סמנכ"לית בפיליפס ישראל: "לתת לעובדים כלים לתפקיד הבא שלהם"

רקפת שפירא-כץ, סמנכ"לית משאבי האנוש בפיליפס ישראל, מדברת על המעבר מתחום התקשורת לעולם העסקי, על עבודה מהבית ועל המחסור במהנדסים • האנשים שמאחורי האנשים

רקפת שפירא, סמנכ''לית משאבי אנוש בחברת פיליפס / צילום: איל יצהר
רקפת שפירא, סמנכ''לית משאבי אנוש בחברת פיליפס / צילום: איל יצהר

ותק בפיליפס ישראל: 9.5 שנים ● השכלה: תואר ראשון בתקשורת ובמדע המדינה מבר אילן, תואר שני בלימודי עבודה מאוניברסיטת תל אביב ● מספר עובדים בחברה: 1,700 

מסלול הקריירה שלי. "התחלתי בתחום אחר: תקשורת. עבדתי במקומון ואחר כך  כתחקירנית ב"מעגל עם דן שילון". עשינו שתי תוכניות לייב בשבוע וזה היה מרגש. בשלב מסוים הרגשתי שאני צריכה קצת יותר חיבור לעולם העסקי, אבל היה ברור לי שזה יהיה סביב אנשים. נרשמתי לתואר שני בלימודי עבודה, עם הרחבה של ייעוץ ארגוני, והגעתי לפרקטיקום בחברת לוטם. שם הייתי כמה שנים ולאחר מכן נכנסתי לתפקיד הראשון בהייטק - ברדוויז'ן. התפקיד הבא היה הובלת הפיתוח הארגוני יחד עם דב מורן באם סיסטמס, שמאוחר יותר נרכשה בידי סאנדיסק. בתפקיד האחרון שימשתי שם כמובילת משאבי אנוש בישראל. לפני תשע שנים וחצי עברתי לפיליפס".

מיתוג מעסיק. "כשהתקשרו אליי מההד האנטינג והציעו לי להתראיין למשרה בפיליפס, התגובה שלי הייתה 'מה יש לי לעשות בחברה שעושה טלוויזיות'. כשצללתי לעומק, הבנתי שזה לגמרי אחרת. בשנים האחרונות עברה פיליפס שינוי אסטרטגי מאוד משמעותי והמיקוד שלה היום הוא בעולם הרפואה. יש עדיין אוכלוסיות מסוימות שלא מכירות אותנו בתור החברה שאנחנו. עשינו מסע מאוד משמעותי בשנים האחרונות במשאבי אנוש ובגיוס, וזה ללא ספק אחד האתגרים שלנו".

מלואטק להייטק. "יש לנו עובדי ייצור בחדרים נקיים ומצד שני מהנדסי תוכנה שהם הכי מחוזרים בשוק והיו יכולים לעבוד בפייסבוק, בגוגל ובאמזון. הוותק וגיל העובדים ירד, ויש לנו היום כ-40% נשים. עשינו טרנספורמציה מחברה תעשייתית לואוטק לחברת הייטקית לגמרי. זה מחייב את משאבי אנוש להכיר את הפרופילים של האנשים שאנחנו צריכים לחפש, להבין מי המתחרים - במקום סימנס, אמזון ופייסבוק; זה מחייב לייצר מסלולי קריירה, תרבות ארגונית אחרת וגם שכר והטבות. זה אומר לעבוד בסביבה הרבה יותר זמישה, פחות היררכית, שעובדת בספרינטים. לעבור מניהול שמיועד להוציא לפועל גרסה חדשה בתוך שנה לניהול צוות שצריך להוציא גרסה חדשה בתוך שלושה שבועות. כל התפיסה של המנהל השתנתה".

המחסור במהנדסים. "אנחנו רואים קושי לגייס באזורים שבעבר לא הרגשנו - בתחומי החומרה, ולא רק בתוכנה. הסצנה הרפואית בישראל היא מטורפת, יש אקוסיסטם מטורף ויש מחסור גם בתחום של איכות ורגולציה ותקנים. אנחנו מחפשים מהנדסי רגולציה, מהנדסי מכונות ומהנדסי תעשייה וניהול".

עבודה מהבית. "סוג של מאסט. אנחנו עובדים יומיים-שלושה מהבית, בהתאם לשיקול הצוותי. חברות שלא נותנות לעובדים לעבוד מהבית עושות טעות מאוד גדולה. אנשים עברו שינוי מהותי בכל התפיסה של איך אפשר לעבוד ומה נכון להם. המטפורה שלי לזה היא תזוזה של לוחות טקטוניים וזה מתקשר לסיפור של העזיבות המאוד גדולות".

העזיבה הגדולה. "תמיד היו לנו אחוזי עזיבה נמוכים ביחס לשוק, אבל עכשיו אנחנו חווים עזיבה הרבה יותר גדולה. אנשים עושים חשיבה מחדש ושינוי מסלול וכיוון, גם כאלה שעובדים 15 ו-20 שנה בחברה. צריך טיפה להתרגש פחות מנושא של עזיבות ולהבין שהארגון שלנו, כמו כל ארגון אחר, יהיה עבור חלק מהאנשים תחנה בדרך, וזה בסדר. צריכים לתת לעובדים כלים שישמשו אותם גם לתפקיד הבא שלהם בארגון אחר. אפילו בצוות שלי היו עזיבות כואבות וקשות, אבל במקום מסוים אני מברכת על זה. העובדים האלה הם שגרירים שלנו, יש לנו עובדים שחזרו ואפילו יש לנו קהילה של אנשים שעזבו. זה לא אומר שלא צריך לעשות תוכניות להשאיר את האנשים ולפתח אנשים".

שימור עובדים. "נעשה את כל המאמצים להשאיר עובד טוב בארגון, וקורה שאנחנו מצליחים. בפילוסופיית השכר אנחנו רוצים להיות במקום הוגן, אבל יש מקומות בשוק שאנחנו לא יכולים להתחרות בהם, ולא תמיד הדברים שנעשה יהיו רק בהקשר של חבילת שכר. נעשה גם שינוי בתפקיד, קידום כזה או אחר שאולי היה מיועד לזמן אחר ואפשר להקדים. סוג של ניסיון לעשות תפירה פרטנית לטאלנטים שלנו שמחליטים לעזוב".

אירופה. "בישראל אין הרבה חברות גלובליות שהן אירופיות. בחברה אמריקאית המטה הוא בארה"ב ובשביל להיות מנהלת בחברה תצטרכי לעשות רילוקיישן. בחברות אירופיות אפשר לעשות תפקידים בכירים גלובליים כמעט מכל מקום. יש המון אנשים בפיליפס שיושבים בישראל וממלאים תפקידים בכירים בלי לעזוב את הארץ. הניעות הפנים-ארגונית היא מטורפת וזה קלף מאוד חזק שקל למכור לעובדים. הייתה לנו עלייה גדולה במספר המעברים בתוך הארגון ובמיוחד הכפלה של שיעורי התזוזה של נשים בארגון מ-2020 ל-2021".

גיוון. "5% מהמועסקים הם מהחברה הערבית ובאוכלוסיית הסטודנטים - 30%. עשינו הכשרה בשיתוף רשות החדשנות וצופן ו-80% מהבוגרים נקלטו בהייטק. עם עובדים מהחברה הערבית זה עובד מצוין. יש לנו צוותים בפיתוח, שם יש לנו הכי הרבה עובדים ויש גם מנהלים מהחברה הערבית. הם מביאים אלינו עובדים נוספים. בתפיסה הערכית של הארגון, יש לנו תפקיד בחברה הכללית. יש לנו גם תוכנית עם קמא טק וקלטנו חמש צעירות חרדיות".

ליד השולחן שלי. בבית יש ליד השולחן שלי מזרן יוגה וגליל פילאטיס. אני משתדלת לקום מדי פעם מהכיסא ולשחרר את הגוף, וגם לצאת החוצה לסיבוב עם הכלבה בשדות מול הבית. 

מזרן יוגה וגליל פילאטיס, ליד השולחן / צילום: איל יצהר
 מזרן יוגה וגליל פילאטיס, ליד השולחן / צילום: איל יצהר