האם מותר לרשות המסים להגיע לביתו של אדם בלי הודעה מוקדמת, לדפוק על הדלת, להיכנס ולכפות עליו לענות על שאלות בנוגע למחלוקת מס אזרחית שמתנהלת בינו לבין פקיד השומה? התשובה לכך היא לא. בעוד החוק מקנה לרשות המסים סמכות להגיע לביתו של נישום, גבולות הסמכות הללו אינם פרוצים ולא ניתן לנהל "חקירת שדה" ללקוח בביתו ללא הצדקה.
בפסק דין שניתן בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע שרטטה השופטת יעל ייטב את גבולות הסמכות של רשות המסים במסגרת מחלוקות מס מול אזרחים, ובדרך מתחה ביקורת על פקיד שומה אילת על ביקור בית שערך בבית נישום תוך ניצול סמכותו שלא כדין ופגיעה בזכויותיו.
"את הסמכות הרחבה המסורה לפקיד השומה לכניסה לחצרים, במיוחד לדירת המגורים המשמשת לעסק או למשלח יד, יש להפעיל באופן סביר ומדתי, ורק בכפוף לכך שהדבר דרוש לצרכי הביקורת, או שקיים צורך לעריכת הביקורת במקום", נכתב בפסק הדין. "סמכות רחבה זו, שיש בה פגיעה בזכויות יסוד, לא נועדה לשם הפעלת סנקציות על נישום, לשם הטלת מורא או לשם או הפעלת לחץ, ואין לנקוט בה כאשר לא קיים צורך בביקור, וכאשר הדבר אינו דרוש".
באופן חריג, רשות המסים אף חויבה בהוצאת בסך 100 אלף שקלים לטובת הנישום.
המחלוקת סבבה סביב שאלת סיווגם לצרכי מס של תשלומים שקיבל ירון מאיר, תושב יישוב קטן בדרום הארץ, מחברה זרה המאוגדת באיי הבתולה הבריטיים, ושיעור המס החל על הכנסה זו. מאיר טען, כי מדובר בדיבידנד שחילקה חברה זרה הפטור ממס בהיותו 'תושב חוזר' לאחר ששב לארץ מקניה, אך פקיד השומה אילת טען כי מדובר בשכר דירקטורים או בדמי ניהול, החייבים במס על פי סעיף 2(1) בפקודת מס הכנסה בשיעור המס השולי.
לצד המחלוקת הזו התעוררה בין הצדדים מחלוקת נוספת באשר להליכי השומה שבהם נקט פקיד השומה. לטענת מאיר, נהג בו פקיד השומה בבריונות, בחוסר הגינות ובחוסר תום לב, תוך רדיפה אישית. זאת, בין היתר לאחר שערך ביקור מפתיע בביתו, וערך לו "בירור שומה" במקום.
עזב את הארץ בעקבות רדיפת פקיד השומה
בעיצומה של המחלוקת, בתום שנת 2018, מספר שבועות לאחר תום תקופת 5 השנים להגדרתו כ'תושב חוזר', עזב מאיר שוב את מדינת ישראל, ביחד עם בני משפחתו, והתיישב בניו זילנד. לטענתו עשה זאת בעקבות רדיפתו על ידי פקיד השומה. מאז לא שב לארץ.
הערעור סבב סביב הכנסות מדיבידנד שקיבל מאיר מחברה זרה תושבת BVI, אותה ייסד יחד עם שניים מחבריו בשנים 2015-2016, בהיקף של כ-5 מיליון שקלים בכל שנה.
מאיר עזב את הארץ במאי 2007 ועבר לקניה, למטרות עבודה. אשתו וילדיו הצטרפו אליו, ומעמדם כתושבי קניה הוסדר גם מול רשויות המס בישראל.
ב-2010 ייסד מאיר, יחד עם שני ישראלים נוספים שהתגוררו בטנזניה, את חברת GFI Global Projects Ltd (GGP) שנרשמה כאמור ב-BVI. מניות החברה, שעסקה בשיווק תוסף לדלק ופיקוח על השימוש בו, חולקו בין שלושת המייסדים ובמסמכי הייסוד נקבע, כי החברה תחלק את כל רווחיה כדיבידנדים באופן שוטף לבעלי מניותיה לפי אחזקתם בה. לפרק זמן מסוים שימש מאיר כמנכ"ל חברת בת של GGP וכתושב חוץ שילם מס על הכנסותיו בטנזניה, וכן ביטוח לאומי.
ביולי 2013, לאחר שהות בת למעלה משש שנים מחוץ לישראל, חזר מאיר עם משפחתו לישראל ועבר להתגורר בישוב קטן בדרום הארץ. לאורך השנים המשיכה החברה הזרה שייסד לחלק לו דיבידנדים. מאיר דיווח לפקיד שומה אילת על הכנסותיו מדיבידנד כפטורות ממס כ"תושב חוזר" אך הופתע לגלות, כי פקיד שומה אילת לא מקבל את הדיווח על הפטור.
בשנת 2016 חקרה היחידה הארצית לשומה את אמתות דיווחיו של מאי וערכה לו שאלון מפורט בדבר הכנסותיו בארץ ובחו"ל, לפני שובו לארץ ולאחר מכן. מאיר הגיש ליחידה הארצית לשומה מסמכים רבים וחומר חשבונאי רב, והיחידה הארצית לשומה נמנעה מלקבוע שומה לפי מיטב שפיטה, ומנגד אף לא אישרה את דוחותיו.
שומה של 9 מיליון שקל
ב-2018 התחיל הליך הביקורת בפקיד שומה אילת. בין היתר, התעורר חשדו של פקיד השומה נוכח הדיווחים על הכנסה מדיבידנד פטור ממס, המסתכמת למספר מיליוני שקלים בכל אחת משנות המס, לעומת הכנסה זעומה ממשכורת, שממנה ביקש מאיר לנכות חלק מהוצאות הבית.
במהלך הדיונים במחלוקת דרש פקיד השומה מסמכים ממאיר ובאחת הדרישות צוין כי "אי המצאת המסמכים הנ"ל במועד מהווים עבירה על פקודת מס הכנסה ויכולים לגרור קנסות מנהליים ואף כתב אישום". ביום שלמחרת, התייצבו בביתו הפרטי של מאיר המפקחת שטיפלה בשומה ורכז החוליה שלה, מבלי לתאם את בואם מראש, בטענה שהגיעו לביקורת בעסק.
הנימוק להצדקת הביקור בבית מגוריו של מאיר היה כי דרישת ההוצאות בדוח שהגיש לפקיד השומה מעידה על קיומו של עסק המתנהל מביתו. המפקחת והרכז שוטטו בחדרי הבית בניסיון למצוא קלסרים המעידים על מעורבותו הפעילה בניהולה של GGP.
לאחר הביקור הוצאה למאיר שומת מס בהיקף כ-9 מיליון שקלים.
לאחר שהשגה לרשות המסים נדחתה, ערער מאיר לביהמ"ש המחוזי על השומות שהוצאו לו. בערעור, שהוגש באמצעות עוה"ד ד"ר משה דרוקר, מיקי מיכאלוביץ ויוליה קון ממשרד ד"ר מ. דרוקר ושות', טען מאיר כי פקיד השומה הפעיל את סמכותו בכוח, לעיתים אף שלא כדין, במטרה לשלול ממנו פטור ממס על הכנסותיו מדיבידנד.
השופטת יעל ייטב קיבלה את כל טענותיו של מאיר, ואף הטילה על רשות המסים הוצאות לטובתו בסך 100 אלף שקלים כאמור.
תחילה קבעה השופטת, כי על פי כל הראיות המהות האמתית של ההכנסה שקיבל מאיר מ- GGP היא דיבידנד, ואין מקום בענייננו לסיווג שונה ולקביעה כי מדובר בשכר דירקטורים או בדמי ניהול החייבים במס.
בהמשך דנה השופטת בהרחבה בגבולות הסמכות של רשות המסים להגיע לביתם של נישומים מבלי לתאם עמם ודרישת מידע מהם בו במקום, מבלי לאפשר להם להיערך.
השופטת ציינה כי פקודת מס הכנסה ציידה את פקיד השומה בשורה של סמכויות נרחבות לדרישת מידע מנישומים, אשר תכליתן לאפשר את בירור חבות המס לאשורה, ולהבטיח תשלום מס אמת, "יחד עם זאת, בשים לב לסמכויות הרחבות המסורות לפקיד השומה, מוטל עליו להפעיל את סמכויותיו במידתיות ובסבירות, ולא לחרוג ממגבלותיהן".
השופטת מתחה ביקורת על התנהלותה של רשות המסים במקרה של מאיר וקבעה, כי "חרף טענותיו של פקיד השומה על כך שלא הוצג לו מידע מלא בדבר הזכאות לפטור ממס, הציג המערער את המידע הנדרש, הן לעניין תושבותו (סוגיה שהייתה, משום מה, שנויה במחלוקת עד ערב הוצאת צו השומה); הן לעניין טיבה ומהותה של ההתקשרות בין המערער לבין המייסדים האחרים (חוזים, מסמכי התאגידים הרלוונטיים); הן בעניין חברת GGP; הן בעניין טיבם של התשלומים שקיבל המערער (דוחות כספיים, דוחות על חלוקת דיבידנד, אישור רו"ח, דפי חשבון בנק)".
באשר לביקור הפתע בבית המגורים צוין כי בהתאם לפקודת מס הכנסה, בגדר סמכותו של פקיד השומה "להיכנס לכל מקום בו מתנהל עסק או משלח-יד ולבדוק מלאי עסקי, קופה, מכונות, פנקסים, חשבונות, מסמכים, רשומות ותעודות אחרות, הנוגעים לאותו עסק או משלח-יד..." או "...להיכנס למקום הימצאם [של פנקסים] ולבדקם ולדרוש הסברים...".
בהוראות ביצוע סמכות הכניסה לבתים של נישומים נקבעה הוראה לפיה "אין להיכנס לביתו של הנישום אלא בהסכמתו בכתב".
השופטת ציינה, כי "פקיד השומה נמנע מלבאר בסיכומיו את מקור הסמכות לעריכת ביקור פתע בבית המגורים של המערער, על ידי המפקחת והרכז, שלא למטרת בדיקת ניהול הספרים והפנקסים, מדוע היה הדבר דרוש לצורך מילוי הוראות הפקודה, ונראה כי העדר התייחסות בסיכומים מעיד על זניחת טענותיו של פקיד השומה בנושא זה".
אין סמכות לפשפש בחדרי הבית
"על כל פנים", הוסיפה, "אינני מוצאת בסעיף כל יסוד לפרשו כמתיר כניסה לבית המגורים שלא על מנת לבדוק את ספרי העסק, או על מנת לפשפש בחדרי הבית בחיפוש אחר מסמכים, על מנת לנסות ולמצוא אינדיקציות לקיומם של 'שליטה וניהול' בחברה זרה מבית מגורים בישראל, או על מנת לבדוק את מידת המעורבות של בעל המניות, הדירקטור או המנכ"ל בניהול חברה תושבת ישראל או בניהול שאינה תושבת ישראל".
במהלך הביקור אגב לא נמצא ממצא כלשהו שיש בו כדי להעיד על ניהול עסק מבית המגורים, או ממצא המצדיק סיווג שונה של ההכנסה מדיבידנד להכנסה מעסק או משלח יד.
"מעבר לכך שלא הייתה הצדקה לקיום ביקור הבית, הוא לא היה דרוש, ונעשה לכאורה תוך התעלמות מהנהלים הפנימיים, נדרש המערער כאמור במהלך הביקור לדיון שומה שנכפה עליו", ציינה השופטת והוסיפה כי "לא הייתה כל הצדקה או צורך בקיום דיון השומה בביתו של הנישום דווקא".
השופטת המשיכה בביקורת נגד רשות המסים וציינה, כי "הסמכויות הנרחבות המסורות לפקיד השומה ועובדיו מחייבות מילוי דווקני של ההוראות ועמידה מלאה במגבלות, ואין הצדקה להתייחס אליהן כדרישה פורמלית בלבד, שניתן להתעלם ממנה".
נקבע, כי לא הייתה הצדקה לקיים דיון שומה בביתו של מאיר, אשר לא היה מוצדק בפני עצמו, וללא נוכחות של מייצגו.
"פגמים אלו בעריכת ביקור הבית, מעלים סימני שאלה, ולו למראית עין, באשר לסבירות שיקול הדעת בקביעת צו השומה", ציינה השופטת.
ירון מאיר יוצג בהליך המנהלי על ידי רואה החשבון רוני טיומקין.
כתבות
ני"ע
