הדמיון בין איילת שקד ליו"רית מרצ לשעבר

מצוין: הפעם הנגיד תפס את האינפלציה בזמן

ריבית בנק ישראל הייתה מוכרחה לעלות - כי האינפלציה הרימה ראש ופרצה את היעד שקבעה לה הממשלה (1%-3%), כי נגיד בנק ישראל ראה את מה שעשו הנגידים ברחבי העולם, ובעיקר כי הכסף הזול והנדיב היה בעוכרנו יותר מדי זמן וניפח את מחירי הנכסים עד בלי די (גם אם זה קרה בעיקר לנכסים שאינם משפיעים ישירות על האינפלציה, כמו מניות ודירות שנחשבים מוצרי השקעה ואינם חלק מהמדד).

העלאת הריבית השבוע הייתה חשובה, אבל גם חשוב לקחת דברים בפרופורציה. לא רק שריבית של 0.35% היא מאוד נמוכה, אפילו תחזית לריבית של 1.5% בעוד שנה - כמו שהעריך נגיד הבנק המרכזי אמיר ירון - היא דרמה חלקית בלבד. כדי לסבר את האוזן, כדאי לחזור בדיוק שני עשורים אחורה. בשנת 2002, תוך שנה אחת, נאלץ בנק ישראל להעלות את הריבית מ-3.8% ל-9.1%. ועכשיו נסו לדמיין מה יקרה אם שוב העניינים יצאו משליטה, והריבית תעלה שוב ביותר מ-5% בשנה. זה לא נמצא כרגע בשום תרחיש, אבל העולם כבר גילה שאין לנו באמת מושג מה יקרה מחר.

בלתי מספיק­­­­: הדמיון בין איילת שקד ליו"רית מרצ לשעבר

אחרי שביקרנו שוב ושוב את חיבתם של שרת הפנים שקד ושר השיכון אלקין להקמת ישובים קטנים ותלותיים ברחבי הארץ, דווקא ההכרזה הטרייה על אחד היישובים שאמורים לקום בקרוב - עיר אובות בערבה, הזכיר לי עד כמה רב המרחק בין הכרזה לבין בתים של ממש. ולא פחות מכך, עד כמה לא מדובר בשאלה של ימין ושמאל.

בנובמבר 1982 הגישה חברת הכנסת שולמית אלוני לסגן שר השיכון משה קצב שאילתה בנוגע להתמהמהות בהקמת עיר אובות. יו"רית רץ (לימים יו"רית מרצ) תקפה את השר מהליכוד: "שאלתי לכבודו: מתי ובאיזה קצב מתכוון משרדך לבנות את היישוב בצורה מסודרת, כמקובל ביחס ליישוב חלוצי בערבה, שחשיבותו אינה פחותה מזו של היישובים ביו"ש ובירושלים?".

40 שנה אחרי, עיר אובות חיה ובועטת (לפחות על הנייר). אלה רק הפוליטיקאים המתחלפים שלנו, שלא מעדכנים את חזון הציונות לשנת 2022. מציאות שבה קשה למצוא הצדקה לסבסוד 250 משפחות שירצו לגור לבדן בסוף העולם, בזמן שלא חסרים ישובים אחרים שישמחו לקלוט אותם.