשטרה • החל מהאסון במרון, דרך הטיפול במהומות בערים המעורבות, ועד מסמוס חקירת מותו של אהוביה סנדק • לא נותר לנו אלא לקוות, שהכוחות החדשים במערכת אכיפת החוק יצליחו להוציא את המשטרה מהבור • דעה

מכונית עולה באש במהומות בלוד במהומות במאי / צילום: Reuters, Heidi Levine
מכונית עולה באש במהומות בלוד במהומות במאי / צילום: Reuters, Heidi Levine

משטרה חזקה, איכותית ואמינה חשובה הרבה יותר מצבא חזק, איכותי ואמין. מי ששומר, או אמור לשמור על החוק והסדר בתוך הגבולות, קריטי בהרבה ממי ששומר על הגבולות עצמם. חרף שפע הסכנות מהאויבים הרבים המאיימים עלינו מבחוץ, די ברור שאם נתפורר לגמרי יום אחד - ותודו שיש כבר סימנים לכך - זה יקרה בגלל שחיסלנו את עצמנו מבפנים.

סקר גלובס: 46% לא מאמינים לפרקליטות, לבתי המשפט ולמשטרה 

זה לא באמת אמור להפתיע אף אחד. ראשית, ההיסטוריה היהודית הוכיחה שוב ושוב שהחורבן הגיע רק אחרי שנאת אחים והתמוטטות חברתית, שאפשרו לאויבים לטייל פנימה ולכבוש אותנו די בקלות. מעבר לכך, כל ילד לומד שהיתוש המצוי הוא בעל החיים המסוכן ביותר בעולם (בתחרות עם זבוב הצה צה), דווקא בגלל שהוא תוקף מבפנים ולא מבחוץ. מעל ל-700 מיליון בני אדם נדבקים מדי שנה במחלות קטלניות שהיתוש מחדיר להם לתוך הווריד - מלריה, קדחת הנילוס המערבי, זיקה, קדחת צהובה וצרות אחרות.

עוד בסדרהלכל הכתבות

הצג עוד

משטרת ישראל הידרדרה לשפל נורא

קל לשכוח את זה. גם בגלל שהילדים של כולנו (או לפחות כך אנחנו מעדיפים לחשוב) משרתים בצבא ולא במשטרה. גם בגלל שתקציב המשטרה עומד בשנת 2022 על 300 מיליון שקל - בסה"כ חצי אחוז מתקציב מערכת הביטחון, מה שמאוד בקלות מעוות את הפרופורציה ואת החשיבות של שני הגופים הללו.

הבעיה היא שמשטרת ישראל - זו שאמורה לשמור על הסדר והמשילות בתוך המדינה - אף פעם לא הייתה מצטיינת במיוחד. בין השאר בשל העובדה שלא מדובר בשירות חובה, כזה שיכול לסנן ולברור את אנשיו מתוך מגוון אנושי רחב (שיקול משמעותי בדיון הקבוע בישראל האם כדאי להפריט את הצבא). רק שנדמה שאנחנו בעיקר צועדים אחורה. בתחילת 2022, 52% מהישראלים אמרו שיש להם מידת אמון "נמוכה" במשטרת ישראל, לעומת 43% "בלבד" שענו כך רק לפני שנתיים.

משטרת ישראל הידרדרה לשפל נורא, בימים שאנחנו כל כך זקוקים לה. רק בשנה האחרונה בכינו וזעמנו מול שרשרת המחדלים באסון מירון, המהומות והפקרת אזרחים בישובים המעורבים במהלך מבצע שומר חומות, דמי החסות ואובדן המשילות בנגב ובגליל, השימוש הלא חוקי בתוכנת המעקב נגד אזרחים, הבריחה מכלא גלבוע, הסרסור בסוהרות ועוד ועוד.

אובדן האמון הציבורי הוא גם בגלל הרפיסות וחוסר הכוח של המשטרה, וגם בגלל האלימות ושכרון הכוח שלה - מה שמעיד עד כמה מצבה עגום במיוחד. לכאורה שני צדדים מנוגדים, אבל חז"ל אמרו מזמן ש"מי שמרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר על רחמנים". אלימות היא שפתם של החלשים.

כמה המצב גרוע? כשניצב ג’מאל חכרוש דילג בנונשלנטיות מעל גופת קורבן שנורה בכפר כנא, אי שם בספטמבר 2020, אף אחד במשטרה לא הזדעזע מספיק, עד שהסרטון הישן דלף לאחרונה לציבור וחכרוש נאלץ לסיים את דרכו במשטרה. וכשחקירת מותו של הנער אהוביה סנדק בן ה-16, שנהרג במהלך מרדף משטרתי, התנהלה ברשלנות ובאיטיות, היה נדמה שמרבית הציבור השלים עם העובדה שנערי גבעות, חרדים או בני מיעוטים (בכלל זה יהודים בשכונות מסוימות בלוד או בעכו), הם פשוט לא בצד הנכון של המשחק.

מי יוציא את המשטרה מהבור שחפרה לעצמה?

ובמקום למנות ולהתווכח על עשרות מחדלים משטרתיים, להיגרר כמו תמיד לוויכוחים של ימין ושמאל, תחשבו רק על חיים מזרחי. אזרח תמים שהעיר בעדינות לנהג (שוטר סמוי) ששרט רכב, ומצא את עצמו באקספרס של חצות. משטרת ישראל, זו שאמורה לשמור על אזרחי ישראל, הרסה את חייו. רק על מה שעשו למזרחי, מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי והשר לביטחון פנים עומר בר לב היו חייבים להניח את המפתחות וללכת הביתה, בתקווה שהבא בתור אולי יוכל להרים את המשטרה מהבור העמוק שהיא חפרה לעצמה.