האנשים שהתעקשו להישאר בני תרבות. המוזיאון שמנציח את השואה מזווית לא שגרתית

"לאן את נוסעת לאן את נוסעת הנצח הוא רק אפר ואבק" (יעקב גלעד)

יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ב. לאחר שיללות הצופרים ידמו, עשו לכם יום בקיבוץ גבעת חיים איחוד. קיבוץ בעמק חפר ובו שוכן "בית טרזין", מוזיאון שואה נדיר, המצליח להרטיט את הלב ולהנציח זווית יוצאת דופן של זיכרון השואה. בתום הביקור שיותיר אתכם הלומים, מבטיחה גם נחמה ותקומה.

המחלקה לעיצוב שעות הפנאי בגטו טרזין

שוו בדמיונכם את לוח ההרצאות הבא:

"החיות שאני אוהב", פרופ' ארווין קלאוזנר;

"אבחון אולקוס בקיבה ובתריסריון", פרופ' הרמן שטראוס;

"חוויותיו של כתב צילום בדרום אמריקה", יוליוס ארנפלד.

על פניו, הרצאות שיכלו להתקיים בכל זמן ובכל מקום על פני הפלנטה בו מתקיימים חיים נורמליים ושוקקים המקדשים השכלה ותרבות. הלוח הזה יכול היה הרי בקלות לתפוס את מקומו באתר של "קתדרה", בניוזלטר של ידידי אוניברסיטת הומבולט בברלין, או אפילו במדור הפנאי של הניו יורק טיימס. רק שהלוח הזה ועוד שלל הרצאות אחרות פורסם על קיר בגטו טרזיינשטאט (טרזין) בין השנים 1941-1945, שנים בהן תופת שטפה את העולם וחושך על פני התהום.

הלוח הזה, המציג בתנועה מזדחלת עשרות הרצאות בכל נושא שיעלה בדעתו של בר דעת - רפואה, תרבות, מוסיקה, צילום, תיאטרון, פסיכולוגיה ועוד - לפת את תשומת ליבי באחד מחללי התצוגה של מוזיאון טרזין. והוא מספר אולי יותר מכל, את סיפורה של קהילה יהודית על סיפה של כליה. קהילה המנסה בכל מאודה לאחוז במוכר ובשגור באמצעות פעילות תרבותית ענפה ועשירה, מאורגנת להפליא, בעלת אג'נדה מנומקת וחזון מרחיק לכת בגטו טרזיינשטאט.

קשה עד בלתי אפשרי להלביש מילים על האירועים שהתרחשו בגטו באותם שנים - אימת המוות, המחלות וקשיי ההישרדות. אולם כל אלה לא יכלו לצמא לידע, לכמיהה לתרבות ולהשתוקקות לחיי פנאי.

כמו התהפכה לה בגטו טרזין פירמידת מאסלו, זאת שבבסיסה מילוי צרכיו הבסיסים של האדם, ובקודקודה ענייני הגשמה. ואולי רק באותם רגעים בהן ישבו תושבי הגטו בעשרים וחמישה לינואר שנת 1944 והקשיבו להרצאתו של ד"ר ויקטור פרנקל - "על אנשים מיוחדים, חוויות של נוירולוג", יכלו לשעה קלה להרגיש את עצמם בני אדם. לפחות בני אדם. ובזמן הזה התותחים רעמו, אך המוזות בטרזיינשטאט לא שתקו. אולי רק למספר מספר חודשים.

בסתיו 1944, אז התרוקן הגטו מיושביו והמשלוחים מזרחה הואצו, רק אז שובתת מעיסוקה "המחלקה לעיצוב שעות הפנאי", אותו גוף מאורגן האמון על חיי התרבות בגטו. אולם בפברואר 1945 אירועי המוסיקה, התיאטרון וההרצאות חזרו למסלולם, מספרת חני פולטורק, מצוות המרכז החינוכי, שמדריכה אותנו במוזיאון ומשרטטת בבהירות מכאיבה את המציאות הבלתי נתפסת, בה המרצה ל"דיוקנאות של ערים אמריקאיות" נשלח ביום המחר מזרחה, לעיר אחרת, למקום בו ימחה דיוקנו לעד.

ועוד משפט לסיום על ביקורים באתרי הנצחה. אתגר גדול מתמיד מתגלגל לפתחיהם של אוצרים במוזיאוני השואה, והוא כיצד לתווך את הזיכרון לדור דיגיטלי. כזה שכבר לא יכיר את השורדים ולא את סיפורם מפיהם. במוזיאון טרזין שוקדים יומם וליל על פיתוח מיצגים אמנותיים-חזותיים המשלבים תנועה, תמונה וצליל בניסיון אמיץ להנגיש ולהנכיח את השואה. עלינו מוטלת רק החובה והאחריות להגיע.

בית טרזין, גבעת חיים איחוד. יש לתאם ביקור/הדרכה מראש, 04-6369515.