היזמת שעברה מעיצוב תיקים וארנקים לבישול הודי: "בקורונה הבנתי שחייבים לדאוג לכמה אפיקי הכנסה"

החלום של נאיה שודה היה לעצב שמלות כלה וערב, וכבר תוך כדי הלימודים במכללה לאמנות ועיצוב תל אביב היא נסעה להודו כדי לחפש בדים מיוחדים. אבל אז הגיע הטוויסט. "באחת החנויות הכרתי את מי שהפך לבעלי, פרוז, שנולד לעסק משפחתי של תיקים וארנקים והיו בבעלותו שלוש חנויות", מספרת שודה. "עם סיום הלימודים עברתי לגור בהודו, אבל אחרי כמה חודשים המקומיים לא נתנו לנו לממש שם את הזוגיות שלנו כי אני לא הודית. נאלצנו לעזוב לישראל.

"זה היה ב-2008, וכדי שתהיה לפרוז עבודה החלטנו לייבא את המוצרים שהוא מכר בהודו בסיטונאות לחנויות בכל העולם, ולעצב יחד תיקים וארנקים. קראנו לעסק מורשודה, חיבור של שמות המשפחה שלנו, ואמרנו שכשהוא יהיה יציב, אעזוב ואתפנה לעיצוב השמלות. אבל העסק הפך להיות מאוד תובעני, והביא אותנו למצב שאני לא יכולה לעזוב. מצאנו עצמנו בסחרחורת של המון עבודה.

"פתחנו חנות ברחוב ארלוזורוב בתל אביב, וגם מכרנו בסיטונאות להרבה חנויות. אני הייתי אחראית על שיווק ופיתוח עסקי וגם על עיצוב הדגמים, והוא היה על הייצור והמכירה הסיטונאית. עשינו תערוכות ופסטיבלים, מכירות לוועדי עובדים והזמנות של קניינות לבעלי עסקים בכל הארץ".

ואז הגיעה הקורונה.
"וטרפה את כל הקלפים. הרגשתי שביום אחד מכבים לי את האור. כל הפרנסה שלנו נקטעה. החנות נסגרה, כל החנויות שמכרנו להן נסגרו, ועדי עובדים ביטלו את ההזמנות שלהם כי נכנסו לקיצוצים. התערוכות שהשקענו הרבה כסף ברכישת סחורה עבורן - בוטלו בגלל מגבלות קהל. הגענו למצב שלא יכולנו לישון בלילה. היינו בחרדות נוראיות.

"עברתי תקופה שאני לא מאחלת לאף אחד לעבור. לחצים נפשיים, את לא יודעת איך תשלמי על האוכל של הילדים שלך לשבוע הבא. לעסק היו הלוואות על סחורות, הגיעה המון סחורה ולא יכולתי לשלם עליה מע"מ ומכס. אי אפשר היה לדעת אם זה יסתדר עוד חודש או עוד כמה שנים, לא ידענו למה להיערך. השכירות של החנות המשיכה. הכול סגר עלינו מכל כיוון".

המציאות - או ליתר דיוק, זוג חברים בשם דנה ושלומי - סידרה לשודה טוויסט חדש. "יום אחד הם באו בהצעה: פרוז מבשל אוכל מדהים, ואנחנו תקועים בלי אוכל לסופ"ש, אולי נזמין מכם אוכל ונשלם על זה? שנים אירחנו חברים, ותמיד כולם התלהבו ואמרו לנו לפתוח מסעדה, אבל העסק של התיקים היה מאוד תובעני.

"דנה ושלומי אמרו: הנה ההזדמנות שלכם, ואנחנו נהיה הלקוחות הראשונים שנשלם. ואז פתאום קיבלנו מלא טלפונים עם בקשות לשבועיים קדימה, ולא הבנו איך זה קרה. התברר ששלומי עשה סרטון לייב בפייסבוק לפני שפרוז הגיע אליהם עם הסירים, וגם תוך כדי, ואז פרסם את הטלפון שלי להזמנות".

זה טוב להתחלה, אבל עסק חדש צריך לקדם כל הזמן.
"היה לי דף פייסבוק חובבני בשם 'טייסט אוף אינדיה', שבו העליתי תמונות עם האוכל של פרוז. הפכתי את הדף הזה לעסקי, ופרסמתי שם כדי לקבל הזמנות. זה עזר לנו לשרוד ולהסתדר כלכלית, לא התעשרנו מזה. במשך שנה עבדנו ככה, ואז נמאס לי מהשיווק, אז נכנסנו לאתר יאמי ואנחנו עובדים איתם ועם הזמנות פרטיות.

"בפסח היה פחות ביקוש בהשוואה לחגים קודמים, כי הרבה ישראלים התגעגעו לחו"ל וטסו. אבל בגדול, אוכל זו עבודה קשה, את על הרגליים 14 שעות. יש לנו עובדת שמצטרפת בימים לחוצים".

במבט לאחור, מה הטעות הגדולה ביותר שעשית בדרך?
"שמתי את כל הביצים בסל אחד. צריך לדאוג לכמה סוגים של אפיקי הכנסה, כדי שאם משהו לא הולך, משהו אחר יחפה עליו. בשנתיים האחרונות היו לי עליות ומורדות, ובכל פעם משהו חיפה על משהו אחר. כך, למשל, פתחתי סדנאות עיצוב ותפירה לילדים, וגם חוגים לגיל השלישי. בעצם, הקורונה גרמה לזה שיש לנו כמה אפיקי הכנסה".

ביולי 2021 נסגרה חנות התיקים והארנקים באופן סופי, "כי הסגרים גמרו עלינו. בכל פעם שהרמנו את הראש, בא עוד סגר. תנועת האנשים הידלדלה, וכולם מחפשים הנחות, לא מעניין אותם שאת בהישרדות. קשה למכור את המוצרים שלנו באונליין, כי הם וואן אוף א קיינד, אז על כל אחד שנמכר צריך להעלות משהו חדש וזה הרבה עבודה.

"העסק עדיין קיים, אבל על אש קטנה - הרבה מהחנויות שמכרנו להן לפני הקורונה פשטו רגל או שהוחלפו בעלים. עדיין לא ויתרנו, אבל מאוד קשה להרים את העסק. זה היה יכול להיות משהו גדול, אבל הוא נקטע באמצע. בייבי שעבדתי עליו כל החיים נהרס ביום אחד, בגלל משהו שלא קשור אליי בכלל.

"העליות והמורדות האלה הביאו אותי לחרדות, ולא רק אותי. היו לי חברים שעשיתי להם מגבית כדי שיהיה להם מה לאכול. כל העצמאים בסביבה שלי ממש קרסו כלכלית. עד ששחררו את המענקים, עברה חצי שנה. זה גם לא היה משהו לחסוך, אלא לשרוד".

מה הבנת אחרי שנתיים של קורונה?
"חשוב ללכת על המהמורה, ולשים לב לסימנים קטנים - להרגיש את מה שהתקופה מבקשת, ולא לפחד להוריד היצע בתקופה שאין ביקוש. אנשים מפחדים להוריד היצע, אבל צריך להבין שלכל דבר יש תקופות".

מה התוכניות שלכם לעסק?
"היינו רוצים לפתוח מקום שמשלב את כל עולמות הודו - אוכל, סדנאות ומוצרים למכירה. בית של הכול במיקום שבאים אליו במיוחד, לא בתל אביב. אנחנו רק צריכים אומץ לעזוב את המרכז".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il