בקור המקפיא של ברלין בלי להדליק חימום: כך נראית התלות הגרמנית בגז הרוסי

קצת יותר משבוע לתוך המלחמה באוקראינה, סגרתי את כל הרדיאטורים בבית. היה קשה להישאר אדיש לעובדה שהכסף עבור החימום של הדירה שלנו במזרח-ברלין לשעבר, עם שישה רדיאטורים המפוזרים בארבעה חדרים, יגיע בסופו של דבר לרוסיה, שפתחה במלחמה אכזרית וחסרת-הצדקה נגד אוקראינה.

ביקרתי תכופות בתחנת הרכבת המרכזית של ברלין וראיתי את הפליטים - בעיקר נשים וילדים; מעשי הזוועה של הצבא הרוסי החלו להתגלות. אז לסבול קצת אי-נוחות בשביל לעשות את הדבר הנכון? לבשתי כמה שכבות, גרבתי גרבי סקי והרגשתי כאילו ישנה סוף סוף יכולת לעשות משהו בנוגע למלחמה הזו.

בשורה התחתונה, החזקתי רק קצת יותר משבוע. זה היה בתחילת מרץ, ובחוץ הטמפרטורות צללו בלילה עמוק מתחת לאפס. ביום הן לא עלו על שמונה מעלות, למיטב זיכרוני. היה חודש קר מהרגיל. ביום הראשון לאמברגו הפרטי על הגז הרוסי הדירה שמרה על קצת חום מהשבועות הקודמים. בקומה הרביעית, חשבתי, החום העולה למעלה מהדירות האחרות בבניין יספיק כדי למתן את השפעות הקור. הוא לא ממש עשה זאת. בתוך הדירה שרר כפור. האף היה קפוא. צינון הגיע. אצבעות הרגליים היו קרות תמיד, לא עזרו הגרביים. היה חם רק במקלחת, שבה החשמל (שככל הנראה גם הוא הופק בגז רוסי) חימם את המים.

קרוב ל-75% מהדירות בבירת גרמניה מחוממות בעזרת גז רוסי. מחצית מהן ישירות, באמצעות מערכות כמו בבניין שלנו, שיושבות בקומת הקרקע ומזרימות מים חמים שמורתחים בעזרת הגז לרחבי הבניין, בצינורות נחושת שמהם יוצאים רדיאטורים. המחצית האחרת מקבלת מים חמים ממפעלים משולבים לחום ולאנרגיה שנשלחים בצינורות ברחבי העיר במסגרת תשתית עירונית חדשה.

עד לפני חמש שנים, הדירה חוממה על ידי תנורי גז ענקיים מימי מזרח-גרמניה, שבה הגז סובסד בנדיבות על ידי מוסקבה. הם חיממו בעיקר את האוויר שמחוץ לדירה, אפשר היה לראות את האדים מתאבכים מחוץ לחלון, או שסיפקו כווייה מזדמנת אם חלפת קרוב מדי אליהם. חשבון הגז היה אסטרונומי. האמבטיה חוממה על ידי תנור גז מודרני ויעיל, אבל במטבח היה תנור ברזל מימי ה-DDR שאליו הזנו לבני פחם. הזמנו את הפחם פעם בשנה, ביחד עם השכנים, ישר למחסנים המיועדים לו במרתף, כפי שהיה כשהבניין נבנה בסביבות 1880. לפני חמש שנים ניצל בעל הבית סובסידיות עירוניות שנועדו להיטיב עם הסביבה ולהוביל להתייעלות אנרגטית, כשהתקין מערכת חימום מרכזית והעלה את שכר הדירה בשל כך.

פשוט מסובבים את הכפתור ברדיאטור

כמעט בן לילה המציאות השתנתה. מלסחוב עשרים קילו פחם מהמרתף בדליים, להדליק בזהירות אש רצינית שתבעיר אותם לחלוטין, ואז להזין את התנור מדי פעם בלבנים חדשות כדי לא לתת לאש להיכבות - עברנו לנוחות פשוטה של סיבוב כפתור של רדיאטור. בלי ריח, בלי עבודה, ואפילו לא הרבה יותר יקר. עברנו במהירות מתנורי גז עצומים שייבשו את האוויר ויצרו חום מציק, לחום נעים במחיר לא יקר (בערך 180 אירו לחודש, על פני כל השנה) שהפך את הדירה לנעימה גם בחורף. ההתרגלות לשדרוג הייתה מהירה.

למעשה, התלות הזריזה שנוצרה בדירה שלנו היא התלות שנוצרה בגרמניה כולה בגז הרוסי. נוחות במחיר נמוך שהתפתחה במשך עשורים של יחסים שבהם הגרמנים שכנעו את עצמם ב"נורמליזציה באמצעות מסחר" - נרכוש אנרגיה רוסית והדבר יהיה בעל השפעות מיטיבות על רוסיה.

הבעיה היא שבימים אלה הגז ומקורות אנרגיה אחרים הפכו למקור העיקרי של מכונת המלחמה הרוסית, וכעת משמשים כנשק אסטרטגי ביד פוטין. הבעיה היא שללא אפשרויות אחרות, ואחרי שבוע של כפור שהפך את העבודה לכמעט בלתי אפשרית (הקור הפך למרכז החיים) - הגיעה השבירה.

היה קר מדי כדי לתפקד כרגיל. המחשבה על מאות אלפי האוקראינים הלכודים בוודאי במרתפים ללא חימום, אפילו ללא מזון או מים זורמים, לא עזרה. הדינמיקה של הוויתור עבדה כך: כבר לא ממש ניתן לתפקד, קשה לכתוב ולדווח באופן יומי על המלחמה. עדיף שאדווח על האירועים מאשר שאפסיק. במצב הנוכחי, אני לא עוזר לאף אחד, מלבד לסבל. סובבתי בקלות את חוגות הרדיאטורים בחדר העבודה, ואחרי יום, חום נעים שרר בו. יתר הבית נשאר קפוא והחימום לא הודלק בו מאז. זהו אותו מנגנון, אגב, שגרמניה מאמצת כעת בנוגע לאמברגו אפשרי על גז רוסי: "אסור לנו לפגוע בעצמנו יותר מדי", אומרים הפוליטיקאים והפרשנים, "אם נהיה חלשים, לא נוכל כלל לעזור לאוקראינה... רכש הגז צריך להימשך, ונתמוך בהם כלכלית".

220 מיליון אירו ביום גם בזמן המלחמה

ומהתלות הפרטית - לתלות הלאומית. גרמניה פיתחה התמכרות רצינית לגז הרוסי. עסקאות של שלל חברות האנרגיה שלה וצינורות הובלה שפעלו ותוכננו היו אמורים להפוך אותה ליבואנית הגדולה ביותר של גז מרוסיה. כבר בשנה החולפת היא ייבאה כ-60 מיליארד קוב גז טבעי בשנה, קרוב ל-60% מצריכת הגז הטבעי הכוללת של הכלכלה הגדולה ביותר באירופה.

אפילו כיום, בעוד המלחמה משתוללת, גרמניה קונה גז טבעי ב-220 מיליון אירו מדי יום מרוסיה. ארגונים חישבו ומצאו כי אירופה כולה שילמה עד כה לרוסיה 42 מיליארד אירו בעבור אנרגיה מאז פרוץ המלחמה.

זו הסיבה שהגרמנים אינם יכולים להרשות לעצמם גמילה בן-לילה מהגז הרוסי. שר הכלכלה רוברט האבק, הזהיר באופן ברור ממיתון, מעוני, מפשיטת רגל של חברות. חברות כימיקלים תלויות בו לייצור, כל המגזר התעשייתי הגרמני תלוי בו. "הסוד של התעשייה הגרמנית היה אנרגיה רוסית זולה", אמר בשבועות האחרונים מנכ"ל חברה תעשייתית גדולה. לפחות בתחום החימום, הסכנה המיידית חלפה. הטמפרטורות הנוכחיות בברלין, לפחות עד ספטמבר, מאפשרות לחיות בנוחות ללא כל צורך בגז לחימום.

אבל נראה כי לגרמנים אין ברירה, והם ינסו להמשיך ולרכוש גז במחירי העתק שמזרימים חיים לכלכלה הרוסית. המאגרים שאמורים להספיק לחורף הקרוב קרובים לאפס, והחדשות כי רוסיה הפסיקה את האספקה לפולין ולבולגריה נחשבות לאיום משמעותי על הכלכלה הגרמנית בטווח הזמן הקרוב, ובמיוחד בחורף הבא.

חברת האנרגיה הגדולה יוניפר הודיעה היום כי תשנה את מנגנון התשלומים שלה, ותיענה למעשה לדרישות הרוסיות לתשלומים ישירים לבנק "גזפרום", אחד המוסדות הפיננסיים האחרונים שהוחרגו מהסנקציות בדיוק בשל תפקידו המכריע ביצוא אנרגיה.

גרמניה תלויה בחסדי מוסקבה. ייתכן שיש לה את הקיץ כדי לבצע מאמץ אדיר ולהשיג גז נוזלי מרחבי העולם, אבל זהו פרויקט לא-ודאי. כלי התקשורת כבר דנים במי צריך להפסיק לקבל גז קודם, המגזר העסקי או הבתים הפרטיים.

בבניין שלנו, מכתב שקיבלנו בדואר אמר כי תעריף הגז לבישול יעלה ב-40% החל ממאי. את חשבון החימום של הבית על שנת 2022 נקבל רק בסוף 2023. הוודאות הגרמנית שאפשרה תכנון קדימה, עידן האנרגיה הרוסית הזולה, קורסת.