ישראל נראית פגיעה וחלשה: לכאורה אין קשר בין הפיגועים השונים, רק לכאורה

זו כבר תבנית של פיגועים. בתוך שבועיים ארבעה פיגועים שנועדו לפגוע באזרחים בלב ערי ישראל, לזרוע פחד ולרסק את תחושת הביטחון היחסית שבה אנו חיים - קוראים לזה טרור. כן, גם אם אין קשר ישיר בין הפיגועים והמחבלים - אחד בדואי מהנגב, שני ערבים ישראלים מאום אל פאחם תומכי דאע"ש, שני פלסטינים ללא שיוך ארגוני מובהק.

בכל המקרים עד כה שום ארגון לא נטל על עצמו אחריות לפיגוע, בין אם מחשש לתגובה ישראלית או כדי לשמור על עמימות מבצעית. חמאס והג'יהאד האסלאמי פרסמו שניהם הודעות תמיכה וברכה לפיגועים עם רמזים עמומים על מעורבותם, אך ללא נטילת אחריות ממשית. חברתי נורית יוחנן מתאגיד כאן דיווחה כי גם דובר הפת"ח מוניר אל-ג'ארוב הזהיר כי "על העולם לדעת שהמשך הכיבוש וההתנחלויות יוביל לעוד אלימות והרג".

מהחקירות עולה כי בשלושת הפיגועים הראשונים לא הייתה תשתית ארגונית ממשית כמו של חוליות חמאס או הג'יהאד האיסלמי המוכרות. מישהו הגדיר את זה אתמול "מפגע ארגוני שפועל לבד". כלומר, מחבלים שדוגלים באידאולוגיה של אחד מהארגונים, או שאפילו היו חברים בו אבל פועלים לבד או בזוגות לרבות ההכנה ורכישת הנשק. הגל הזה גרם עד כה לשלושה עשר נרצחים ועוד כשלושים פצועים, הצלחה המהווה השראה.

המפגעים רואים בטרור נשק חשב ולגיטימי

כתבנו אחרי הפיגוע השלישי כי ההצלחה הזו, של פיגועים בלב ערי ישראל, כשברשתות רצים סרטונים של המחבלים יורים, של אזרחים ולעיתים גם חיילים בורחים, של כוחות צבא ומשטרה מסתובבים ברחובות מרכזיים, כל אלה הם גורם מדרבן במיוחד לאלה שנמצאים על הקצה ורק רוצים להיות השאהיד הבא.

מילה על כך: המחבל מתל אביב נורה ונהרג ביפו לשם ברח, כלומר לא הגיע בהכרח לפיגוע התאבדות וכנראה שארגן לעצמו דרך מילוט. המחבל, ראאד חאזם בן 28 מג'נין, ללא עבר בטחוני או שיוך ארגוני מובהק, נכנס לישראל ללא היתר, ולכן הפיגוע לא ישנה כנראה את מדיניות ההיתרים. אביו הוא קצין במנגנון הביטחון הפלסטיני, כלומר מזוהה עם הרשות. ג'נין והאזור נחשבים כמוקד של מרי נגד הרשות שכמעט ואיבדה שם שליטה. הג'יהאד האסלאמי, חמאס וגם הסוררים מהפתח, שממשיכים לדגול בטרור, פעילים שם, ובמיוחד באזור מחנה הפליטים של ג'נין.

הפיגוע הזה, בשל מיקומו בלב ליבה של תל אביב סמל הישראליות, ביום חמישי ההומה אדם במסעדות ובמקומות הבילוי, השיג את מטרת הטלת האימה בהצלחה גדולה, התמונות והסרטונים מדיזנגוף מככבים הן בערוצי התקשורת הרגילים ובעיקר ברשתות החברתיות הפלסטיניות והערביות בכלל. במקומות רבים ביהודה ושומרון ברצועת עזה, וגם במחנות פלסטיניים בלבנון, מחלקים ממתקים ברחובות, להראות את השמחה על הפיגוע והרג הישראלים.

 אחת מזירות הפגיע בדיזנגוף תל אביב, אמש / צילום: דוברות איחוד הצלה

במקרה הזה, נעשה שימוש רב גם בכוחות צה"ל שנכנסו לתל אביב להשתתף בחיפושים. יחידות של סיירת מטכ"ל, שלדג, עוקץ ויחידות מיוחדות אחרות, הוקפצו, ואחריהן רצו צוותי הטלוויזיה. שר הביטחון בני גנץ שלא רצה להשתמש בחיילים בקורונה ובעת מבצע שומר חומות, מכניס אותם כעת ללב ליבה של האזרחות הישראלית, למרכז תל אביב.

ומה בכל זאת הקשר בין הפיגועים השונים? קשר הדוק וישיר של אווירה, של עידוד והסתה בלתי פוסקים מצד ארגוני הטרור ומנהיגים פוליטיים וגם של בשלות כמה תנאים. את הפיגועים לא עושים פלסטינים או ערבים ישראלים הסובלים ממצב כלכלי קשה או מסיבות משפחתיות. מדובר בערבים ופלסטינים שרואים במאבק המזויין קרי הטרור, נשק חשוב ולגיטימי נגד ישראל והיהודים שהם שוללים את קיומם באזור. הם נמצאים על הספקטרום בין הלאומנות לפנטיות הדתית ולא מושפעים משיפור תנאי חייהם, או מאווירה של התמתנות והידברות. השאלה לדידם היא לא אם לעשות פיגוע אלא מתי, והמתי הזה הגיע כעת כשאחד מזין את השני ומדרבן את השלישי.

ישראל נראית פגיעה וחלשה, ואחד מגורמי ההערכה של מערכת הביטחון הגדיר את זה בדיון פנימי, "הם מריחים את הדם, פתאום ישראל החזקה חוטפת והמפגעים מצליחים לעקוץ להכאיב ובעיקר לתת את האפקט של הניצחון באמצעות סרטוני הפיגועים ברשתות החברתיות שהופכים ויראליים במהירות רבה". ההשפעה של הסרטונים והתשבוחות והשמחה המובעים בהן ל"גיבורים" הם גורם עידוד חזק במיוחד.

 כוחות הביטחון מסיירים בתל אביב לאחר הפיגוע אמש / צילום: Reuters, Corinna Kern

ימים מתוחים לפנינו

במערכת הביטחון משוכנעים כי בימים הקרובים בואכה חג הפסח יהיו עוד ועוד נסיונות פיגוע, בין אם כאלה המחקים את הפיגועים עד כה במרכזי הערים, או פיגועים מסוגים אחרים, בדרכים, באירועים המוניים או בכל דרך אחרת. גופי המודיעין ובראשם השב"כ פועלים עד קצה גבול יכולתם והם מגייסים כוחות נוספים לסיוע כדי לנסות ולתפוס את המחבל הבא. הצלחה גדולה אחת הייתה בשבוע שעבר כאשר חוסלו שלושה מחבלים בדרך לפיגוע בשומרון, והרמטכ"ל סיפר על עשרה נסיונות פיגוע שסוכלו, אבל ארבעה כשלונות כואבים נרשמו, והם בלב ליבן של ערי ישראל.

ההערכות כעת הן כי הציבור הפלסטיני לא ייגרר, ואחת מהסיבות להסכמה למתן הקלות של כניסת פלסטינים לתפילה במסגדי הר הבית, היא להרגיע באמצעות ההקלות. גם האפקט הממתן של כלכלה הנמצאת במצב סביר ומתפתחת, משפיע ומונע את ההתקוממות העממית דוגמת האינתיפאדות.

למה דווקא עכשיו? מדוע כעת כשנראה לכאורה כי יש התקדמות כלפי הפלסטינים, ממשלה שמקדמת הקלות, וגם מכילה בתוכה מפלגה ערבית ישראלית, ואפילו אסלאמיסטית? אולי דווקא בגלל זה. הסכמי אברהם עוררו בקרב הפלסטינים וגם אצל קבוצות קיצוניות בקרב ערביי ישראל התנגדות עזה.

 פגיעת רקטה בבניין באשקלון במבצע שומור החומות אשתקד / צילום: מירב כהן, וואלה

מוטיבציה לפגיעה בישראל קיימת כאמור כל העת, ויש קואליציה של גורמים שונים לכך. מעודדים וגם מממנים אותה גורמים מן החוץ - מאיראן, חיזבאללה ודאעש ועד חמאס והג'יהאד האסלאמי. המוטיבציה קיימת בקרב ארגוני הטרור בשטחים, ובקרב חוגים לא קטנים בחברה הערבית הישראלית. את הביטוי לכך ראינו במבצע שומר החומות שבו נשמעה צפירת אזעקה חזקה אבל זו בקושי הגיעה לאזנינו בגלל התגבשות הממשלה החדשה, ומה שנראה כשינויים שהיא מובילה.

אלא שהשינויים הללו לא משפיעים על הגרעין הקשה והקיצוני. המסע המוצלח על פניו של המשטרה נגד ארגוני הפשע ובכלל זה תפיסת כלי נשק רבים, הוא טיפה בים במובן של כלי הנשק הזמינים לכל דורש בחברה הערבית, ולכל היותר מחירם עלה. השילוב של מוטיבציה לאומנית חזקה שאינה נובעת מעוני (המחבלים מאום אל פאחם באו ממשפחה מבוססת) או מרגשות קיפוח, יחד עם זמינות הנשק והנגישות לערים בישראל, הם פצצה מתקתקת תמידית. כל שצריך הוא תזמון מבצעי מתאים, וגם, וזה חשוב, תיזמון דתי או לאומני.

חודש רמדאן שהחל לפני כשבוע בנוסף לזרם ההסתה הבלתי פוסק בסוגיות אל אקצא, מזרח ירושלים, או התנגשויות בשטחים והרג פלסטינים, מחבלים או אזרחים, היוו את הזרז הנדרש. ישנה גם האפשרות שחמאס או הג'יהאד האסלאמי כן עומדים ולו באופן חלקי מאחורי הפיגועים, אלא שבניגוד לעבר ומחשש לתגובה ישראלית הם נמנעים מנטילת האחריות. חמאס בעיקר לא מעוניין בהסלמה שתגרור את רצועת עזה, ולפי פרסומים שונים מנע ירי רקטות של הג'יהאד לעבר ישראל לאחר חיסולם של שלושת המחבלים אנשי הג'יהאד בשומרון.

המשבר הפוליטי מקטין את היכולת של בנט להתמודד עם הטרור

לסדרת הפיגועים אין ככל הנראה קשר ישיר למצב הפוליטי בישראל ולא כל שכן למשבר שנוצר כעת עם פרישתה של עידית סילמן מהקואליציה. אבל צעדי הנגד הנדרשים ו/או מניעה של הקלות קשורים לגמרי בהרכב הקואליציה, שבו מפלגות מהשמאל המצדדות בהקלות ובהידברות עם הפלסטינים, וגם רע"מ אף שזו מנסה להתרחק מאוד מהזרקורים בימים אלה. ועם זה המשבר מקטין במידת מה את היכולות של ראש המשלה נפתלי בנט, לצעדי התמודדות ממשיים מול הטרור.

בשלב זה נראה כי אין כוונה לצמצם משמעותית את ההקלות ובראשן כניסת המתפללים המוסלמים למסגדי הר הבית, למרות היותו של המחבל מתל אביב פלסטיני, אבל היקף הכוחות הנדרש לאבטח את הכניסה הזו עצום. האופוזיציה כבר מוחה על ההקלות הללו, אבל היותם של המחבלים לא משוייכים מקלה על ההחלטה.