איך הגענו למצב בו עובד שאין לו זמן לנשום או לחיות הופך דווקא ליותר מוערך? מחקר בדק ומצא

"אני מאוד עסוקה בשבועות הקרובים. בוא ננסה לתאם את הפגישה שלנו לתחילת החודש הבא?" / "תקופה מאוד עמוסה עכשיו לקראת סוף השנה. נדבר בשנה החדשה?" / "כל היום אני בפגישות, back-to-back. בזמן האחרון אני אוכל ארוחת צהריים רק מול המחשב". נשמע מוכר?

יותר ויותר עובדים ומנהלים מתלוננים על עבודה קשה ועל כך שאין להם זמן "לנשום", להתעמק בנושאים שעל שולחנם או לבלות עם המשפחה, שלא לדבר על לקחת חופש כדי לצבור כוחות.

במקביל לתופעת עומס היתר, חוקרים שמו לב שהרבה מהמותגים שמכוונים לצרכנים אמידים שינו את אסטרטגיית הפרסום שלהם. אם בשנות ה-90 מותגים ניסו לקשור עצמם לזמן הפנאי של הצרכנים, הרי שבשנים האחרונות הפרסומות מדגישות את הקשר לעבודה קשה (לדוגמה פרסומת של הוול סטריט ג'ורנל: "אנשים שאין להם זמן, מפנים זמן לקריאת הוול סטריט ג'ורנל").

מאמר שהתפרסם ב-Journal of Consumer Research ב-2017 (ונכתב על ידי Solvia Bellezza, Neeru Paharia ו-Anat Keinan) מראה שלהיות עסוקים ולעבוד קשה במיוחד הפכו לסמל סטטוס חברתי גבוה יותר מאשר להדגיש את זמן הפנאי שלנו.

בעידן של כלכלת ידע, אנשים עסוקים מעבירים מסר שיש דרישה רבה לידע ולניסיון שלהם, מה שיוצר תחושה של נדירות הערך האישי שלהם. הנדירות הזאת נתפסת בתרבות המערבית, במיוחד האמריקאית, כדבר טוב ורצוי, בדומה למותגי יוקרה או למשאבי טבע מצומצמים.

ניסוי מקדים ראשון שערכו החוקרות הראה שאנשים עסוקים נתפסים כעובדים שעות ארוכות ובנוסף ככאלה שיש להם עבודה משמעותית; כאנשים שיודעים לעבוד במקביל על כמה דברים, וגם לעבוד מהר יותר מאנשים שנתפסים כעסוקים פחות.

טענה נוספת שהחוקרות מעלות היא שאנשים עסוקים, כלומר, החסרים זמן פנוי, מזוהים ככאלה שארגונים ירצו להעסיק, שכן הם מזוהים עם יכולות גבוהות ומוטיבציה גבוהה. ניסוי מקדים שני בדק יותר מאלף ציוצים של סלבריטאים, ומצא ש-12% מהם שיתפו בתלונות על עבודה קשה ועומס. הממצא מלמד כי מדובר בתופעה משמעותית.

אפקט ההשפעה התרבותית

לפי המחקר, התפיסה החיובית של עומס בעבודה ומחסור בזמן פנוי היא תלוית תרבות. במדינות שבהן מתקיימת התפיסה של מוביליות חברתית גבוהה, היכולת לעלות בסולם החברתי-כלכלי בזכות עבודה קשה ויזמות, כמו למשל בארה"ב - האפקט המוצע יהיה חזק במיוחד. האמונה הרווחת היא שעבודה קשה מניבה הצלחה ושגשוג.

לעומת זאת במקומות שבהם קשה יותר לזהות מוביליות החברתית, כמו למשל באירופה, שבה האמונה הרווחת היא שקשה לטפס בסולם החברתי-כלכלי מסיבות שונות, האפקט ייחלש או ייעלם.

אחד הניסויים המרכזים במאמר ביקש מ-300 נבדקים להתייחס לאחד משני פוסטים בפייסבוק של דמות פיקטיבית. הראשון הדגיש את העומס הרב של כותבת הפוסט, המלינה שהיא עובדת מאוד קשה ושאין לה אפילו זמן לארוחת צהריים.

השני הדגיש את הזמן הפנוי של הדמות, שציינה שהשבוע היא לא חוותה עומס גדול בעבודה. המשתתפים התבקשו לדרג את הדמות במגוון משתנים: מה הסטטוס החברתי שלה, עד כמה גבוהות היכולות שלה, מה מידת המוטיבציה שלה להתקדם ועד כמה היא נדרשת בשוק העבודה.

התברר שהמשתתפים העריכו גבוה יותר את הדמות שהוצגה כעובדת קשה יותר, בכל המשתנים. ניסוי המשך שכפל את הממצאים, כשהפעם התבקשו המשתתפים להתייחס למכתב שמדגיש עומס בעבודה ולאחר, שמתאר זמן פנוי.

כדי לבדוק את אפקט ההשפעה התרבותית, השוו החוקרות נחקרים אמריקאים ואיטלקים, כשבקרב המשתתפים האמריקאים צוינה תפיסת מוביליות חברתית גבוהה יותר מאשר אצל האיטלקים. האפקט התרבותי אכן נמצא כצפוי בקרב האמריקאים, אבל בקבוצה האיטלקית התגלה אפקט הפוך: סטטוס חברתי גבוה יותר ניתן דווקא למי שהדגיש את הזמן הפנוי שלו.

המשתתפים האיטלקים בניסוי הניחו שהסיבה לכך שהאדם אינו עובד שעות ארוכות היא משום שהוא שייך למעמד חברתי גבוה או למשפחה עשירה. לכן אינו צריך לעבוד שעות ארוכות כדי להתפרנס, בעוד זה שעובד שעות ארוכות נאלץ לפרנס את משפחתו. העבודה המרובה לא נתפסה כביטוי של משמעת פנימית או שאיפות גבוהות להצליח, אלא כאילוץ של תנאי חיים.

ומה אנחנו יכולים ללמוד מכך? מאחר שהתרבות הישראלית דומה במשתנים אלו לתרבות האמריקאית ופחות לאיטלקית, ייטב לכם אם תבנו לעצמיכם תדמית של אנשים עסוקים מאוד. אבל בזמנכם הפנוי, בתקווה שיש לכם ולו מעט ממנו, אולי מוטב ללמוד קצת מן האיטלקים.

אמ;לק - תקציר המחקר ב-4 משפטים

1. שאלת המחקר: איך משפיעים עומס עבודה וחוסר זמן פנוי על הדרך שבה נתפס עובד בשוק העבודה ומבחינת הסטטוס החברתי שלו?

2. תהליך המחקר: נבדקו יותר מאלף ציוצים של סלבריטאים. 12% מהם שיתפו בתלונות על עומס. בנוסף, התבקשו 300 נבדקים להעריך דמויות פיקטיביות ביחס למידת הפנאי שלהן.

3. מסקנות: בארה"ב העריכו ההמשתתפים את הדמות שהוצגה כעובדת קשה גבוה יותר בכל המשתנים. אבל זה עניין תלוי תרבות. באיטליה הוערכו גבוה יותר דווקא בעלי הפנאי

4. צידה לדרך: בחברה האמריקאית ובחברות המושפעות ממנה, עומס רב נתפס כביטוי של משמעת פנימית ושל דחף עז להצליח, וטובה לתדמית. אבל זהו אינו כלל אוניברסלי.

פרופ’ אמיר גרינשטיין מרצה וחוקר שיווק ויזמות באוניברסיטת Northeastern בבוסטון ו-VU באמסטרדם. כותב בטוויטר על מחקר התנהגותי @AmirGrinstein. יאנה שכטרמן היא יועצת ארגונית ומאמנת מנהלים ומלמדת באוניברסיטת Northeastern בבוסטון yanashechterman.com